Sarek - סיפור הדרך

[DoK2]

Sarek - סיפור הדרך

תזכורת: sarek הוא פארק במערב לפלנד השבדית. עסקינן בפארק גדול למדי (2000 קמ"ר) באזור הררי שאין בו כל סידורי נוחות למטייל מה שמביא לעומס מטיילים מאוד נמוך ולשימור מצויין של הטבע הפראי. הטיול נערך במחצית השניה של חודש יולי והיה במתכונת מעגלית (החל והסתיים בעיירה Kvikkjokk ואם יש לכם googleerth אז החיפוש "kvikkjokk, se" יביא אתכם למקום, אם "לא" אז יש בהמשך קישור לאתר שבו מפות טופוגרפיות לעיון והדפסה) הערות: פוסט זה מכסה את שלושת הימים הראשונים בלבד (המשך יבוא) שמות המקומות יובאו בתעתיק לועזי וללא אומלאוט. מפת האזור היא BD10 (להשגה/עיון מ- http://www.lantmateriet.se/ ) ביחס 1:100,000 בעונה זו יש אור באזור במשך כל שעות היממה (השמש בתאריכים בהם טיילנו שוקעת למשך כשעה אבל זה כמובן לא גורם לחשכה). מצורף מטה קישור לאתר שבו שמתי חלק ניכר מתמונות הטיול (התמונות צולמו בהפרדה של 5 מגה פיקסל אבל הן הוקטנו לצורך העלאתן לאתר. אם מישהו רוצה תמונה בהפרדה גבוהה לשולחן העבודה או משהו כזה שפשוט ישלח לי הודעה). לעניין: 14.07 נחתנו בשטוקהולם (טיסה סדירה מישראל) והעברנו בעיר חצי יום עד שעלינו על הרכבת ל-Murjek. משך הנסיעה ברכבת 15 שעות והזמנו מישראל כרטיסים לקרונות-שינה בעזרת האינטרנט (מומלץ להזמין כשבועיים מראש, הרכבת היתה מלאה לחלוטין בדרכה לצפון). 15.07 המשכנו מ-Murjek עם אוטובוס ל-Kvikkjokk שיצא ב-09:30. האוטובוס מתואם עם הרכבת כך שאין חשש לפספסו, משך הנסיעה 3.5-4 שעות כולל הפסקה של יותר מחצי שעה בעיירת המחוז Jokkmokk (בקרבת נקודת החניה ביוקמוק יש מספר חנויות וסופרמרקטים וזו בערך ההזדמנות האחרונה שלכם לרכוש דברים ששכחתם. הגענו לקוויקיוק בערך באחת בצהריים. פנינו ראשית לאתר אירוח בשם tourist service ואח"כ לבקתה של ה-STF (משהו כמו החברה להגנת הטבע שלנו או ה-DNT בנורבגיה) כדי לשמוע חוות דעת על המסלול שתכננו. לדעתי העצה הטובה ביותר שקיבלנו היתה בבקתת ה-STF שם אמרה לנו מפעילת המקום כי התוכנית הטובה ביותר כדי להנות מטיול בפארק זה לא להצמד לתוכנית (כדי לדייק יש לציין כי היא ניסחה זאת יותר בסגנון של "מי שהסתבך בפארק זה מי שניסה לדבוק לתוכניות שלו"). ב-STF גם התעדכנו בתחזית שצפתה לנו לפחות שלושה ימים סגריריים עם מגמת התקררות והתקדרות. עזבנו את בקתת ה-STF (לא לפני ארוחת ארבע מצויינת בקפה שלהם) בערך בארבע וחצי אחה"צ ועלינו על ה-Kungsleden לכיוון צפון-צפון-מזרח בדרך שעולה מקוויקיוק (317 מ') לאגם Stour Danta (גובה 526 מ'). ה-Kungsleden עובר באזור מיוער מה שגורם לרוחות חלשות יחסית וכמות היתושים באזור גבוהה מאוד (Utan שקנינו בארץ עבד לא רע אבל חומר, עם ריח מפוקפק, בשם Nordic Summer עבד טוב בהרבה). הדרך לאגם ברורה מאוד מתפצלת מ-Kungsleden באזור הגשרים שמעל ל-Njahkajahka. חשוב לציין שדרכים מוסדרות כמו ה-kungsleden וה-Padjelantaleden מסומנות היטב בעזרת צבע אך הדרכים האחרות "מסומנות" בעזרת אבנים ו/או על סמך עקבות או שביל שהשאירו המטיילים הקודמים. את חניון היום הראשון הקמנו על גדת ה- Stour Danta לפני שהשביל עוזב אותו לכיוון Parek. 