Should we as Martial Artists

Pyongwon

New member
I let the trainees leave wearing

pants, but not their tops and definately not their rank!
 

Wing Chan

New member
לפי דעתי

אולי השאלה הזאת פונה יותר למורים, ולא לתלמידים, אבל אני אענה בכול זאת, מנקודת מבטי. זה תלוי המון בבן אדם. אני למשל, מנסה כמה שפחות יידעו על זה שאני לומד אומנות לחימה. לא בגלל סיבה מיוחדת ממש, פשוט בגלל כשתלמיד, עם חברים, ובית-ספר, אני די שונא שאפילו אם זה בצחוק, שעושים לי כזה "נו תביא לו איזה בעיטה לראש" וא עושים איזה תנועה ואז מתפקעים מצחוק, וכול מיני שטויות בסיגנון "תראה איזה משהו שאתה יודע", ואז עושים כול מיני תנועות כאלה מסירטי קונג-פו וזה, אני פשוט שונא את זה. אז אני מנסה כמה שיותר להסתיר את זה שאני לומד אומנויות לחימה, לצערי זה לא מצליח עד כדי כך. לאימונים אני בא רק עם המכנסיים, לא עם החולצה של האימון.
 

Thorax

New member
Wing chan - אני מזדהה איתך

אתה לא היחיד, גם אצלי זה אותו דבר בבית-הספר, בדיוק אותו דבר. לפעמים כשאני רב עם מישהו, אז לפעמים אומרים לי "תעשה קונג-פו..." וכד', אבל לא, לוחם שמכבד את עצמו לא יילחם אלא אם אין לו ברירה, צריך להימנע מקרבות, הרי זוהי המטרה של אומנויות הלחימה, הרי שאם לא נלחמת "על-אמת" כל חייך, אתה אמן לחימה מעולה. בקשר לנושא, אני חושב שמי שהולך עם החליפה שלו גלויה, ככה ברחוב, או שהוא רוצה להשוויץ, או שהוא רוצה שייפחדו ממנו, או לא יודע מה, אבל לך תדע.
 

Elius2

New member
I disagree on part of what you said

I'm proud of my traning so I dont hide it from my friends(I dont show off also of course) because I know them and they dont act like "jerks". However, I will hide it from people I dont know or any "Arsim" since its a source of trouble, some of the people would try to start a fight with you because they want to see how strong they are and show off(most times the first battle you'll win easily, it wont be the same when that guy will come back with 5 friends).​
 

Thorax

New member
נכון, אבל יש הבדל

בין להיות גאה לבין להשוויץ, ברור שאני גאה באומנות שלי, אני לא מנסה להחביא אותה או משהו, אבל אני גם לא משוויץ בה, כמוך :)
 

lady Elaine

New member
דעתי

ישנם שני סוגים של אנשים בעייתיים בשבילנו: הראשון הוא הסוג המזלזל שרוצה "לראות מה אני יודע", השני הוא זה שלא מאמין "בכל השטויות היפניות האלה". אם יוצא שאנו נתקלים באחד מהחברה האלה והוא גם מחפש ריגושים זה יכול להכניס אותנו לעימות מיותר. אינני רואה צורך להסתיר את העובדה שאני מתאמן (ומאמן), אבל אני גם לא מדבר על זה ולא מבליט את זה - למה לדחוף את עצמי לשוליים האלה של החברה בהם הסיכוי שלי להיכנס לעימות אלים גדולים יותר? בקשר לילדים: אני אוסר עליהם בתכלית האיסור לדבר על האימונים או "להראות לחברים בבית הספר" או להתאמן על האחים בבית. פשוט אסור. חלקם מגיעים עם המכנס עליהם וזה לא מפריע לי כל עוד הם לא מחפשים צרות (אני בקשר מתמיד עם ההורים). בעז
 

