Steeleye Span
מזל שלא ניסו לתרגם את שמם לעברית. היה יוצא משהו כמו "מהלך עיין הפלדה" או משהו כזה. נו טוף, ברור שלשם אין תרגום מכיוון שזה אחד מהשמות של גיבורי האגדות של הלהקה הנהדרת הזו, שיחד עם Fairport Convention העניקה למוסיקת העם הבריטית זריקת מרץ עם הרבה גיטרות, באס, תופים, כינורות וקולות אה-קפלה בארוקיות. לא מקרי שמייסדן של שתי הלהקות היה אותו מוסיקאי: Ashley Hutchings שאחרי שייסד יחד עם Sandy Danny הנפלאה את Fairport והוציא איתם את אלבומם המצליח Liege and Lief הצטרף אל Tim Hart, Terry Woods, Gay Woods, Maddy Prior כדי להקים את ההרכב החדש. מאדי פריור וגיי וודס, שתי נשים עם קול אדיר, אבל שונה במנעד שלו ויחד עם זאת משתלב נהדר עם השני, שרו; טים הארט ניגן על רוב הכלים (גיטרה, דולצימר, באנג'ו, כינור) האצ'ינגס ניגן על באס וטרי וודס על גיטרה ומנדולינה. גם הגברים הצטרפו בשירה ויחד עם כמה אורחים כמו Gerry Conway (ליימים המתופף הקבוע של החתול סטיבנס) ו Dave Mattacks (שתופף גם עם Fairport וגם עם Jethro Tull) הפיקו את האלבום הראשון שלהם ב 1970: Hark! The Village Wait. היה זה אוסף של שירים ובלאדות שנאספו ממקורות שונים, בעיקר מאוספי שירה עממית בריטיים שנאספו ופורסמו בתחילת המאה ה 20. אלא שלא כמו אמני הפולק המוכרים, שהיוו מין כת נבדלת בבריטניה של שנות ה 60, הלהקה הצעירה הזו העזה והעניקה לשירים, שבחלקם הולחנו על-ידי חבריה, עיבוד רוקיסטי עם מוטיבים פסיכדליים, ובכך הכניסו את האווירה המיוחדת שהיתה באנגליה שלאחר Sgt. Pepper לתוך עולם הפולק ואת עולם הפולק, אל תוך ההוויה של הרוק הבריטי. ארבעת האלבומים שיצאו לאחר הראשון היו Ten Man Mop 1971 1971 Please to See the King 1972 Below the Salt 1973 Parcel of Rogues לא נוכל כאן מפאת מידת הרחמים, לפרט כל אלבום ואלבום, רק נציין שבאלבום Below the Salt התייצב ההרכב של הלהקה עם כמה חברים חדשים שהשפיעו על הכיוון המוסיקאלי. Bob Johnson הגיטריסט, שהביא צליל רוקיסטי יותר וקול באס, שהיה חסר לקפלה של הלהקה; Peter Knight וירטאוז כינור, שהשפיע על הלהקה לאמץ גם קטעי סולו אינסטרומנטאלים; Rick Kemp נגן הבאס, שבא גם הוא מהעולם הרוקיסטי ונגינתו היא מן המשובחות, גם על-פי דעתם של מבקרי מוסיקת רוק. ההרכב הזה כבר היה להקת רוק לכל דבר, ומדי פריור שלאחר האלבום הראשון נותרה הזמרת המובילה עם עזיבתה של גיי וודס (חזרה בסוף שנות התשעים במקום פריור!!). כמה קטעים מתוך האלבומים הללו הפכו לנכסי צאן ברזל של הלהקה ולאקטים קבועים בהופעות החיות המלהיבות שלה, בהן נהגה מדי פריור לרקד על הבימה לצלילי נגינתו הוירטואוזית של פיטר נייט. באלבום Below the salt עם ציור העטיפה הסימבולי (המלח, הזהב של ימי הביניים, מפריד בין העשירים לעניים) מצויה הביצוע הנהדר לשיר עם מפורסם שבוצע גם על ידי להקת Traffic באלבום הנושא את שמו John Barleycorn. בעוד טראפיק משמרים