כמה סרטים שמצאתי מועילים בנושא+תובנה כללית (וחופרת) על גלישה
מרסלו, אכן Elate Media, הידוע יותר בכינויו skischool, הוא אוצר בלום של הדרכה. המדריך, דארן טרנר, הוא אחד המקצועיים, הברורים והיעילים שפגשתי בשיטוטיי הרבים ברשת. נכון, אפשר לומר שזה קצת "ללמוד בהתכתבות", אבל אני מאוד מתחבר לזה ומאמין בזה. גם למי שלוקח הדרכה, זה ממסגר את היעדים ואת המושגים ועוזר להגיע יותר מוכנים להדרכה בשטח.
הייתי מתחיל מהסירטון הזה, שמתחיל מממש מהבסיס. הוא מסביר על מבנה המגלש, ועל איך בכלל ניגשים לתרגל קארבינג (במהירות די נמוכה אגב). שימו לב לדברי הסיכום שלו בסירטון הזה. פשוט זהב. מסביר מאוד יפה על זה שכללי הבסיס בגלישה נכונים הן לקארבינג והן לסקידינג, ובעיקר לשילוב והאיזון ביניהם.
https://www.youtube.com/watch?v=n19QmFC2qVc
סקידינג וקארבינג - מבט עומק
לדעתי, סקידינג מאפיין גלישה פחות רציפה, עם הרבה שינויי קצב ומהירות, וכן צורת Z בין הפניות, לעומת S. נכון, אפשר ליצור S גם בלי קארבינג, אבל הנקודה היא שכאשר הגולש עדיין לא מיומן בגלישה רציפה, בחיבור הפניות שלו, אזי ממילא הוא גולש יותר בצורת Z, עם סקידינג אקראי ולא "שוויוני" בין הפניות.
המסר היסודי, הבשורה והפילוסופיה שאני מוצא בקארבינג היא "לזרום" עם ההר ופחות להתנגד לו ולחשוש ממנו. כמובן שאני עוד לא שם, אבל לשם אני שואף. אני יכול להרגיש את היעד הזה וכמה בא לי להגיע אליו ולהיות יותר ויותר מיומן בזה. למה הכוונה?
בסקידינג אנחנו שולטים במהירות, ובמידה מסוימת מתרגלים לעשות כל פנייה בנפרד. וזה באמת קשה להסתכל רחוק ולתכנן מראש 2-3 פניות. אנחנו מתרגלים "להתנגד", להיאבק בכל סיבוב מחדש במהירות שנצברת, וזה מלחיץ בכל פעם מחדש עד כמה שהיא נצברת בשניות! אני מעיד כאן על עצמי בכל אופן, ואני חששן גדול בסקי.
לתפיסתי, הפילוסופיה של הקארבינג באה ואומרת: בואו נפסיק לשחק משחקים. רצית לפנות שמאלה? אז למה אתה נוטה עם הגוף במעלה ההר ולא במורד, ובולם? כנס לעמדה, תתכוונן כל כולך לכיוון שאליו אתה רוצה לפנות - ולך לשם! וכפי שכבר ציינו כאן בפורום: החוכמה היא
לשלוט במהירות לא בתוך הפנייה אלא לפניה. או אחריה. או בהפסקת הצהריים. רק לא באמצע הפנייה. כי הפנייה, הקשת החיננית הזאת, עם הכוח הצנטריפוגלי, וכוחות הג'י, וכל מה שקורה בתהליך הזה, היא לב העניין. שם הכל קורה. שם מתגלה האומנות של הגלישה. וכו' וכו' אפשר להתפייט עד מחר
.
יש גם גרסאות שבהן מתחילים פנייה בסקיד ומסיימים בקארב, או להיפך. העיקר הוא "לטהר" את הפנייה מצעדים לא מתוכננים, פרי בהלה רגעית או התלבטות מהוססת. להפוך את הפנייה למתוכננת ומשורטטת אצלנו בראש. ולאחר מכן - לעשות את אותו תהליך לסדרה של פניות. שם מתפתחת איכות של גלישה.
