לי יש חרדה חברתית, או היתה
קודם כל בצבא נתנו לי סקורקסט. זו תרופה מאוד מאוד חזקה. היא הפכה אותי לאדישה, והרגשתי שאני כמו רובוט. לא הכרתי את עצמי ונורא נהבלתי. חוץ מזה, קפוט על חיי המין. לי, בתור בת זה הוריד את כל החשק, וגם אם נורא רוצים לגמור, זה כמו לעשות את זה דרך היריעות פלסטיק העבות האלה לאיטום החלונות. לגברים זה גורם לאימפוטנציה. שמעתי על בחור שהיה עושה הפסקות מדי פעם בכדור כדי לגמור. דבר לא מומלץ. השתחררתי, והפסיכיאטר הפרטי איבחן לי חרדה חברתית ודכאון. הוא נתן לי "פבוקסיל". תרופה נגד דיכאון וחרדה. זה כדור קצת יותר עדין מסרוקסט, ולא יוצר את האדישות, אבל כן יש בעיה חמורה עם האונות. הפסקתי לקחת תרופות, הייתי במצב רע, ולפני כשנתיים הלכתי לפסיכיאטר שנתן לי את מה שאני לוקחת עד עכשיו: רסיטל. כדור עדין, ללא תופעות לוואי בכלל, גורם לי להרגיש כמו מלכה. בקשר לחרדה החברתית כולם המליצו ללכת לטיפול קוגניטיבי התנהגותי וזה מה שעשיתי, לצד נטילת תרופות (זה הפיתרון המומלץ ביותר). היום אני בנאדם חדש. קודם כל נפתרתי מהדכאונות. שנית עבדתי על עצמי חזק מאוד לגבי החרדה החברתית, ואני משתפרת מיום ליום, ואולי אפשר להגיד אפילו שנפתרתי מזה. דבר שלישי, היום אני עסוקה ב"גימור" הדברים שרציתי לשפר בהתנהגותי ואופיי. על הטיפול הקוגניטיבי (תפיסתי) התנהגותי קודם כל, עלי לומר שאין הרבה כאלה בארץ, בערך חמישה. אני הלכתי למותק של בנאדם (קודם כל) ומטפל נפלא, שריפא אותי, או בעצם, עזר לי לרפא את עצמי. לא מדובר בפסיכו-תרפיה, הטיפול הפסיכולוגי הקלאסי. הוא לא רוצה לשמוע על הילדות שלך וגם לא על החלומות שלך. בפגישה הראשונה הוא שואל אותך מה אתה מפחד לעשות, כמו לדוגמא, להכנס למקום בו כולם יושבים ומסתכלים עלי כשאני נכנס, כמו כיתה, אוטובוס, קופת חולים, וכו. אח"כ הוא שואל אותך על אירוע ספציפי שהכניס אותך לחרדה ומנתח אותו איתך. הוא לא אומר לך שזה לא מפחיד, הוא גורם לך להבין את זה, לשנות את התפיסה שלך. לדוגמא: אתה: "היום בבוקר אחרתי לבית הספר, ידעתי שכשאני אכנס לכתה, כולם יסתכלו עלי, אז החלטתי לחכות עד סוף השיעור ולהכנס עם כולם רק לשיעור הבא" הוא: "ואז מה אם כולם יסתכלו עליך"? אתה: "לא נעים לי, זה מביך אותי, וגורם לי לחרדה". הוא: "למה"? אתה: "כי אני מרגיש שכולם יתחילו לחשוב עלי, כל תשומת הלב תהיה עלי, איך אני התלבשתי, למה איחרתי, מה אני אומר בדיוק, איך אני הולך, ואני לא רוצה שישפטו אותי". הוא: "למה, אתה לא בסדר"? אתה: "אני לא רוצה לעמוד בפני מבחן". הוא: "ומה אכפת לך מה חושבים עליך"? אתה: "לכל בנאדם נורמלי כפת מה חושבים עליו, לא"? הוא: "אוקיי, ואם יחשבו שאתה נגיד, לבוש מגוחך היום"? אתה: "לא רוצה שישימו לב לזה". הוא: "כשמישהו אחר נכנס לכתה באיחור, ככה אתה חושב עליו?" אתה: "לפעמים, כן" הוא: "ואתה חושב שאכפת לו מה אתה חושב"? אתה: "האמת לא" הוא:
"אז למה אתה חושב שאחרים יחשבו דברים כאלה עליך"? אתה: "לא יודע" יש שתי שיטות להתמודדות עם חרדה חברתית בפרט, וכל חרדה בכלל: 1. חשיפה: ככל שתחשף למוקד החדרה יותר ויותר, באופן הדרגשתי כמובן, כך תאבד מהחרדה. 2. שינוי החשיבה: א) אין סיבה שאנשים יחשבו עליך מה שאתה חושב שהם חושבים עליך, לדוגמא ששונאים אותך. ב) מה אכפת לך מה הם חושבים? קישור:
מאמרים על חרדה חברתית