את האווירה הקודרת של הבלאדה, על מסכן שמומת בכל דרך אפשרית, סטילאיי הופכים את הטקסט המדיבאלי הזה לחגיגה שממית, עם כינור של כליזמרים ושירת לה לה לה בכל ביית, אחרי שהחברים סיימו את מלאכת הניקור, דיקור, ניסור, בישול של ברליקורן המסכן. שיר אחר, באלבום הנהדר הזה, הוא ההמנון הכנסייתי Gaudete שבו החברה שרים כמקהלה ימיביניימית. זה היה הלהיט הראשון של הלהקה והעבודה שהמנון כנסייתי המושר בלאטינית, בלי כלי נגינה ובלי עיבודים מיוחדים הפך ללהיט, מלמד על האוזן הציבורית של 1972, שהיתה קצת שונה מהאוזן העכשוית. קטע הארד רוק אמיתי, עם כינור בדיסטורשן, הוא השיר King Henry שגם העלילה שלו לא מעודדת במיוחד. בקיצור, לרוץ ולקנות. האלבום הבא, שראוי להביא כמה מפניניו הוא Parcel of Rogues שיצא ב 1973 וכולל את קטע הHeavy metal הראשון בעולם ללא תופים: הכוונה היא לשיר Alison Gross שהוא המנון למכשפה המכוערת ביותר בצפון אנגליה, שמנסה לפתות את העלם, שאת שירתו מבצע במבטא יורקשיירי נהדר Tim Hart. שיר אחר שראוי לציון באלבום זה הוא Cam Ye O'Er Frae France, שיר שמושר בעירבוב של אנגלית, גאלית וברטונית, במקצב מארש עם כלי הקשה וכינור בלי קשת. האלבום הבא של הלהקה, בו צורף המתופף Nigel Pegrum מלהקת Gnidrolog שגם ניגן לא רע בכלל על חליל. החליל והמתופף חשוב מאד להבנת האופי של האלבום. ראשית עכשיו הם שישה ולכן האלבום נקרא Now we are six. שנית, את האלבום הפיק Ian Anderson מיודענו, שאולי לא זכה לעלות לשלב הזמרים הבא (לצערי הרב) אבל את האלבום הזה הוא לקח רחוק אל מחוזות הפרוגרסיב הג'ת'רו טאלי שלו. האלבום עטוף בקסם שעוטף מאוחר יותר את האלבומים Songs from the wood ו Heavy Horses של Jethro. ריח היערות, חלילי הרועים, פעמוני הכנסיות, משרוקיות הציפורים - בקיצור אלבום פרוגרסיבי לכל דבר, וזה מורגש כבר מהשיר הראשון Thomas the Rhymer הימנון רוקי נהדר ששרה מדי. השיר Seven Hundred Elves המזכיר במידה רבה את האגדות ששמענו על הגמדים המרושעים בילדותנו, וגם הוא רוקיסטי לעילא, The Mooncoin Jig קטע אינסטרומנטאלי עם כינור ומנדולינות והשיר החזק ביותר באלבום Edward שבו כבר נדמה שJethro tull מנגנת ולא להקת פולק. אגב, Jethro Tull העניקו את הליווי המוזיקאלי לאלבומה הנפלא של מדי פריור Women in the wings ומדי עצמה, נידבה את קולה הפעמוני לאלבום של Jethro - Too Old to rock'n roll too young to die. ד"א באלבום מתארח גם דיוויד בואי שמנגן על סקסופון בשיר To Know him is to love him שנכנס לאלבום כמחווה של הומור, אבל לדעתי הוא מיותר. מכאן ואילך, הלך הצליל של הלהקה והפך רוקיסטי יותר ויותר, ואפילו פופי, כפי שבא לידי ביטוי באלבום All arownd my hat ובשיר הנושא, שהפך ללהיט גדול אפילו בארה"ב. הלהקה ממשיכה להקליט ולהופיע עד היום, והיא הנפיקה אלבומים רבים בהרכבים שונים, שאולי חברנו בפורום יספרו לנו עליהם, כי אני כבר קצת עייף. יקי
