Shred is not dead its just evolved
רשימת הגיטריסטים המשפיעים בכל הזמנים הולכת ומתארכת ככל שהזמן עובר, אבל את דור הזהב לא מחליפים לעולם..
אם מדובר בז'אנרים הפופולאריים משנות ה 60 והלאה, שמם של ג'ימי הנדריקס, ג'ימי פייג', ריצ'י בלקמור, רנדי רוהדס,
אדי ואן הלן כמובן ולאחר מכן ובמקביל גם ינגווי מלמסטיין שקיבל (ובצדק) את מקומו בתהילת עולם צודקת לצד כל אלו.
בשנות ה 90 צצו לא מעט אחרים שעד היום שמם הולך לפניהם בתחום הגיטריסטים והם השפיעו רבות גם כן,
על צורות המוסיקה שנעשות עד היום, על הטכניקות, ואף על עיצובי הגיטרות עד עצם היום הזה- עד כדי כך.
כמה מהשמות שמתברגים לרשימה ה"מצומצמת" הזו כוללים את סטיב ואי כמובן, המופרע והנהדר שהתחיל את הקריירה תחת כנפו של זאפה לא פחות, את סטריאני שהיה אחד ממוריו של ואי לתקופה קצרה ועד היום הוא שם דבר ועוד כהנה וכהנה..
אליהם אפשר להוסיף מהשנים הללו את גרג האו למשל, ויני מור, טוני מקלפליין שעדיין מדדה בנישה, בצילם של אחרים ובפרויקטים שונים ומשונים, פרנק גאמבלה ("מטמיע הסוויפים"), ריצ'י קוטזן (עליו בפעם הבאה) ועוד אחרים רבים כמובן, שהיריעה קצרה מלהכילם.. (סלחו לי על כל השמות שכולנו מכירים והיו עוגן אמיתי ולא הוספתי).
אך היום באתי לדבר על גיטריסט גאון, עם טכניקה מושלמת, הבנה מוסיקאלית נהדרת, בחור טוב, מצחיק, מלא הומור עם כישרון בלתי נדלה ופשוט עם ניצוץ שלעולם לא מש משום אלבום, ליק, וידאו, להקה, או הופעה שהוא מופיע בהם.
אני מדבר על אחד ויחיד.. פול גילברט.
את פול גילברט מכירים אתם, בתקווה משני עוגנים עיקריים, שהם גם שונים מן הסתם, אבל עדיין.
האחד – MR BIG – להקת רוק נחמדה שעשתה חייל עם שיר בחורות מתקתק וקיטצ'י (to be with you) אך עם קריירה ענפה והצלחה מטורפת דווקא במזרח הרחוק ובפרט בארץ השמש העולה.
ד"א את רב הקריירה של רב השרדרים יפן מינפה. מינגווי מלמסטין, פול גילברט, מרטי פרידמן (מגהדת' לשעבר),
ג'יסון בקר ועד כל אחד אחר כמעט.
יפן מתה על הז'אנר הזה ושם הם הצליחו והצליחו בגדול.. עד כדי שמרטי פרידמן, פול גילברט ואחרים יודעים לדבר יפנית שוטפת, זאת מכיוון שהם בילו שם שנים על גבי שנים. התייחסו אליהם כמו אל אלוהים חיים.
העוגן השני הוא כמובן, אחת הלהקות המטורפות שיצאו ממדרשו של התחום והם כמובן – RACER-X
להקה טכנית בטירוף שבעצם מגלמת את סוף האבולוציה של כל ז'אנר ה HAIR GLAM של שנות ה 90.. עם מולטי סולואים
ב 240BPM בכל חצי דקה. בקיצור... שרד לפנים.
אבל בין כל אלו והרבה אחרי, פול גילברט פתח בקריירת סולו, בה הוא כותב, עושה קאוורים בעיבודים משלו, מנגן, מלמד ועוד. ופה ידידי השוס הגדול.
הוא כבר לא נותן דין וחשבון לאף אחד ופשוט עושה את מה שהוא אוהב ויודע לעשות הכי טוב.
לאחרונה (ז"א בשנים האחרונות), פול גילברט הוציא כמה אלבומי מופת שהאחרון ביניהם יצא ממש עכשיו, לפני כמה חודשים – Vibrato.
