איקה אוהבת אותך תמיד../images/Emo23.gif../images/Emo42.gif../images/Emo24.gif
היי אינקה מדוע עלי לקבל את העובדה שמלקות זה דבר טוב וחיובי. אולי במנזרים זה התאים מכוון שכל הזמן הנזירים היו מצויים בעולם הרוח וברגע שהם חוטפים מכה זו או אחרת הם חשים את גופם הפיזי וככה אולי חוזרים למציאות העכשווית. בעיני מכה היא סוג של התעללות מן הענשה עצמית, משהוא שמעיד על רצון לסבול במידה זו או אחרת?!... אני חושבת שבעולם שלנו התחליף היפה שיכול להחליף את המכות הוא הרבה חום אהבה מגע ליטף הקשבה ובעיקר תחושה בפאן החיובי של העניין. מי אמר שמוות הוא מושג כה שלילי שעלי לחוות אותו בהכרתי דרך המכה, אולי מוות זה דבר נפלא: במקום שמסתיימים דברים מתחילים דברים נפלאים אף יותר... לגבי הים משול הוא בעיניי לים החיים הגדול. מדוע שיסער. אם החלטתי שאוקינוס החיים שלי יהיה שלו אני לא אקרא לסערות, ואם יש סערה אני אשתדל להשקיט אותה, אין טעם להוסיף עליה. האהבה בעיני היא האלוהים שלי: "אל רחום וחנון רב חסד וארך אפיים"... אני לא קוראת או מצביעה על שום בורות שהיא, אני רק מזמינה להתקרב אל השקט השלום והשלווה, מי אמר שצריך סערות בלב ים על מנת להפנים את האהבה הגדולה המצויה בכל מקום ביקום ומחכה שנאסוף אותה. הרבה אור ואהבת אמת ללא תנאי וללא גבול מיכל
היי אינקה מדוע עלי לקבל את העובדה שמלקות זה דבר טוב וחיובי. אולי במנזרים זה התאים מכוון שכל הזמן הנזירים היו מצויים בעולם הרוח וברגע שהם חוטפים מכה זו או אחרת הם חשים את גופם הפיזי וככה אולי חוזרים למציאות העכשווית. בעיני מכה היא סוג של התעללות מן הענשה עצמית, משהוא שמעיד על רצון לסבול במידה זו או אחרת?!... אני חושבת שבעולם שלנו התחליף היפה שיכול להחליף את המכות הוא הרבה חום אהבה מגע ליטף הקשבה ובעיקר תחושה בפאן החיובי של העניין. מי אמר שמוות הוא מושג כה שלילי שעלי לחוות אותו בהכרתי דרך המכה, אולי מוות זה דבר נפלא: במקום שמסתיימים דברים מתחילים דברים נפלאים אף יותר... לגבי הים משול הוא בעיניי לים החיים הגדול. מדוע שיסער. אם החלטתי שאוקינוס החיים שלי יהיה שלו אני לא אקרא לסערות, ואם יש סערה אני אשתדל להשקיט אותה, אין טעם להוסיף עליה. האהבה בעיני היא האלוהים שלי: "אל רחום וחנון רב חסד וארך אפיים"... אני לא קוראת או מצביעה על שום בורות שהיא, אני רק מזמינה להתקרב אל השקט השלום והשלווה, מי אמר שצריך סערות בלב ים על מנת להפנים את האהבה הגדולה המצויה בכל מקום ביקום ומחכה שנאסוף אותה. הרבה אור ואהבת אמת ללא תנאי וללא גבול מיכל
. אנו מסתכלים סביב ורואים עולם שבחר להתמודד עם הקונפליקטים שלו בדרך של בריחה או מלחמה, דרך זו היא גורם לסבל אנושי אמיתי וגדול. במובן הזה, אנו אמורים להציע אלטרנטיבה, חלופה, שאומרת יש דרך אחרת.. דרך האמצע.. לא בריחה מהמציאות ולא מלחמה אלא התמודדות ישירה, אנושית, חומלת, במתן כבוד הדדי, לעצמנו ולאחרים. זוהי דרך התקווה, תקווה שיש סיכוי לצאת מקונפליקטים אישיים (שהביאו את כולנו לכאן) ובינאישיים. ואם נלמד את זה יש סיכוי שניישם זאת גם בבואנו להתמודד עם קונפליקטים עם אחרים. לימודי הקואנים - התקווה האנושית להתמודדות עם קונפליקטים בדרך של שלום. קואן = פרדוקס = קונפליקט. לימודי הקואנים הם שיעורים באסטרטגיות של התמודדות עם קונפליקטים. אם אתה בורח מהם נפלת קורבן להתנגדויות שלך לפחדים שלך ונכשלת. אם אתה נלחם - נפלת. כמו באימון קרטה, מאפשרים אימוני הקואנים לאדם ללמוד לשמור על הסנטר שלו בהתמודדות עם קונפליקט. היופי באימונים שיש מסגרת ברורה המאפשרת ליפול ולקום לטעות ללמוד ולהחכים - ובפעם הבאה, כשהמציאות דופקת בדלת אולי לשנות במשהו את הגישה. כך, בדרך זו, היוותה טכניקה זו לנזירי הזן לאורך ההיסטוריה, שיעורים במשא ומתן, שיעורים באינטקרציה אנושית אחרת מהמקובלת, שיעורים בתקווה ליחסי אנוש תקינים. הקונפליקט שהתעורר כאן מורכב אם כן ממספר נושאים: 1. מהם כללי המשחק? 2. האם אנו כבר משחקים? 3. מי מתחיל? ומהתמודדות עם בעיות של תהליך: איום והתגוננות מאיום. כמו קבוצה של ילדים שעולה עם כדור למגרש שכונתי, ולפני שקובעים איפה השערים מישהו כבר רץ עם הכדור וצועק: גול! גול!. מתפתח באופן טבעי וויכוח. ואז יש מישהו שצועק: עצור! בואו נעשה סדר ואז נרגעים מגדירים גבולות ומתחילים - אם רוצים - לשחק. תקוותי היא שנשכיל לעצור, להגדיר גבולות ולהתחיל לשחק - כי הרי זוהי אהבה משותפת לכולנו. האופן והתוכן חד הם. אז על תרומתי לבלאגן - אני מתנצל. ותגובתה של מיכל לבלאגן היא ראויה ומהווה שיעור מצוין על איך הדברים נראים כשיש בלאגן. תקוותי היא שנשכיל ללמוד, נתקן את הטעות, ונהנה כולנו מהשיעורים שיש גם בקואנים עצמם וגם באינטראקציה שיש בין אחים לדרך. או במילותיו של בודהה: איתכם בדרך יובל
