טוב... פאריז כבר היה לפני שבוע, בדיוק עכשיו
אחרי ההופעה בתל אביב סבלתי ממין מכת חום (החלק המגעיל של שרב - לא תלוי בשתיה אלא בהתבשלות) ומאחר וגם הייתי צריך להוביל את הילדים לגשר המכביה (שם היה טרמפ לחלק מהמשפחה) ואז לחזור לפארק + למחרת לקום לעבודה בדיוק בזמן = נהייתי מין חולה. סופ"ש דחוק ועמוס לפאריז (העיר החשובה השנואה עלי באירופה) כמה ימים אחריו, כולל טיסות ורכבות + החמסינים המסורתיים שמלווים אותי בביקורים באירופה - לא עשו לי טוב... נוסיף לזה גיחת דקה תשעים להופעה נוספת שלהם בווינה (כרטיסים היו "פתאום" זמינים) ונקבל תשישות שדי הכריעה אותי והפכה מין מסע כזה - שהיה נראה לי הגיוני ב 1990 - למשהו שלא אחזור עליו. גם לא בשביל איחוד של הביטלס. אבל התאוששתי ולעניין.
סיכום של שתי הופעות איצטדיון של הסטונז (פאריס בשישי לפני שבוע ווינה ביום שני האחרון) -
1. הופעת פארק לוקח הופעת איצטדיון. כזכור - הדשא באיצטדיונים ראויים שטוח מה שאומר ש... קשה לראות מאחורי ראשים שלפניך. האוסטרים די גבוהים. הצרפתים נמוכים, כך נראה, מהישראלים במקצת אבל יש שם מספיק נפילים. הסאונד בישראל היה פשוט טוב יותר מאשר בשתי ההופעות הנ"ל. ושמעתי את זה מכמה מעריצים מן הסוג שהולכים לכל הסיבוב.
2. מי שהתעצבן על הסדרנים והבטחון בישראל לא היה בווינה, וגם לא ממש בפאריז... ניחא פאריז - הסטאד דה פראנס נמצא באזור שטייבה בטוחה לידו בלילה, אז אפשר להבין שמשטרת המהומות + יחידות צבא פרושות שם... לא בכל יום יש 80 אלף לבנים בסאן דני. אבל ווינה? שערוריה... סדרנים שלא יודעים את מי מכניסים, לאיפה. אנשים עם כרטיסים "נחותים" נכנסים פתאום בתורים של כרטיסים "יקרים" (שיהיה להם לבריאות - הם לא התכוונו לזה, יצא להם והרוויחו). סורקים שלא עובדים. שערוריה. אין לישראלים במה להבייש במקרה של הסטונז.
3. ההופעות, שתיהן, היו המשך של אותו כיוון שהיה בישראל - בדינאמיקה, בסאונד המטורף של הגיטרות ובסט ליסט הכללי. בישראל הרווחנו gimme shelter מעולה (שיר מאוד מורכב מוסיקאלית, וכן עם מילים המתעלות מעל התוכן המצוי, שבגלל ליסה פישר מרודד לכדי סוג של וודוויל - אבל בישראל הגיטרות הצילו אותו) ו You cant always get what you want שהיה מאוד "חופשי" ומאולתר - שלטעמי זה טוב. והיו שירים (מידנייט רמבלר) שהיו טובים יותר בשתי ההופעות האחרות. בפאריס ניגנו את Bitch שאני מאוד אוהב. בסך הכל, מעבר לאפקט "ההופעה הראשונה בסיבוב שראיתי", אני חושב שההופעה בת"א הייתה אחת הטובות שלהם בסיבוב - וחשוב יותר: הטובות יותר מהבחינה שרוב הקהל יכל להנות ממנה.
כמה חוויות, ללא סדר מסויים. אלו ההופעות הראשונות שלי מזה שנים רבות שאינני מגיע אליהן (הכוונה להופעות בחו"ל) היישר מהרכבת, צועד למקום שלי ומפטפט בשקט עם כוס שתיה עם מישהו אקראי. פה הייתי צריך להלחם על מקום עמידה טוב, להגיע למקומות בפאתי העיר (לא עוד ה O2 או MSG) ולעמוד לצד חבורות של צעירים קופצניים ומעשני ג'ויינטים. הקהל של הרוק אנד רול לא ממש השתנה. זה עדיין המבצר של הלבנים (+מיעוט של אסיאתים). האבטחה, מחירי הבירה, מחירי ה"מרץ'", הבקבוקים שאסור להכניס (בצרפת מרשים להכניס כל בקבוק שתשליך את הפקק שלו... נו טופ... קיבלתי טיפ מראש ולכן היו לי פקקים ספייר) ומשטרת המהומות מסביב... הכל נותן מין הרגשה שבכל זאת זמנים השתנו. זה כבר פשוט פחות כיף - ורק בגלל שאוהבי רוק כבר לא זוכים לכל כך הרבה ריגושים מ"חומר טרי" (לא אני לפחות) אז אנחנו נהנים מהתעשיה הזו. הקהל הצרפתי די דומה לישראלי. מעשנים קצת יותר, אולי. ואומרים "פרדון" כשממרפקים אותך. האוסטרים "קולים" כקהל של ה FOS אבל בשאר המקומות נראים קהל של קונצרטים. פאריז אהובה עלי אפילו פחות מאשר קודם, אבל עניין של טעם אישי. שביתת רכבות פראית. אזורים שלמים שמוכרזים כמסוכנים. אבל אני במיעוט.
יש כאלה שהולכים ל 6-10 הופעות בסיבוב. לשימחתי אומר שעבורי 3 זה די והותר. והטובה הייתה בישראל. מצפה בקוצר רוח לאיזה וירטואוז חטיאר מן הסוג שאפשר לראות בקיסריה, שוני או זאפה.