16.07 המשכנו בדרכנו לכיוון Parek (צפון-צפון-מערב) שבתחילה עולה בתוך חורש שהולך ונהיה דליל עם ההתקדמות ובהמשך חוצה שטח נרחב של אגמים וביצות (באזור זה עדיין רוב אזורי השבילים בביצות מוגנים על ידי כלונסאות המונחות על הארץ מה שמקל מאוד על הצעידה). Parek הוא כפר לאמי שנמצא בגובה 750 מ' בצד הצפוני של אזור האגמים והביצות. בדרכנו חלפנו ככל הנראה על פאתיו המערביים אבל בגלל ניווט בעייתי וההתרגשות מהפעם הראשונה בה נדרשנו לחצות נחל זורם ללא גשר או אפשרות אחרת להמנע מכניסה למים (באזור Boarrekjavrre), פספסנו אותו ולא הזדמן לנו לבקר בו (אם תבקרו שם אז השמועות גורסות כי ניתן לקנות במקום בשר ודגים מיובשים להמשך הדרך, דבר חסר רלבנטיות במקרה הצמחוני שלי). את חניית הצהריים של אותו יום עשינו בגובה של כ-900 מ' מעט אחרי מפגש השבילים שנמצא 2 ק"מ צפון-מערבית ל-Parek. בגלל הקור התמקמנו בתוך שקע מגן בקרקע שסיפק לנו מגן מהרוחות בצד תצפית יפה לכל אזור האגמים והביצות שליד Parek. אחרי חניית הצהריים המשכנו על השביל שהסימון שלו הפך יותר ויותר דליל וספורדי (עדות לתדירות השימוש הנמוכה) בכיוון מערב-צפון-מערב לעבר אגם Tjievrajavrre (בדרך עוד נדרשנו לחצות מספר נחלים שחלקם היו קפואים והיה צורך לעבור על השלג. מדובר באקט שאני מעדיף להמנע ממנו בד"כ בגלל שהשלג בעונה זו כבר הפשיר במידה רבה ואין לדעת מה עובי ויציבות השכבה המכסה). בהמשך אחרי חציית ה- Sahkokjahka נטשנו את השביל והמשכנו לכיוון האגמים. חניית הלילה היתה בגובה של כ-1000 מטרים, לא הרחק מאחד האגמים בצד מצוק ה- Tjievramasske (סמוך מאוד לאגמים האדמה היתה ביצתית ולכן העדפנו מקום חניה מעט יותר גבוהה) אחרי שעשינו סיור קצר באזור האגמים ובמהלכו נתקלנו גם באתר שנראה כמעין בית קברות. 17.07 התחלנו את היום בערך ב-12:00 בגלל גשם שירד בבוקר. חזרנו לשביל שעלה לכיוון ה-Sahkok עם סימון שהיה כבר די קשה לעקוב אחריו (ועוד יותר בגלל שאזור ה-Sahkok היה מכוסה שלג). בניסיון להמנע מהשלג ולעקוף את פסגת ה-Sahkok על ידי הליכה סביב על קו גובה ירדנו מהשביל המסומן. בהמשך נכנסנו לאזור של שיפועי צד שהלכו ונהיו תלולים עד שהחלטנו שזה קצת מסוכן ובחרנו לעלות חזרה מעלה לכיוון האוכף שבין כיפות 1143 ו- 1220. שכהגענו לאוכף הצלחנו לזהות סימון בודד של השביל אבל לא מצאנו סימונים נוספים ובכלל שהניסיון לעקוב אחר הסימונים הלך והתגלה כלא מועיל כך שבשלב מסויים החלטנו לעבור לניווט פשוט בשטח וכך המשכנו עד לבקתה ב-Renvaktarstuga (הבקתה משמשת את רועי האיילים והיא נעולה). בבקתה עשינו הפסקת צהריים מאוחרת ואחריה המשכנו לכיוון Vuopmekietje שם תכננו לחנות. הדרך חייבה חצייה של שני נחלים מיד אחרי הבקתה והמשיכה בתוך סבך של Bushes (כך הם מתוארים במפה) שמשמעותם שיחים בגובה עד מטר וחצי המכסים בד"כ על אדמת ביצה (באזור זה אין כיסוי כלונסאות על אדמת הביצה וההליכה היא למעשה במים רדודים בעומק של מספר סנטימטרים כתלות בזהירות הצעידה). בשלב זה גם החל לרדת גשם ובצירוף עם השיחים ואדמת הביצה הגענו לשטח החניה רטובים למדי. בשטח החניה פגשנו קבוצה של שלושה שבדים שגם הם חנו באותו מקום (זו הקבוצה השניה שפגשנו במהלך שלושת הימים כשאת השלשה הראשונה פגשנו מעט אחרי נטישת ה-Kungsleden) ממפגש זה והילך לא נתקלנו בכל מטיילים נוספים בהמשך מסענו. טוף, די בשביל התחלה. המשך סיפור הדרך יובא בתחילת השבוע הקרוב

