טוב, אז שמעתי את ויברטו.
אני מהדור הישן - אלבומים לא מפחידים אותי. ויש לי עוד כמה דברים להגיד על תקופת האנסטנט הנוכחית, אבל זה לא קשור למוסיקה...
האלבום מגוון למדי, גם אם יש קווים מוסיקליים שעוברים דרך הקטעים. חלקם נשמעו רוק/בלוזיים וחלקם נשמעו לי, לטובה במידה מסוימת, כמו פרוג/פיוז'ן של שנות ה-80.
באשר לנגינה, אין ספק שהאיש שולט היטב בכלי. אלא מה, האוזן שלי אוהבת מלודיה. מחפשת מנגינה שתתפוס אותה. בלא מעט חלקים מהאלבום זה היה כך. יחד עם זה, בחלקים לא מעטים הבחור עבר את המהירות המותרת על ידי האוזן שלי. כששאלתי את עצמי למה התשובה היחידה שמצאתי היתה - כי הוא יכול. קטעי השרד לא שרתו באוזני איזו מטרה מוסיקלית. מין תת-מקלע מוסיקלי. כנראה שזה הז'אנר...אבל לא הטעם שלי.
לסיכום - אלבום שהרגשתי בו מעין תערובת, חלקים מסוימים אהבתי חלקים אחרים פחות, עם נצחון בנקודות לאלו שלא אהבתי. הנגן וירטואוז, שלקח את הנגינה רחוק מדי במקומות מסוימים, לטעמי הפרטי.
כנראה שלא ארוץ לקנות את האלבום הבא שלו אבל בוודאי שלא אסרב לנסות לשמוע משהו אחר שלו.
תודה רבה על ההמלצה