WhiteBear

New member
זו סוגיה קשה עבורי - תודה ../images/Emo13.gif

מצד אחד, אני לא אוהב להתעסק יותר מידי בזה שאני לומד אומנות לחימה מול אנשים (לא כולל את סת הזוג שלי, כמובן). לפעמים, אחרי שהנושא עולה איכשהו (נגיד שאח שלי מספר לאחרים, או שחבר אחר מדבר עלי, וכן הלאה)ושואלים שאלות, אני עונה כמיטב יכולתי ומנסה לשמור על דיוק. הסיבה לכך שאני מנסה להעביר את הנושא למינימום מול חברים (ושוב, אני לא תמיד מצליח בזה), הוא בגלל שאני חש שהתעסקות בנושא מרחיק אותי מלזכור במה באמת מדובר. גם יש לי תחושה שלהתעסק בלימוד שלי כאילו הוא פריט טריוויה לשיחה קצת מוזיל אותי ואת הלימוד שאני מנסה לבצע (כמה מקום שאני מקדיש לכך בחיי, כל תקופה זה שונה). מצד שני, להתאמן במה שאני עושה, אין לי לרוב בעיה - גם אם מדובר במקום ציבורי. אני לא מרגיש שאני מוזיל את עצמי או את הלימוד שלי, או את השיטה שלי, בזה שאני מתרגל אותה בתחנת אוטובוס (בשעה מאוחרת), או בפארק (גם כשאין אומנויות לחימה אחרות סביבי), או בטרמינל של מטוס לפני שמתחילים להיאסף שם. אם אני חש שאין מסה קריטית של אנשים שבאיזור שלי, אני לרוב מרגיש מאד נוח לתרגל. אז מצד אחד, אני חש שלדבר על הנושא באופן סטמי מוזיל אותו - ומזה אני מנסה להימנע (מה גם שאני עלול לנטות לכיוון של לפאר את עצמי, בפני אחרים או בפני עצמי - וזה לא עושה טוב בשום צורה). מצד שני, אני מרגיש חופשי לתרגל באיזורים ציבוריים (גם כאלה שאחרים, לפעמים, לא חשים בנוח לתרגל). על גבי שני הדברים שכתבתי (ועליהם הערכתי אולי יותר מידי), יש את הנושא של חשאיות, ואני מניח שזה תלוי בדברים נוספים שקורים בחיים. אם אני בסביבה שאני צריך להיראות "נורמלי" אני לא אתרגל. אם אני בתפקיד או עבודה, שבו ממונים עלי או אנשים שאני ממונה עליהם יכולים לעבור, אני לא אתרגל. אם אני באיזור עויין, אני לא אתרגל. (לדוגמא, כשהייתי בארה"ב לפני פעמיים, השעה הייתה חצות, וחיכיתי לאחי שיסיים לעשות קניות - ותירגלתי משהו. אחרי כמה זמן עצרה לידי ניידות, ושוטר תיחקר אותי, עשה לי סריקת גוף, וביקש לחכות עד שאחי יגיע. מסתבר שאחת הקופאיות חשבה שזה מוזר, ראתה אותי מחוץ לחלון, והזמינה שוטר...
, לומדים
) מקווה שזה ענה במשהו לשאלה שהעלית
.
 

MotiAd

New member
דעה אישית...

היי אני מקווה ומבהיר מראש שיהיה ברור שזו דעה אישית שלי. לדעתי, ודבר שתלוי מאוד בסוג הספורט שבו לומדים הדבר תלוי מאוד בחינוך, ברעיונות, והאופי של אותה אומנות לחימה. למשל, בקראטה, לפחות אצל הסנסאי שלי מרבית האימונים היו בפאן הרוחני יותר שמוביל לחינוך (שלא ישתמע מכך שאותם אימונים לא היו פיזיים, אבל מכאן אפשר להגיע לשם ולהיפך). חונכנו ולפחות זה היה הקו שהסנסאי העביר של צניעות בתור קראטיסט ושימוש בשכל שיאפשר לך לתפקד במצבים, לא לחשוף בריש גלי את עובדת היותך קראטיסט אבל בבוא הצורך לעשות שימוש בכוח. לכן, ההצגה של המדים בפומבי יכולה לנבוע ממספר סיבות, ששתיים מהן יכולות להיות נוגדות עקרונות של קראטה (דאווינים, וזאת גם הסיבה השנייה) ואחת נוספת היא פשוט כי אלו הבגדים של האימון ואחריו קשה להוריד אותם, כי לא בכל המועדונים יש מלתחות וכו'. זה דבר שמאוד חשוב לקחת בחשבון לפני שעושים הנחות, ולי יצא לראות מועדונים כאלו בחיי. גם לי באופן אישי יצא לרכב הבייתה על אופניים עם מכנסי קראטה כי לא יכולתי להוריד אותם אחרי האימון בשעה מאוחרת בלילה. מה לעשות. אבל כאקט חינוכי נטו לפי דעתי כדאי מאוד ללמד את החניכים לא ללבוש את הבגדים בדרך ואחרי האימון. זה רק יוסיף לחוזק הנפשי שלהם, ולעובדה שהם לא ירוצו אחרי הכבוד.
 
