אני מסכים עם עמדה זו
מאידך גיסא, אני מאוד מוטרד מן הנזק שתמיכה יכולה לגרום לעולם הישיבות. זהו כנראה ויכוח שלעולם לא ייפסק. בתקופת המשנה התווכחו על כך רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי. רבי ישמעאל טען שטוב תורה עם דרך ארץ רבי שמעון בר יוחאי היה בעד התמקדות בתלמוד תורה בלבד. משל המערה היהודי הוא סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי ובנו שהתחבאו במערה 12 שנה ולמדו תורה. הגמרא אומרת על כך: "רבים עשו כן ולא עלתה בידם". משמע, דרך זו איננה מומלצת לרבים. מאוחר יותר, בימי הביניים, יצא הרמב"ם נגד הנוהג של ישיבות בבל, שתי הישיבות הגדולות בבגדד, להשען על תרומות. הוא סבר שתלמיד חכם צריך להיות אוטרקי לחלוטין. כך גם נהגו חכמי אשכנז בימי הביניים. החכמים היו רק העשירים שיכלו להרשות לעצמם. בזמננו המציאות ידועה, ואותי זה מטריד. עולם התורה הוא עולם מנותק משום שתלמידי חכמים אינם צריכים לטרוח לפרנסתם. התורה היא תורת חיים והיא חייבת להיות קשורה למציאות בטבורה. מצד שני קשה מאוד להגיע להישגים אינטלקטואלים מן המאבק על השקל. אני לא בדיוק הדוגמא הטובה להטפותי. גם אני עובד במכון מחקר ומתפרנס ממצנטים. יצחק