scoop and run Vs. stay and play
הנה עוד מחקר במסגרת הויכוח הלא מיושב על הטיפול בטראומה. המחלוקת של פינוי מהיר בכל מצב (scoop and run) לבין טיפול וייצוב בשטח (stay and play). מדובר במחקר שנערך בקנדה שהשווה את תוצאות הטיפול בין שלוש סוגים של מערכות EMS בקנדה - כאלה המאויישות בחובשים בלבד, כאלה שיש להם פאראמדיקים שמעניקים טיפול ALS וכאלה שיש להם גם רופאים שמעניקים טיפול בשטח. מסתבר שהתמותה הכי קטנה היתה בקבוצת החובשים. אחוזי התמותה בקבוצת החולים שקיבלה בשטח טיפול BLS (חובשים) בלבד היתה 18% לעומת 29% בקרב הקבוצה שקיבלה בשטח טיפול ברמת ALS (פאראמדיקים ורופאים). בהשוואה בין הקבוצות ולאחר תקנון לפציעות קשות שניתן לשרוד מהן, בקבוצת הרופאים אחוז התמותה הגדול ביותר (32%) בקבוצת הפאראמדיקים (28%) ובקבוצת החובשים (26%). מסקנת החוקרים במחקר היא שבמרכזים עירוניים בעלי מרכז על לטראומה (Level 1) אין שום יתרון בהענקת טיפול ALS בשטח. על פי נתוני המחקר המסקנה המתבקשת היא שלא רק שאין יתרון יש אפילו נזק מסוים המתבטא בשיעור תמותה גדול יותר (18% לעומת 29%). לדעתי אבל חסר בכל זאת הנתון של מידת המוגבלות שאיתה נותרו אלו שכן שרדו, אני מניח שמי שלמשל קיבל בשטח טובוס אולי יסבול מנזק מוחי קטן יותר מאשר אחד אחר שפונה תוך הנשמה באמבו. מעניין אם הנחה זאת שלי תעמוד גם במבחן הסטטיסטיקה. החוקרים משייכים את ההבדל באחוזי התמותה בין BLS לALS לכך שALS בעצם לוקח יותר זמן ולכן מעכב את הפינוי. עיכוב הפינוי משמעו הגדלת התמותה. את ההבדל בין ALS ע"י פאראמדיקים לALS ע"י רופאים הם משייכים דווקא להכשרה המקצועית של הרופאים ולהיעדר פרוטוקולים מתאימים לרופאים. מעניין מאוד... המחקר נקרא: Multicenter Canadian Study of Prehospital Trauma Care מתוך (Annals of Surgery (Ann Surg 237(2):153-160, 2003
הנה עוד מחקר במסגרת הויכוח הלא מיושב על הטיפול בטראומה. המחלוקת של פינוי מהיר בכל מצב (scoop and run) לבין טיפול וייצוב בשטח (stay and play). מדובר במחקר שנערך בקנדה שהשווה את תוצאות הטיפול בין שלוש סוגים של מערכות EMS בקנדה - כאלה המאויישות בחובשים בלבד, כאלה שיש להם פאראמדיקים שמעניקים טיפול ALS וכאלה שיש להם גם רופאים שמעניקים טיפול בשטח. מסתבר שהתמותה הכי קטנה היתה בקבוצת החובשים. אחוזי התמותה בקבוצת החולים שקיבלה בשטח טיפול BLS (חובשים) בלבד היתה 18% לעומת 29% בקרב הקבוצה שקיבלה בשטח טיפול ברמת ALS (פאראמדיקים ורופאים). בהשוואה בין הקבוצות ולאחר תקנון לפציעות קשות שניתן לשרוד מהן, בקבוצת הרופאים אחוז התמותה הגדול ביותר (32%) בקבוצת הפאראמדיקים (28%) ובקבוצת החובשים (26%). מסקנת החוקרים במחקר היא שבמרכזים עירוניים בעלי מרכז על לטראומה (Level 1) אין שום יתרון בהענקת טיפול ALS בשטח. על פי נתוני המחקר המסקנה המתבקשת היא שלא רק שאין יתרון יש אפילו נזק מסוים המתבטא בשיעור תמותה גדול יותר (18% לעומת 29%). לדעתי אבל חסר בכל זאת הנתון של מידת המוגבלות שאיתה נותרו אלו שכן שרדו, אני מניח שמי שלמשל קיבל בשטח טובוס אולי יסבול מנזק מוחי קטן יותר מאשר אחד אחר שפונה תוך הנשמה באמבו. מעניין אם הנחה זאת שלי תעמוד גם במבחן הסטטיסטיקה. החוקרים משייכים את ההבדל באחוזי התמותה בין BLS לALS לכך שALS בעצם לוקח יותר זמן ולכן מעכב את הפינוי. עיכוב הפינוי משמעו הגדלת התמותה. את ההבדל בין ALS ע"י פאראמדיקים לALS ע"י רופאים הם משייכים דווקא להכשרה המקצועית של הרופאים ולהיעדר פרוטוקולים מתאימים לרופאים. מעניין מאוד... המחקר נקרא: Multicenter Canadian Study of Prehospital Trauma Care מתוך (Annals of Surgery (Ann Surg 237(2):153-160, 2003