הקארבינג עוזר לנו להבין שאנחנו רוצים לגלוש, לא לעצור. אנחנו רוצים לטוס למטה, וימינה, ושמאלה. באמת! אמנם אנחנו קצת מפחדים (להתנגש בגולש, לעוף לתהום, לתפוס אדג' ולהתגלגל...), אבל התכנון המקורי הוא לרדת למטה תוך פניות S, ולא להידרדר ולהחליק הצידה תוך התנגדות, להגיע קרוב לקצה, להילחץ, לבלום, ואז להפנות את החרטום לצד השני ולחזור על אותו התרגיל (להלן: Z).
במידה רבה, מיומנות החיבור בין הפניות נמצאת בבסיס של הקארבינג. אם אני כגולש סקידינג בסיסי לא מצליח לחבר בין פניות, אין לי כמעט מה לעשות עם הטכניקה של קארבינג כשלעצמה. אם אני פונה כל פנייה בנפרד, ומרוכז אך ורק בפנייה הנוכחית - ואחריה המבול, אין לי המשכיות, ולכן באמת אין היגיון להפנות את ההגה ולצלול הצידה, זה טירוף מוחלט.
אבל! אם אני מצליח להגיע למצב המנטלי, שבו בזמן שאני בפנייה X, למשל שמאלה, אני כבר מכין בראש, במחסנית, את התמונה המנטלית הפיזיולוגית של הפנייה הבאה Y - ימינה, ומבחינתי שתי הפניות הן שני חלקים של אותו שלם, המצב שלי אחר לגמרי. אני לא צולל שמאלה ואז צולל ימינה. אני בעצם נוסע ישר, כשברגע אחד אני מתעקל שמאלה ואח"כ ימינה. כלומר: סכום אפס. כל פנייה היא רק חלק מהתמונה הגדולה.
זה אתגר מנטלי אמיתי. כמו גם האתגר המנטלי שאנחנו זוכרים מתקופת לימודי הנהיגה: "להסתכל רחוק". הנטייה בהתחלה היא להתרכז במה שממש קרוב למכונית: הרכב שלפני, 100 המטרים הבאים, וכו'. אבל הטכניקה היא להסתכל רחוק, ולתת למכונית להגיע לשם "בעצמה". כמו ששחקני כדורסל מסוימים מסתכלים על
הכדור בזריקה, כשלמעשה הם צריכים להסתכל על
היעד של הכדור. זה אתגר מנטלי. ובדיוק בגלל זה, כשפורצים את המחסום המנטלי הזה יש תחושת סיפוק אדירה, עם ובלי קשר להצלחה של לבצע פנייה טובה בסקי או להרוויח נקודות בכדורסל. זה משהו שעומד כשהוא לעצמו. היכולת "לפצל את התודעה" לשני חלקים שיחד מרכיבים שלם.
אז הנה
סיכום הסירטונים שאני מציע:
1. סיכום יסודי על השיטה, כפי שציינתי בהתחלה
https://www.youtube.com/watch?v=n19QmFC2qVc
2. מיומנות החיבור בין פניות, שקריטית לדעתי כבסיס לנושא של קארבינג - ובכלל
https://www.youtube.com/watch?v=ya9utfEz6sA
3. הסירטון בעל הכותרת המנצחת: "שבעת החטאים הקטלניים של הקארבינג": מה אנחנו נוטים לעשות בקארבינג, למה זה שגוי, ואיך מתקנים. שימו לב במיוחד לקטע שבו הוא מציע לא להצמיד את המגלשיים זו לזו אלא לשמור על מרווח ביניהן: hip width apart. בסירטון אחר הוא ממליץ על בערך רוחב הכתפיים.
https://www.youtube.com/watch?v=n19QmFC2qVc
ושוב: לא טוען כאן שאני גולש מצוין ושהצלחתי ליישם את כל זה. זו ההשקפה הפרטית שלי והאתגר הפרטי שלי, ואתם מוזמנים להביע את דעתכם או לבקר או כל דבר אחר.
מרסלו, תודה על הדיון המעניין!
