אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
So, did you get some.........
- פותח הנושא arieltr
- פורסם בתאריך
הסטונס בישראל - A Night To Remember
הסטונס בישראל - The Rolling Stones In Israel ,A Night To Remember
רק אל תגידו לי שהרכבת
כבר עזבה את התחנה,
רק אל תגידו לי שהשמש
הפכה בן-רגע לשחורה,
רק אל תגידו לי
שאין שום דרך
חזרה.
רק אל תגידו לי
שאין לאן ללכת,
רק אל תגידו לי
שהזמן עצר מלכת.
זה היה לילה לתפארת,
זה היה לילה למזכרת,
לילה של הודיה,
לילה של שכינה,
לילה של בשורה.
תמרות אש,
קולות ומסכי עשן,
הבזקי אור,
ברקים ומכות חשמל,
כמשה רבנו הנושא
את לוחות האבן הקדושה,
אל מול עשרות אלפים,
אל מול רבבות מאמינים,
אל מול המון אדם,
אל מול בני הארץ,
בני ובנות ישראל.
זה היה ליל כל האוהבים -
ליל כל הנשים והגברים,
ליל כל ילדי הפרחים,
ליל הצעירים לנצח,
צעירים בנפש וברוח.
זה היה ליל כל המילים,
זה היה ליל כל הפסוקים -
זה היה ליל כל המזמורים.
זה היה ליל כל הזמירות,
זה היה ליל כל הדיברות,
זה היה ליל כל התודות.
זה היה ליל כל הקדושים,
זה היה ליל כל האבנים -
ליל האבנים הקדושות,
ליל האבנים המתגלגלות.
"אירוע מכונן"?!, "רגע היסטורי"?!, "חוויה של פעם בחיים"?! תגידו, מה זה היה? וואו. שלושה סימני קריאה.
טוב, אז קצת קשה להגדיר בכמה מילים או במשפט את מה שהיה בהופעה של הסטונס ביום רביעי האחרון. כן, גם אחרי כמה ימים... היו כאלה שאף הגדילו לעשות והגדירו את המאורע כיום חג, יום מתן תורה - תורת הרוקנ'רול. ובכן, זה לא היה רחוק מכך.
מבחינתי, היה מדובר בהיסטוריה. שיעור בהיסטוריה. באלף בית של Rock And Roll. אנשים יכולים לצחוק ולזלזל, אבל זה בהחלט היה אירוע "היסטורי". לא צריך להיות צדקנים ולצקצק שפתיים "הביטלס היו גדולים מהם", "לד זפלין היא להקת הרוק הגדולה בעולם". תארים זה לחלשים ועם עובדות הרי לא מתווכחים, נכון? כל להקה גדולה אחרת שתזכירו לא עומדת 50 שנה על הבמה. נו, תנסו למצוא עוד אחת.
בינינו הרוב כבר לא ממש עומדים - הם שוכבים להם בנחת. מתחת לאיזה אבן. או פיסת אדמה.
ים של מילים נשפכו טרם-טרם התחילה ההופעה: על מחירי הכרטיסים (שהיו נורא יקרים ולמה בהפקה לא מתחשבים); על חברי הסטונס (שכבר עשו את שלהם ומה פתאום בגילם הם עוד מופיעים); על השרב הכבד (שבדיוק ביום ההופעה הגדולה שבר את שיאי השיאים) - הרבה מאוד מילים גבוהות ואוויר חם, אבל ברגע האמת, ברגע השיא, השניה בה התחילה ההופעה, הכל נשכח. פרח והתאדה.
לאחרונה התחילו לשדר ברדיו איזה פרסומת ("ובלי פרסומות, בבקשה!") למוצר שוויצרי, מולטי ויטמין לאנשים שרוצים לשמור על אורח חיים בריא ודינמי. אני לא יודע אם מיק ג'אגר שמע את אותה פרסומת, אבל חברים, אני חייב, פשוט חייב, את מה שהאיש הזה לוקח! שעתיים של הופעה - ריצות מצד לצד, קפיצות ושאגות - פלא טבע. אפילו ווד וריצ'רדס לא האמינו למראה עיניהם. הם היו בטוחים שהאריה הזקן הזה כבר גמור... מהבילויים הליליים, מהפאבים המעושנים, מהחום של תל אביב. איפה?! פשוט אין דברים כאלה.
