../images/Emo41.gif../images/Emo66.gif
האמת היא שהפרק השני זה אחד הפרקים שאני הכי אוהבת וזוכרת מהעונה השניה. הוא באמת פרק מצוין. אבל הפרק הזה הוא הפרק
הכי יפה של דוסון קריק. בכל העונות, בכל השנים. לדעתי.
בגלל השירים How does it feel ו- Take my breath away.
בגלל סצינת הסיום המדהימה. אני זוכרת שראיתי את הפרק בפעם הראשונה כשהוא שודר בטלויזיה, אז אחרי הסצינה הלפני אחרונה שדוסון, ההורים שלו וגרטשן רואים את הסרט שהוא הכין על מר ברוקס, אחרי שהוא כבר מת, הייתי בטוחה שזאת הסצינה האחרונה והפרק נגמר, כי היא היתה סצינה סיומית כזאת.
אבל אז הגיעה הסצינה של ג'ואי ופייסי, שלא ציפיתי לה בכלל כי לא קראתי ספויילרים. כשהפרק נגמר נשארתי מול הטלוויזיה עם פה פעור. זה היה קטע יפה.
ובעצם בגלל כל הפרק, שהיה מרגש מתחילתו ועד סופו.
אני מתגעגעת לימים האלה...