מזל שלא ניסו לתרגם את שמם לעברית. היה יוצא משהו כמו "מהלך עיין הפלדה" או משהו כזה. נו טוף, ברור שלשם אין תרגום מכיוון שזה אחד מהשמות של גיבורי האגדות של הלהקה הנהדרת הזו, שיחד עם Fairport Convention העניקה למוסיקת העם הבריטית זריקת מרץ עם הרבה גיטרות, באס, תופים, כינורות וקולות אה-קפלה בארוקיות. לא מקרי שמייסדן של שתי הלהקות היה אותו מוסיקאי: Ashley Hutchings שאחרי שייסד יחד עם Sandy Danny הנפלאה את Fairport והוציא איתם את אלבומם המצליח Liege and Lief הצטרף אל Tim Hart, Terry Woods, Gay Woods, Maddy Prior כדי להקים את ההרכב החדש. מאדי פריור וגיי וודס, שתי נשים עם קול אדיר, אבל שונה במנעד שלו ויחד עם זאת משתלב נהדר עם השני, שרו; טים הארט ניגן על רוב הכלים (גיטרה, דולצימר, באנג'ו, כינור) האצ'ינגס ניגן על באס וטרי וודס על גיטרה ומנדולינה. גם הגברים הצטרפו בשירה ויחד עם כמה אורחים כמו Gerry Conway (ליימים המתופף הקבוע של החתול סטיבנס) ו Dave Mattacks (שתופף גם עם Fairport וגם עם Jethro Tull) הפיקו את האלבום הראשון שלהם ב 1970: Hark! The Village Wait. היה זה אוסף של שירים ובלאדות שנאספו ממקורות שונים, בעיקר מאוספי שירה עממית בריטיים שנאספו ופורסמו בתחילת המאה ה 20. אלא שלא כמו אמני הפולק המוכרים, שהיוו מין כת נבדלת בבריטניה של שנות ה 60, הלהקה הצעירה הזו העזה והעניקה לשירים, שבחלקם הולחנו על-ידי חבריה, עיבוד רוקיסטי עם מוטיבים פסיכדליים, ובכך הכניסו את האווירה המיוחדת שהיתה באנגליה שלאחר Sgt. Pepper לתוך עולם הפולק ואת עולם הפולק, אל תוך ההוויה של הרוק הבריטי. ארבעת האלבומים שיצאו לאחר הראשון היו Ten Man Mop 1971 1971 Please to See the King 1972 Below the Salt 1973 Parcel of Rogues לא נוכל כאן מפאת מידת הרחמים, לפרט כל אלבום ואלבום, רק נציין שבאלבום Below the Salt התייצב ההרכב של הלהקה עם כמה חברים חדשים שהשפיעו על הכיוון המוסיקאלי. Bob Johnson הגיטריסט, שהביא צליל רוקיסטי יותר וקול באס, שהיה חסר לקפלה של הלהקה; Peter Knight וירטאוז כינור, שהשפיע על הלהקה לאמץ גם קטעי סולו אינסטרומנטאלים; Rick Kemp נגן הבאס, שבא גם הוא מהעולם הרוקיסטי ונגינתו היא מן המשובחות, גם על-פי דעתם של מבקרי מוסיקת רוק. ההרכב הזה כבר היה להקת רוק לכל דבר, ומדי פריור שלאחר האלבום הראשון נותרה הזמרת המובילה עם עזיבתה של גיי וודס (חזרה בסוף שנות התשעים במקום פריור!!). כמה קטעים מתוך האלבומים הללו הפכו לנכסי צאן ברזל של הלהקה ולאקטים קבועים בהופעות החיות המלהיבות שלה, בהן נהגה מדי פריור לרקד על הבימה לצלילי נגינתו הוירטואוזית של פיטר נייט. באלבום Below the salt עם ציור העטיפה הסימבולי (המלח, הזהב של ימי הביניים, מפריד בין העשירים לעניים) מצויה הביצוע הנהדר לשיר עם מפורסם שבוצע גם על ידי להקת Traffic באלבום הנושא את שמו John Barleycorn. בעוד טראפיק משמרים את