 

[sela v]

../images/Emo51.gif

האם אפשר להעלות את הסיפור למאמרי הפורום? ואיזה תמונה החביבה עליך ביותר לצירוף למאמר או שאתה מעדיף שאני אבחר?

 

[DoK2]

עדיף לחכות

אלו רק שלושת הימים הראשונים מתוך בערך שמונה וגם במה שכתבתי כבר מצאתי חסרים (לצערי אני לא יכול לערוך את ההודעה אבל ניחא) לפי דעתי עדיף לרכז את הסיפור כולו (זה לוקח לי קצת זמן אבל בסוף הכל יכתב). לגבי התמונות - אין לי העדפה מיוחדת. מן הסתם ההרגשה כשאני מסתכל על התמונות היא שהן לא מתקרבות בכלל לשקף את הדברים כפי שהם, בעיקר בגלל שבחלקים הכי משמעותיים היינו עסוקים בדברים חשובים יותר מצילום (לדוגמה לא להפצע במרחק של מספר ימי הליכה מנקודת אזעקת החילוץ הקרובה)

 

[DoK2]

היום יפורסם ההמשך

אתמול היתה בעיה עם הכבלים אבל היום כבר אפרסם את שלושת הימים הבאים (את יתר הימים אפרסם מעט מאוחר יותר)

 

[eranzeller]

מדהים

תמונות מצוינות. מחכים להמשך.

 

[Black Star]

מקסים, תודה..

ממש הזכיר לי את הטרק שאנחנו ערכנו באזור אביסקו לפני שנה, והתמונות המקסימות בכלל החזירו אותי לשם. מקסים לגמרי. תודה!

 

[תות נסיכת סיני]

התמונות מדהימות!!

כמה קשה היתה ההליכהבעצם? איזה מרחק פחות או יותר עשיתם כל יום? עושה חשק.. תות

 

[DoK2]

לא היה קל

אתמול היתה בעיה עם תשתית הכבלים אז הפרסום קצת התעקב אבל היום כבר יפורסמו שלושת הימים הבאים. לא מדדתי בדיוק אבל בימים בהם הלכנו מדובר היה בערך ב-15 ק"מ ליום ומהירות ההתקדמות שלנו היתה בין 2 ל-3 ק"מ בשעה. את התיקים שקלנו רק אחרי שחזרנו (זה בלי האוכל) והם היו במשקל כולל של בערך 37 ק"ג (באחת הסקירות על השמורה נאמר בציניות ש-"אם יצאת לטיול עם תיק של פחות מ-20 ק"ג כנראה ששכחת משהו חשוב"). כמו שאמרתי בפוסט הקודם מדובר בטיול מאתגר - ממש לא קל אבל אם אתה נהנה מאתגרים והעמידה בהם אז מדובר באתר נהדר.