מהרגע שהוא הניע ת'הופעה ולחץ על הסטארט עם Start Me Up ועד לפינאלה החגיגית ואקורד הסיום - הבן אדם נתן את כל מה שיש לו. סחט כל שניה ושניה עד שהגיע ל- Satisfaction. "סאטיספקשיין" מלא. הוא זז, הוא טס, הוא הזיע, הוא ניענע, הוא רקד, הוא קפץ, החליף דמויות, פשט ולבש תלבושות. כן, הוא הראה לכולם מאיפה משתין הגפילטע פיש (אנד צ'יפס). "Moves Like Jagger", זה פשוט זה.
[מחשבה: לו רק היה ניתן לקחת את עודפי האנרגיה או את רסיסי הכריזמה שלו ולזקק אותם לאיזה קפסולה... וואו, זה משהו שיכול היה לפתור את משבר הדלק העולמי הבא].
זו לא הייתה הופעה גדולה - זו הייתה הופעה מושלמת. מו-ש-ל-מ-ת. פשוט ולעניין. כל מה שהם נגעו בו - זהב. טהור. את כל השטיקים הגדולים והטריקים הקטנים הסטונס הרי מכירים כבר בעל פה, חלק גדול מהם רשום בדפי ההיסטוריה על שמם של ג'אגר וריצ'רדס, ולישראל הם באו 'פור-דה-פירסט-טיים' בשביל שני דברים: לעבוד ולעשות גוד טיים. סטונס פרי סטייל פארטי-יה.
יללת הבלוז של ג'אגר וטיילור - סמן V; הריפים החשמליים של ווד וריצ'רדס - V; הבאסים המשומנים של דריל - V; שירת הנשמה האלוהית של פישר; מחוות יום ההולדת לדיר אולד צ'ארלי; הבלדה ההורסת על אנג'י; המקהלה המקומית - סמן וי, וי, וי אנד וי; ומעל הכל, סט ליסט (It's the A list) של להיטים, להיטים אדירים, מנצחים אחד אחד - הם הם שעשו את ההבדל בין עוד הופעה גדולה לאחת מושלמת. טוב, ניצחתם, גם המשפטים הקצרים שג'אגר למד בעברית הוסיפו כמה נק': "Atem Kahal Meturaf", "Hakol Sababa", "Anachnu HaAvanim Hamitgalgalot".
פה ושם קראתי ברשת גם ביקורות על אי דיוקים וזיופים. נו, באמת. על מה אתם מדברים. לא מדובר כאן בהצגת תיאטרון או אופרה... זה רוק'נרול. אנד איי לייק איט. Yes, I do.
מבחינת האירוע וההפקה - על פניו הכל עבר חלק. גם בכניסה למופע וגם ביציאה. שאפו אדיר. רק חבל שלא חילקו שם שקיות הפתעה - עם אוויר. החום היה בלתי נסבל. אבל על זה אי אפשר לבוא בטענות לשוקי וייס. נראה לי, לא?! מה שכן, מופע הזיקוקין שהיה בסוף היה הדבר החלש ביותר בכל ההופעה. לא ככה?! אחרי שעתיים ומשהו (כולל פורטיס, כן) של פיצוצים וחישמולים מהבמה - עוד 2 דקות של בומים על קוליים לא יעשו אותנו מאושרים יותר. עוד קצת מהסטונס - בהחלט כן.
ולסיכום:
חברים, ברביעי ראינו את מופע הרוק הגדול מכולם, מופע הרוק הטוב מכולם, ולבטח מופע הרוק הרוקד מכולם. ושלא ינסו למכור לכם משהו אחר. גם לא במחיר של שקית אוויר.
"Layla Tov, Ve’Shalom Tel Aviv", נפרד ג'אגר לשלום מהקהל.
ואני, בלב: "Layla Tov, Ve’Shalom Stones. Todah".
הרולינג סטונס בישראל, פארק הירקון, תל אביב. 04.06.2014
The Rolling Stones, Hayarkon Park, Tel Aviv. June 4, 2014
**** * * * ****
י.פ. כל הזכויות שמורות 2014 © יוסי.פיקרק
All rights reserved © 2014
לרשימה המלאה והמפורטת "הסטונס בישראל" לחץ כאן
[*]מתוך קפה דהמרקר> דימיון חופשי:
http://cafe.themarker.com/review/3108587
הסטונס בישראל - The Rolling Stones In Israel ,A Night To Remember
רק אל תגידו לי שהרכבת
כבר עזבה את התחנה,
רק אל תגידו לי שהשמש
הפכה בן-רגע לשחורה,
רק אל תגידו לי
שאין שום דרך
חזרה.