האלבום האחרון משלב, רוק נ' רול משובח ועתיר שרירים, סולואים מלודיים ומעניינים (לא רק ריצות מטורפות באלטרנייט פיקינג עם מטרונום בפול.. ) בלוז, ג'אז (יש אפילו עיבוד שלו ל TAKE FIVE של ברובנק!) פולקלור אמריקאי ומה לא!, זה אלבום אש ותימרות עשן! כולו קצב מדהים של אנרגיות מטורפות עם מוסיקה לפנים. כל כך נהדר, כל כך מחיוך, כל כך חכם מתוחכם ונכון שפשוט בא לך לשמוע אותו בריפיט איזה 1,000 פעם. תאמינו לי, לא נמאס!
בהמשך לכך, ההמלצה החמה ממשיכה גם לאלבומיו הקודמים, get out of my yard המצוין ששם אין VOCAL בכלל, אלא זה אלבום גיטרות טהור, עם כל מה שיוצא מכך. באלבום הזה, פול גילברט טוחן את הגיטרה מצד לצד... עם סולמות מיוחדים , שוב ההומור המוסיקאלי המדהים שלו, עם טריביוט אקוסטי לאדאורד ואן הלן, הפינאלה של הסימפוניה מס 88 של היידן ועוד תופינים כאלו ואחרים שפשוט כיף לשמוע בכל פעם שמתחיל טראק נוסף.
אלבום נוסף מהשנים האחרונות שדומה יותר ל get out of my yard הוא - FUZZ UNIVERSE
שגם שם, פול מפציץ במה שהוא יודע לעשות הכי טוב.. האלבומים הללו יחד עם SPACE SHIP
וגם הקודמים שלו, הם סידרת מופת של מוסיקאי ענק ולא רק גיטריסט מוכשר. החיבור של גילברט למוסיקה מדבק, הוא פשוט לוקח כל דבר מהאוויר ומוריד אותו אל הקרקע שהוא חי בה.. זה ידידי, מוסיקה מהנשמה מהבטן שאי אפשר למחוק את החיוך בזמן שמאזינים לה.
אביעד
רשימת הגיטריסטים המשפיעים בכל הזמנים הולכת ומתארכת ככל שהזמן עובר, אבל את דור הזהב לא מחליפים לעולם..
אם מדובר בז'אנרים הפופולאריים משנות ה 60 והלאה, שמם של ג'ימי הנדריקס, ג'ימי פייג', ריצ'י בלקמור, רנדי רוהדס,
אדי ואן הלן כמובן ולאחר מכן ובמקביל גם ינגווי מלמסטיין שקיבל (ובצדק) את מקומו בתהילת עולם צודקת לצד כל אלו.
בשנות ה 90 צצו לא מעט אחרים שעד היום שמם הולך לפניהם בתחום הגיטריסטים והם השפיעו רבות גם כן,
על צורות המוסיקה שנעשות עד היום, על הטכניקות, ואף על עיצובי הגיטרות עד עצם היום הזה- עד כדי כך.
כמה מהשמות שמתברגים לרשימה ה"מצומצמת" הזו כוללים את סטיב ואי כמובן, המופרע והנהדר שהתחיל את הקריירה תחת כנפו של זאפה לא פחות, את סטריאני שהיה אחד ממוריו של ואי לתקופה קצרה ועד היום הוא שם דבר ועוד כהנה וכהנה..
אליהם אפשר להוסיף מהשנים הללו את גרג האו למשל, ויני מור, טוני מקלפליין שעדיין מדדה בנישה, בצילם של אחרים ובפרויקטים שונים ומשונים, פרנק גאמבלה ("מטמיע הסוויפים"), ריצ'י קוטזן (עליו בפעם הבאה) ועוד אחרים רבים כמובן, שהיריעה קצרה מלהכילם.. (סלחו לי על כל השמות שכולנו מכירים והיו עוגן אמיתי ולא הוספתי).
אך היום באתי לדבר על גיטריסט גאון, עם טכניקה מושלמת, הבנה מוסיקאלית נהדרת, בחור טוב, מצחיק, מלא הומור עם כישרון בלתי נדלה ופשוט עם ניצוץ שלעולם לא מש משום אלבום, ליק, וידאו, להקה, או הופעה שהוא מופיע בהם.