 

[תות נסיכת סיני]

אני אוהבת אתגרים

אבל לטייל עם 30 ק"ג על הגב גורם לי סבל... (מניסיון בקצ'קר אחרי יום אחד פשוט קרסתי מהמשקל) באסה. תות

 

[DoK2]

תחלקי ל-2

37 ק"ג היה המשקל של שני התיקים בלי אוכל (התחלק בערך 15 + 22) 30 ק"ג זה באמת משקל מאוד גבוהה לתיק בודד

 

[DoK2]

Sarek סיפור הדרך (המשך I)

תמונות: 27 - תצפית אל Gamajahka מבקתת ה-STF ב-Kvikkjokk 28-32 תמונות מה-Kungsleden 34 - נקודת החניה על גדות ה-Stuor Danta 40-47 המישור הביצתי בדרך ל-Parek 48-49 הנחל האחרון לפני שעוזבים את אזור הביצות (פעם ראשונה שנדרשנו להכנס למים לצורך חציית נחל) 50 ו-52 תצפית מנקודת חניית הצהריים לכיוון האגמים והביצות (דרום-דרום-מזרח) 53 נקודת החניה על רקע Boarektjahkka (ההר מכוסה עננים בגובה של כ-1300 מטר הכיוון צפון-צפון-מערב) 54-61 הדרך ל-Tjievra ונקודת החניה של היום השני. 63 תצפית מ-Sahkok לכיוון Kvikkjokk 65-66 תצפית מאזור Sahkok לכיוון ה-Njoatsosjahka 68-69 Renvaktarstuga סופסוף 71 אפרוח של Dalripa (הבוגרים בערך של חוגלה,בעונה זו עוטים נוצות חומות ובחורף מחליף לנוצות לבנות) באזור שבין הבקתה ל-Bushes . כמה דברים שכחתי לציין - שלושת המטיילים שפגשנו כשירדנו מה-Kungsleden כשאנחנו בדרך לפארק והם בדרך החוצה סיפרו לנו כי בדרכם הם חצו את ה-Rapadalen באזור Rahpaadno וכי הם מאוד ממליצים שלא לעשות זאת בגלל שהמים במקום היו עמוקים והחציה קשה ביותר (התיאור כאן מינורי בהרבה מהתיאור הנסער שלהם ממנו ניתן היה להבין שלפחות אחד מהם נסחף בזרם וכנראה חשב כי הוא הולך לטבוע). ללא קשר לעצה החמה שהוזכרה יש לציין כי קו העצים באזור הפארק עובר בערך בגובה של בערך 850 מטרים ומשמע שאחרי שביום ההליכה הראשון עברנו באזור שפרט למספר שטחי ביצות היה כולו מיוער אז ביום השני שטח הביצות שבדרך ל-Parek היה חשוף כמעט כולו (גובהו כ-700 מטרים אבל הוא אינו מיוער בגלל הביצות), בפאתיו באזור בו נמצאת Parek יש חורש שאינו סבוך במיוחד ובמקום בו חנינו לצהריים ביום השני כבר לא היו עצים כלל (הגובה היה כ-900 מטרים) ולכן גם היו בו רוחות חזקות למדי והצ'ופר הנלווה... אין יתושים (לא בגלל הגובה אלא בגלל הרוח וכשזו שוכחת היתושים חוזרים וצצים להם הגם שבכמויות נמוכות בהרבה ממה שיש באזור המיוער). עוד קצת בעניני תכסית - ביום השלישי בקרבת Renvaktarstuga שוב יש חורש ובגלל שלא הצלחנו לעקוב אחר השביל אז מצאנו את עצמנו חוצים את החורש במקום שלא היתה בו דרך מסודרת דבר שהיה מעט מסובך (רק מעט בגלל שחציית החורש היתה בערך 200 מטרים) ובדיעבד במבט מהבקתה נראה כי השביל היה מוביל אותנו סביב לחורש בלי צורך לחצות אותו. להמשך סיפור הדרך: 18.07 הבוקר זימן