רק אל תגידו לי
שאין לאן ללכת,
רק אל תגידו לי
שהזמן עצר מלכת.
זה היה לילה לתפארת,
זה היה לילה למזכרת,
לילה של הודיה,
לילה של שכינה,
לילה של בשורה.
תמרות אש,
קולות ומסכי עשן,
הבזקי אור,
ברקים ומכות חשמל,
כמשה רבנו הנושא
את לוחות האבן הקדושה,
אל מול עשרות אלפים,
אל מול רבבות מאמינים,
אל מול המון אדם,
אל מול בני הארץ,
בני ובנות ישראל.
זה היה ליל כל האוהבים -
ליל כל הנשים והגברים,
ליל כל ילדי הפרחים,
ליל הצעירים לנצח,
צעירים בנפש וברוח.
זה היה ליל כל המילים,
זה היה ליל כל הפסוקים -
זה היה ליל כל המזמורים.
זה היה ליל כל הזמירות,
זה היה ליל כל הדיברות,
זה היה ליל כל התודות.
זה היה ליל כל הקדושים,
זה היה ליל כל האבנים -
ליל האבנים הקדושות,
ליל האבנים המתגלגלות.
"אירוע מכונן"?!, "רגע היסטורי"?!, "חוויה של פעם בחיים"?! תגידו, מה זה היה? וואו. שלושה סימני קריאה.
טוב, אז קצת קשה להגדיר בכמה מילים או במשפט את מה שהיה בהופעה של הסטונס ביום רביעי האחרון. כן, גם אחרי כמה ימים... היו כאלה שאף הגדילו לעשות והגדירו את המאורע כיום חג, יום מתן תורה - תורת הרוקנ'רול. ובכן, זה לא היה רחוק מכך.
מבחינתי, היה מדובר בהיסטוריה. שיעור בהיסטוריה. באלף בית של Rock And Roll. אנשים יכולים לצחוק ולזלזל, אבל זה בהחלט היה אירוע "היסטורי". לא צריך להיות צדקנים ולצקצק שפתיים "הביטלס היו גדולים מהם", "לד זפלין היא להקת הרוק הגדולה בעולם". תארים זה לחלשים ועם עובדות הרי לא מתווכחים, נכון? כל להקה גדולה אחרת שתזכירו לא עומדת 50 שנה על הבמה. נו, תנסו למצוא עוד אחת.
בינינו הרוב כבר לא ממש עומדים - הם שוכבים להם בנחת. מתחת לאיזה אבן. או פיסת אדמה.
ים של מילים נשפכו טרם-טרם התחילה ההופעה: על מחירי הכרטיסים (שהיו נורא יקרים ולמה בהפקה לא מתחשבים); על חברי הסטונס (שכבר עשו את שלהם ומה פתאום בגילם הם עוד מופיעים); על השרב הכבד (שבדיוק ביום ההופעה הגדולה שבר את שיאי השיאים) - הרבה מאוד מילים גבוהות ואוויר חם, אבל ברגע האמת, ברגע השיא, השניה בה התחילה ההופעה, הכל נשכח. פרח והתאדה.
לאחרונה התחילו לשדר ברדיו איזה פרסומת ("ובלי פרסומות, בבקשה!") למוצר שוויצרי, מולטי ויטמין לאנשים שרוצים לשמור על אורח חיים בריא ודינמי. אני לא יודע אם מיק ג'אגר שמע את אותה פרסומת, אבל חברים, אני חייב, פשוט חייב, את מה שהאיש הזה לוקח! שעתיים של הופעה - ריצות מצד לצד, קפיצות ושאגות - פלא טבע. אפילו ווד וריצ'רדס לא האמינו למראה עיניהם. הם היו בטוחים שהאריה הזקן הזה כבר גמור... מהבילויים הליליים, מהפאבים המעושנים, מהחום של תל אביב. איפה?! פשוט אין דברים כאלה.