האווירה הקודרת של הבלאדה, על מסכן שמומת בכל דרך אפשרית, סטילאיי הופכים את הטקסט המדיבאלי הזה לחגיגה שממית, עם כינור של כליזמרים ושירת לה לה לה בכל ביית, אחרי שהחברים סיימו את מלאכת הניקור, דיקור, ניסור, בישול של ברליקורן המסכן. שיר אחר, באלבום הנהדר הזה, הוא ההמנון הכנסייתי Gaudete שבו החברה שרים כמקהלה ימיביניימית. זה היה הלהיט הראשון של הלהקה והעבודה שהמנון כנסייתי המושר בלאטינית, בלי כלי נגינה ובלי עיבודים מיוחדים הפך ללהיט, מלמד על האוזן הציבורית של 1972, שהיתה קצת שונה מהאוזן העכשוית. קטע הארד רוק אמיתי, עם כינור בדיסטורשן, הוא השיר King Henry שגם העלילה שלו לא מעודדת במיוחד. בקיצור, לרוץ ולקנות. האלבום הבא, שראוי להביא כמה מפניניו הוא Parcel of Rogues שיצא ב 1973 וכולל את קטע הHeavy metal הראשון בעולם ללא תופים: הכוונה היא לשיר Alison Gross שהוא המנון למכשפה המכוערת ביותר בצפון אנגליה, שמנסה לפתות את העלם, שאת שירתו מבצע במבטא יורקשיירי נהדר Tim Hart. שיר אחר שראוי לציון באלבום זה הוא Cam Ye O'Er Frae France, שיר שמושר בעירבוב של אנגלית, גאלית וברטונית, במקצב מארש עם כלי הקשה וכינור בלי קשת. האלבום הבא של הלהקה, בו צורף המתופף Nigel Pegrum מלהקת Gnidrolog שגם ניגן לא רע בכלל על חליל. החליל והמתופף חשוב מאד להבנת האופי של האלבום. ראשית עכשיו הם שישה ולכן האלבום נקרא Now we are six. שנית, את האלבום הפיק Ian Anderson מיודענו, שאולי לא זכה לעלות לשלב הזמרים הבא (לצערי הרב) אבל את האלבום הזה הוא לקח רחוק אל מחוזות הפרוגרסיב הג'ת'רו טאלי שלו. האלבום עטוף בקסם שעוטף מאוחר יותר את האלבומים Songs from the wood ו Heavy Horses של Jethro. ריח היערות, חלילי הרועים, פעמוני הכנסיות, משרוקיות הציפורים - בקיצור אלבום פרוגרסיבי לכל דבר, וזה מורגש כבר מהשיר הראשון Thomas the Rhymer הימנון רוקי נהדר ששרה מדי. השיר Seven Hundred Elves המזכיר במידה רבה את האגדות ששמענו על הגמדים המרושעים בילדותנו, וגם הוא רוקיסטי לעילא, The Mooncoin Jig קטע אינסטרומנטאלי עם כינור ומנדולינות והשיר החזק ביותר באלבום Edward שבו כבר נדמה שJethro tull מנגנת ולא להקת פולק. אגב, Jethro Tull העניקו את הליווי המוזיקאלי לאלבומה הנפלא של מדי פריור Women in the wings ומדי עצמה, נידבה את קולה הפעמוני לאלבום של Jethro - Too Old to rock'n roll too young to die. ד"א באלבום מתארח גם דיוויד בואי שמנגן על סקסופון בשיר To Know him is to love him שנכנס לאלבום כמחווה של הומור, אבל לדעתי הוא מיותר. מכאן ואילך, הלך הצליל של הלהקה והפך רוקיסטי יותר ויותר, ואפילו פופי, כפי שבא לידי ביטוי באלבום All arownd my hat ובשיר הנושא, שהפך ללהיט גדול אפילו בארה"ב. הלהקה ממשיכה להקליט ולהופיע עד היום, והיא הנפיקה אלבומים רבים בהרכבים שונים, שאולי חברנו בפורום יספרו לנו עליהם, כי אני כבר קצת עייף. יקי