מזג אויר די גרוע עם הפתעה - שילוב של rain עם rain deers הראשון לא הפסיק לרדת והאחרים הסתובבו סביב האוהל שלנו בשלווה כשהם מלחכים עשב (תמונות 73-75). האיילים אף כי נראו כעדר בר כנראה שייכים לרועים שלא ליוו אותם ולעדות הקולרים הצבעוניים שהיו על חלקם. ביום קודם סיפרו לנו שלושת השבדים שחנינו לא רחוק מהם כי הם מגיעים ממעלה ה-Njoatsosjahka וכי למרות שה-Njoatsosjahka נראה כקשה למעבר הרי שה-Luohttojahka התגלה כקשה ממנו לחציה. לאור מידע זה החלטנו כי את הדרך מעלה וצפונה לאזור Luohttolahko נעשה על גבי השלוחה שבין ה-Balgatjahka ל-Skajdesjjahka מה שהכין לנו עליה די תלולה מהעמק (650 מ') אל הרמה זרועת האגמים (1200 מ') אבל קיצר לנו את הדרך במספר קילומטרים. לרגל מזג האוויר שקלנו להסתגר באוהל למשך היום כולו אבל בסביבות 12:00 הגשם פסק ומזג האוויר מעט התבהר. היות והיתה צפויה לנו הליכה לא ארוכה (עם טיפוס קשה למדי) החלטנו לנצל את ההתבהרות ולעלות אל ה-Luohttolahko. לפני תחילת העליה עוד נדרשנו לחצות שני נחלים, בהמשך היה שטח Bushes די מישורי לא ארוך אך קשה למעבר ומיד אחריו התחלנו בעליה תלולה בחורש לא סבוך מביוחד שבמקרה זה דווקא הקל על הטיפוס. עם העליה החורש הלך והתדלדל עד שנעלם כליל (תמונות 77-78 מציגות תצפית מהשלוחה לעבר נקודת החניה של היום הקודם ואת ה-Balgatjahka). מזג האוויר שהתחיל כסגרירי הפך בשלב מסויים לקודר למדי עם רוחות מערביות חזקות ואת רוב הטיפוס עשינו במפנה המערבי מוגנים משהו מהרוח. עם ההתקרבות לשיא הגובה פנינו לכיוון ה-Balgatjavrasj דבר שחייב אותנו לעלות על שיא השלוחה ולהחשף לרוח שכבר היתה ממש חזקה ומקפיאה. כדי להוסיף לכיף התחילו אחרי זמן קצר למדי מטחים של ברד ושלג ואת 20 דקות ההליכה עד לקרבת האגם עשינו תחת רוחות הנושאות מגוון צורות של משקעים שהולכים ומתכנסים לברירה הדי טבעית בקור שהיה שם - שלג. הראות היתה גרועה למדי ולמגינת ליבנו גילינו כי השטח באזור האגם זרוע מקצה לקצה באבנים באופן שהיה קשה למצוא נקודה להציב את האוהל. אחרי כעשר דקות של סיור במזג האוויר הקודר אחר מקום חניה סביר חזרנו מעט לכיוון הכיפה ממנה ירדנו אל האגם ובחרנו לחנות בצל הרוח שסיפק סלע גדול. הקמנו את האוהל בחופזה תוך שאנחנו מוסיפים למנה הקבועה גם חבלי חיזוק שעד שלב זה לא נדרשנו להם, קפצנו פנימה להתחבא מהקור והרוח ופינקנו את עצמנו בחימום על ידי הדלקת גזיה על אש קטנה (הזהרה!!! אוהלים עשויים מחומרים שמתלקחים בקלות יחסית ואין להדליק בהם אש). אחרי שהפשרנו לרמה שאיפשרה תפקוד סביר פנינו לבישול ארוחת הערב שגם אותה עשינו בתוך האוהל לרגל מזג האוויר הגרוע והתפנינו לשינה שהיתה לא ממש נוחה לרגל השיפוע בו הוצב האוהל.