מהרגע שהוא הניע ת'הופעה ולחץ על הסטארט עם Start Me Up ועד לפינאלה החגיגית ואקורד הסיום - הבן אדם נתן את כל מה שיש לו. סחט כל שניה ושניה עד שהגיע ל- Satisfaction. "סאטיספקשיין" מלא. הוא זז, הוא טס, הוא הזיע, הוא ניענע, הוא רקד, הוא קפץ, החליף דמויות, פשט ולבש תלבושות. כן, הוא הראה לכולם מאיפה משתין הגפילטע פיש (אנד צ'יפס). "Moves Like Jagger", זה פשוט זה.
[מחשבה: לו רק היה ניתן לקחת את עודפי האנרגיה או את רסיסי הכריזמה שלו ולזקק אותם לאיזה קפסולה... וואו, זה משהו שיכול היה לפתור את משבר הדלק העולמי הבא].
זו לא הייתה הופעה גדולה - זו הייתה הופעה מושלמת. מו-ש-ל-מ-ת. פשוט ולעניין. כל מה שהם נגעו בו - זהב. טהור. את כל השטיקים הגדולים והטריקים הקטנים הסטונס הרי מכירים כבר בעל פה, חלק גדול מהם רשום בדפי ההיסטוריה על שמם של ג'אגר וריצ'רדס, ולישראל הם באו 'פור-דה-פירסט-טיים' בשביל שני דברים: לעבוד ולעשות גוד טיים. סטונס פרי סטייל פארטי-יה.
יללת הבלוז של ג'אגר וטיילור - סמן V; הריפים החשמליים של ווד וריצ'רדס - V; הבאסים המשומנים של דריל - V; שירת הנשמה האלוהית של פישר; מחוות יום ההולדת לדיר אולד צ'ארלי; הבלדה ההורסת על אנג'י; המקהלה המקומית - סמן וי, וי, וי אנד וי; ומעל הכל, סט ליסט (It's the A list) של להיטים, להיטים אדירים, מנצחים אחד אחד - הם הם שעשו את ההבדל בין עוד הופעה גדולה לאחת מושלמת. טוב, ניצחתם, גם המשפטים הקצרים שג'אגר למד בעברית הוסיפו כמה נק': "Atem Kahal Meturaf", "Hakol Sababa", "Anachnu HaAvanim Hamitgalgalot".
פה ושם קראתי ברשת גם ביקורות על אי דיוקים וזיופים. נו, באמת. על מה אתם מדברים. לא מדובר כאן בהצגת תיאטרון או אופרה... זה רוק'נרול. אנד איי לייק איט. Yes, I do.
מבחינת האירוע וההפקה - על פניו הכל עבר חלק. גם בכניסה למופע וגם ביציאה. שאפו אדיר. רק חבל שלא חילקו שם שקיות הפתעה - עם אוויר. החום היה בלתי נסבל. אבל על זה אי אפשר לבוא בטענות לשוקי וייס. נראה לי, לא?! מה שכן, מופע הזיקוקין שהיה בסוף היה הדבר החלש ביותר בכל ההופעה. לא ככה?! אחרי שעתיים ומשהו (כולל פורטיס, כן) של פיצוצים וחישמולים מהבמה - עוד 2 דקות של בומים על קוליים לא יעשו אותנו מאושרים יותר. עוד קצת מהסטונס - בהחלט כן.
ולסיכום:
חברים, ברביעי ראינו את מופע הרוק הגדול מכולם, מופע הרוק הטוב מכולם, ולבטח מופע הרוק הרוקד מכולם. ושלא ינסו למכור לכם משהו אחר. גם לא במחיר של שקית אוויר.
"Layla Tov, Ve’Shalom Tel Aviv", נפרד ג'אגר לשלום מהקהל.
ואני, בלב: "Layla Tov, Ve’Shalom Stones. Todah".
הרולינג סטונס בישראל, פארק הירקון, תל אביב. 04.06.2014
The Rolling Stones, Hayarkon Park, Tel Aviv. June 4, 2014
**** * * * ****
י.פ. כל הזכויות שמורות 2014 © יוסי.פיקרק
All rights reserved © 2014
לרשימה המלאה והמפורטת "הסטונס בישראל" לחץ כאן
[*]מתוך קפה דהמרקר> דימיון חופשי:
http://cafe.themarker.com/review/3108587
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.