אני מדבר על אחד ויחיד.. פול גילברט.
את פול גילברט מכירים אתם, בתקווה משני עוגנים עיקריים, שהם גם שונים מן הסתם, אבל עדיין.
האחד – MR BIG – להקת רוק נחמדה שעשתה חייל עם שיר בחורות מתקתק וקיטצ'י (to be with you) אך עם קריירה ענפה והצלחה מטורפת דווקא במזרח הרחוק ובפרט בארץ השמש העולה.
ד"א את רב הקריירה של רב השרדרים יפן מינפה. מינגווי מלמסטין, פול גילברט, מרטי פרידמן (מגהדת' לשעבר),
ג'יסון בקר ועד כל אחד אחר כמעט.
יפן מתה על הז'אנר הזה ושם הם הצליחו והצליחו בגדול.. עד כדי שמרטי פרידמן, פול גילברט ואחרים יודעים לדבר יפנית שוטפת, זאת מכיוון שהם בילו שם שנים על גבי שנים. התייחסו אליהם כמו אל אלוהים חיים.
העוגן השני הוא כמובן, אחת הלהקות המטורפות שיצאו ממדרשו של התחום והם כמובן – RACER-X
להקה טכנית בטירוף שבעצם מגלמת את סוף האבולוציה של כל ז'אנר ה HAIR GLAM של שנות ה 90.. עם מולטי סולואים
ב 240BPM בכל חצי דקה. בקיצור... שרד לפנים.
אבל בין כל אלו והרבה אחרי, פול גילברט פתח בקריירת סולו, בה הוא כותב, עושה קאוורים בעיבודים משלו, מנגן, מלמד ועוד. ופה ידידי השוס הגדול.
הוא כבר לא נותן דין וחשבון לאף אחד ופשוט עושה את מה שהוא אוהב ויודע לעשות הכי טוב.
לאחרונה (ז"א בשנים האחרונות), פול גילברט הוציא כמה אלבומי מופת שהאחרון ביניהם יצא ממש עכשיו, לפני כמה חודשים – Vibrato.
האלבום האחרון משלב, רוק נ' רול משובח ועתיר שרירים, סולואים מלודיים ומעניינים (לא רק ריצות מטורפות באלטרנייט פיקינג עם מטרונום בפול.. ) בלוז, ג'אז (יש אפילו עיבוד שלו ל TAKE FIVE של ברובנק!) פולקלור אמריקאי ומה לא!, זה אלבום אש ותימרות עשן! כולו קצב מדהים של אנרגיות מטורפות עם מוסיקה לפנים. כל כך נהדר, כל כך מחיוך, כל כך חכם מתוחכם ונכון שפשוט בא לך לשמוע אותו בריפיט איזה 1,000 פעם. תאמינו לי, לא נמאס!
בהמשך לכך, ההמלצה החמה ממשיכה גם לאלבומיו הקודמים, get out of my yard המצוין ששם אין VOCAL בכלל, אלא זה אלבום גיטרות טהור, עם כל מה שיוצא מכך. באלבום הזה, פול גילברט טוחן את הגיטרה מצד לצד... עם סולמות מיוחדים , שוב ההומור המוסיקאלי המדהים שלו, עם טריביוט אקוסטי לאדאורד ואן הלן, הפינאלה של הסימפוניה מס 88 של היידן ועוד תופינים כאלו ואחרים שפשוט כיף לשמוע בכל פעם שמתחיל טראק נוסף.
אלבום נוסף מהשנים האחרונות שדומה יותר ל get out of my yard הוא - FUZZ UNIVERSE
שגם שם, פול מפציץ במה שהוא יודע לעשות הכי טוב.. האלבומים הללו יחד עם SPACE SHIP
וגם הקודמים שלו, הם סידרת מופת של מוסיקאי ענק ולא רק גיטריסט מוכשר. החיבור של גילברט למוסיקה מדבק, הוא פשוט לוקח כל דבר מהאוויר ומוריד אותו אל הקרקע שהוא חי בה.. זה ידידי, מוסיקה מהנשמה מהבטן שאי אפשר למחוק את החיוך בזמן שמאזינים לה.
אביעד