 

[DoK2]

Sarek סיפור הדרך (המשך II)

בגלל מגבלת אורך תגובה בפורום להלן ימים 5-6 לטיול אותם לא יכולתי לכלול בפוסט הקודם 19.07 אחרי לילה סוער למדי התעוררנו לגלות שהאוהל (pureland מדגם breez שהוגדר כאוהל שלוש עונות) מכוסה בכמות נאה של שלג וכי מזג האוויר אף שהיה עדיין קודר עשה סימני התבהרות (תמונות 81-89 מציגות את אזור החניה, האוהל אחרי שנוער מהשלג ואת אגם Balgatjavrasj). שתינו תה חם, קיפלנו את הציוד ונערכנו לחצות את ה-Luohttolahko. הדרך ליום זה היתה אמורה ללכת פחות או יותר בגובה אחיד כשאנחנו חוצים את Luohttolahko לכיוון צפון-צפון-מזרח, וממשיכים מעל המפנה המזרחי של Noajdejagasj כשאנו עוקפים סביב את כיפה 1544 ונכנסים אל ה-Lullihavagge איתו נמשיך דרום-מזרחה אל חניה בשיפולים המזרחיים של ה-Lulihatjarro. האזור שנראה במפה כמישור מוגבה זרוע אגמים היה מכוסה מעטה שלג קל ותחתיו כסות אינסופית של אבנים שרובן מחודדות היטב תודות לשחיקה האופיינית לאזורים של קפיאה והפשרת מים (תמונות 90 ו-91 נלקחו בחלקים שונים של המישור). כדי לחדד את עניין התכסית אציין כי במהלך 5 הק"מ שצעדנו במישור בדרך לעיקוף כיפה 1544 עברנו אולי 300 מטרים, לא רצופים, של טחב ו/או אדמה. כשהגענו סופסוף לצידה הצפון-מזרחי של כיפה 1544 גילינו כי אנחנו על סף מצוק של מספר עשרות מטרים (למען האמת זה לא היה ממש מפתיע) ונאלצנו ללכת דרומה לעבר הכיפה כברת דרך בטרם יכולנו לרדת אל השקע המאורך בכיוון צפון-דרום שהמצוק נישא מעליו. מצאנו מקום סביר, ירדנו אל השקע (אם אתם עצלנים מכדי לעיין במפה כדי לראות את הטופוגרפיה אז דמיינו עמק מאורך של גליישר אבל די ריק משלג וברוחב צנוע של כ-200 מטר), והתחלנו להתקדם תוך כדי ירידה בשקע לכיוון צפון. ברומו השקע יורד בזוית סבירה (בערך 10 מעלות ותמונות 95-96 מראות כמה אבנים יפות משם) אבל די מהר הגענו לירידה בשיפוע לא ממש סביר של כ-30 מעלות. נקשרנו בחבל שקניתי לרגל הטיול אף שקיויתי שלא יהיה לו כל שימוש והתחלנו יורדים באיטיות כשאנחנו מאבטחים זה את זו. הבחירה בירידה נעה בין דרדרת של אבנים מגדלים שונים שגם הגדולות שבהן יכולות כל רגע להתפורר תחת משקל לא גדול לבין מעטה שלג (שהיה צפוי כי חלקו התחתון כבר מתמוסס לאיטו למרות שלא נראה זרם ברור של מים יוצא מהמקום) - בחרנו בהליכה על השלג. הירידה היתה מפחידה למדי ולרוע המזל האיבטוח נבחן בפועל יותר מפעם אחת כשלחגיגה מצטרף גם המקל של בת זוגתי שחמק מידיה והתדרדר כעשרה מטרים מטה במדרון. הירידה שאורכה הקרקעי כ-150 מטר התארכה לכ-20 דקות ממש