בכל השרשור הזה עדיין לא הבנתי

למה לא להגיד לאנשים שאתה מתאמן? אני חייב להודות שאצלי, עקב מסיונריות העל שלי, זה מגיע לכיוון השני, ולכן אפשר אולי לאמר שאני כבר משעמם אנשים או משהו כזה, אבל לא, אני לא שומר את זה בסוד כלל וכלל, ולא רואה שום סיבה לעשות כך, כל עוד כמובן האדם לא מתרברב וכו'.
 

nage

New member
ואיך בדיוק אני מושך אנשים להתאמן

אצלי (או אצל המורה שלי) בדוג'ו בלי לדבר על אומנות הלחימה???????????? איך אפשר לפרסם את הדוג'ו בלי לדבר על מה זה אייקידו/טייקוואנדו/קרטה/טאי-צ'י ... ???????????
 

ש מים

New member
זו אכן ה-בעיה של כמה אמנויות לחימה

שדוגלות ב-"הסתרה" (ע"ע: "שינובי", נינג'ה וכד'). אגב, אם אני לא טועה כבר התקיים כאן דיון על נושא זה, לפני כמה חודשים...
 

ש מים

New member
אורי מוּרי!

אבל אני מניח שרק יזהר יודע מי זה (וגם זה בספק...). ומי שסקרן: שישאל את ההורים שלו (רמז: היה היה פעם עיתון שקראו לו - "דבר לילדים"...
)
 
עשית לי את היום../images/Emo70.gif

מתברר שאני לא זקן כמו שחשבתי - אין לי מושג מי זה אורי מורי...
 

קוזושי

New member
להגיע בבגד לאימון...

פעם שאלתי חבר מיפאן אם ביפאן מקובל להגיע לדוג'ו לבושים בגי, והוא אמר לי שאולי רק אצל ילדים קטנים, והסיבה היא שמבוגרים מגיעים ישר מהעבודה ולא מהבית וזה לא מסתדר להם, ולכן המבוגרים היחידים שכן מגיעים בגי הם פנסיונרים. לפני ששמעתי את ההסבר הייתי בטוח שלא מקובל לבא כך בגלל כל מיני סיבות נסתרות יש נטיה לאלה שמתאמנים להפוך את האמנות ליותר ממה שהיא. גי הוא בגד רגיל שנעים יותר להתאמן בו. גם אם הוא בגד מסורתי אין בו משהו מעבר לכך. במשך השנים למדתי להבין שהיפאנים למרבה הפלא אנשים כמוני ולא מסתתרת איזו תורה נסתרת מאחרי כל אצבע שהם מזיזים. אני לא חושב שאני אמן לחימה, אמן לחימה הוא אחד שכל עיסוקו הוא אמנות הלחימה וכשרואים אותו רואים את התגלמות אמנות הלחימה שלו (ראיתי כבר אנשים כאלה). אני בסך הכל אחד שמתאמן כמה פעמים בשבוע ומקוה להשתפר מפעם לפעם. אני לא חושב שאם אסתיר מהסביבה את עיסוקי באמנות לחימה זה יגרום לשיפור מסויים ברמה שלי ולכן אני לא מבין מה התועלת בזה.
 

isaacl

New member
האם אתה זוכר את סוגי?

קונסול יפן בישראל (נספח התרבות)? הוא היה מגיע לאימונים במכנסיים של הדוגי. והוא היה באמת חביב להפליא, בלתי פורמלי, ויצר חברים במהירות. אגב, גם האייקידו שלו מדהים למרות ההתנהגות הבלתי פורמלית. אולי באמת לא כדאי להיות יותר יפני מן היפנים עצמם.
 

nage

New member
אני מגיע לפעמים לבוש מהבית

חוץ מההקמה, זה פשוט אין לי אומץ. הבית נמצא פשוט דקה מהדוג'ו אז למה לא? לדוג'ו בחיפה אני מגיע בדרך כלל רק עם המכנסיים של הגי. מה זה השטויות האלה ממה אני אמור להסתתר?
 
למעלה