לא קלות (תמונות 97-99 מסתכלות אל עבר הירידה ולא מסוגלות לשקף אפילו פרומיל ממה שעבר שם)אבל... בסופה היינו במפנה הצפון-מזרחי של ה-Lullihavagge מוכנים ומזומנים לצלוח את הקטע הפשוט של טיפוס בערץ לכיוון דרום-מזרח, מעבר קו פרשת המים וירידה אל אזור החניה המתוכנן. אז זהו שהליכה במעלה הערוץ היתה בכלל לא פשוטה, ניחא היה מדובר רק בשיפוע צד לא נח באזור זרוע אבנים אבל עם ההתקדמות במעלה הערוץ נקלענו לשדות אינסופיים של בולדרים ערומים אותם יש לחצות על ידי "דילוג" זהיר מאבן לאבן. בקיצור, במשך כל הדרך מנקודת החניה של הלילה הקודם ועד לקו פרשת המים בערוץ ה-Lullihavagge ואף אחריו הלכנו יום שלם בסגנון "אל תגע ברצפה" כשמדי פעם אנחנו מצליחים לנווט את דרכנו אל מצע טחב קטן שמרגיש ממש כמו שטיח ענוג ביום שכזה. די לקיטורים - עברנו את קו פרשת המים והמשכנו לחניה על הגדה הדרום-מערבית של ה-Skaidejagasj ממזרח ל-Lulihatjarro (תמונה 102 משקיפה אל מורד ה-Skaidejagasj) שם מצאנו מקום מצויין שסיפק הן משטח טחב יבש ומישורי, הן הגנה מהרוח שעדיין הגיעה במשבים חזקים מעת לעת והן מים זורמים במרחק מספר צעדים (תמונה 103 היא מהיום למחרת ואפשר לראות בה גם חלק ניכר מהציוד שהוצא לאיורור ויבוש). 20.07 אחרי יומיים של כיף החלטנו שאת היום הזה אנחנו מקדישים למנוחה והתאוששות (גם בגלל כאב בטן שתקף את בת זוגתי). קמנו מאוחר, אכלנו דיסת סולת בניחותא, לקחנו תיק קטן ויצאנו לכיוון הגליישר Barddejiegna דרך אזור האגמים שהיו מעט נמוכים מאיתנו ובמעלה הנחל היוצא מהגליישר. מזג האוויר היה מצויין, ההליכה היתה קלה מאוד וניצלנו את ההזדמנות לצילום חלק מהפרחים שבאזור וכמה אגמים יפים (תמונות 105-154). אם אתם מגיעים לאזור הזה במזג אוויר טוב ובמצב רוח קרבי יותר אני ממליץ לכם לעלות אל הפסגות שמעל הגליישר דרך המישור המשופע המטפס בדרומו, אל כיפה 1830 ועל קו הרכס אל פסגה 2005. שימו לב כי לצורך כך תצטרכו לחצות את הנחל היוצא מהגליישר ואף שזרימתו בסמוך לגליישר פחותה מזו שבמורד, אחרי שמצטרפים אליו עוד נחלים רבים, עדיין מדובר בזרימה חזקה ובחציה בעייתית וכדאי לקח חבל איבטוח ולעשות זאת בזהירות המתבקשת בנוסף קחו בחשבון כי אין מים זורמים באזור זה ותצטרכו להצטייד במים ליום צעידה או באמצעי חימום להפשרת שלג. חזרנו לאוהל להפסקת צהריים ואח"כ יצאנו לעוד סיור קצר באזור אותו ניצלנו גם כדי לחפש נקודה לחציית ה-Skaidejagasj אותו היינו צריכים לצלוח למחרת (לא מצאנו מעבר טוב ללא צורך להרטב והתפשרנו על חצייה במים שתצפה לנו למחרת). המשך יבוא