Sarek - סיפור הדרך
תזכורת: sarek הוא פארק במערב לפלנד השבדית. עסקינן בפארק גדול למדי (2000 קמ"ר) באזור הררי שאין בו כל סידורי נוחות למטייל מה שמביא לעומס מטיילים מאוד נמוך ולשימור מצויין של הטבע הפראי. הטיול נערך במחצית השניה של חודש יולי והיה במתכונת מעגלית (החל והסתיים בעיירה Kvikkjokk ואם יש לכם googleerth אז החיפוש "kvikkjokk, se" יביא אתכם למקום, אם "לא" אז יש בהמשך קישור לאתר שבו מפות טופוגרפיות לעיון והדפסה) הערות: פוסט זה מכסה את שלושת הימים הראשונים בלבד (המשך יבוא) שמות המקומות יובאו בתעתיק לועזי וללא אומלאוט. מפת האזור היא BD10 (להשגה/עיון מ- http://www.lantmateriet.se/ ) ביחס 1:100,000 בעונה זו יש אור באזור במשך כל שעות היממה (השמש בתאריכים בהם טיילנו שוקעת למשך כשעה אבל זה כמובן לא גורם לחשכה). מצורף מטה קישור לאתר שבו שמתי חלק ניכר מתמונות הטיול (התמונות צולמו בהפרדה של 5 מגה פיקסל אבל הן הוקטנו לצורך העלאתן לאתר. אם מישהו רוצה תמונה בהפרדה גבוהה לשולחן העבודה או משהו כזה שפשוט ישלח לי הודעה). לעניין: 14.07 נחתנו בשטוקהולם (טיסה סדירה מישראל) והעברנו בעיר חצי יום עד שעלינו על הרכבת ל-Murjek. משך הנסיעה ברכבת 15 שעות והזמנו מישראל כרטיסים לקרונות-שינה בעזרת האינטרנט (מומלץ להזמין כשבועיים מראש, הרכבת היתה מלאה לחלוטין בדרכה לצפון). 15.07 המשכנו מ-Murjek עם אוטובוס ל-Kvikkjokk שיצא ב-09:30. האוטובוס מתואם עם הרכבת כך שאין חשש לפספסו, משך הנסיעה 3.5-4 שעות כולל הפסקה של יותר מחצי שעה בעיירת המחוז Jokkmokk (בקרבת נקודת החניה ביוקמוק יש מספר חנויות וסופרמרקטים וזו בערך ההזדמנות האחרונה שלכם לרכוש דברים ששכחתם. הגענו לקוויקיוק בערך באחת בצהריים. פנינו ראשית לאתר אירוח בשם tourist service ואח"כ לבקתה של ה-STF (משהו כמו החברה להגנת הטבע שלנו או ה-DNT בנורבגיה) כדי לשמוע חוות דעת על המסלול שתכננו. לדעתי העצה הטובה ביותר שקיבלנו היתה בבקתת ה-STF שם אמרה לנו מפעילת המקום כי התוכנית הטובה ביותר כדי להנות מטיול בפארק זה לא להצמד לתוכנית (כדי לדייק יש לציין כי היא ניסחה זאת יותר בסגנון של "מי שהסתבך בפארק זה מי שניסה לדבוק לתוכניות שלו"). ב-STF גם התעדכנו בתחזית שצפתה לנו לפחות שלושה ימים סגריריים עם מגמת התקררות והתקדרות. עזבנו את בקתת ה-STF (לא לפני ארוחת ארבע מצויינת בקפה שלהם) בערך בארבע וחצי אחה"צ ועלינו על ה-Kungsleden לכיוון צפון-צפון-מזרח בדרך שעולה מקוויקיוק (317 מ') לאגם Stour Danta (גובה 526 מ'). ה-Kungsleden עובר באזור מיוער מה שגורם לרוחות חלשות יחסית וכמות היתושים באזור גבוהה מאוד (Utan שקנינו בארץ עבד לא רע אבל חומר, עם ריח מפוקפק, בשם Nordic Summer עבד טוב בהרבה). הדרך לאגם ברורה מאוד מתפצלת מ-Kungsleden באזור הגשרים שמעל ל-Njahkajahka. חשוב לציין שדרכים מוסדרות כמו ה-kungsleden וה-Padjelantaleden מסומנות היטב בעזרת צבע אך הדרכים האחרות "מסומנות" בעזרת אבנים ו/או על סמך עקבות או שביל שהשאירו המטיילים הקודמים. את חניון היום הראשון הקמנו על גדת ה- Stour Danta לפני שהשביל עוזב אותו לכיוון Parek. 16.07 המשכנו בדרכנו לכיוון Parek (צפון-צפון-מערב) שבתחילה עולה בתוך חורש שהולך ונהיה דליל עם ההתקדמות ובהמשך חוצה שטח נרחב של אגמים וביצות (באזור זה עדיין רוב אזורי השבילים בביצות מוגנים על ידי כלונסאות המונחות על הארץ מה שמקל מאוד על הצעידה). Parek הוא כפר לאמי שנמצא בגובה 750 מ' בצד הצפוני של אזור האגמים והביצות. בדרכנו חלפנו ככל הנראה על פאתיו המערביים אבל בגלל ניווט בעייתי וההתרגשות מהפעם הראשונה בה נדרשנו לחצות נחל זורם ללא גשר או אפשרות אחרת להמנע מכניסה למים (באזור Boarrekjavrre), פספסנו אותו ולא הזדמן לנו לבקר בו (אם תבקרו שם אז השמועות גורסות כי ניתן לקנות במקום בשר ודגים מיובשים להמשך הדרך, דבר חסר רלבנטיות במקרה הצמחוני שלי). את חניית הצהריים של אותו יום עשינו בגובה של כ-900 מ' מעט אחרי מפגש השבילים שנמצא 2 ק"מ צפון-מערבית ל-Parek. בגלל הקור התמקמנו בתוך שקע מגן בקרקע שסיפק לנו מגן מהרוחות בצד תצפית יפה לכל אזור האגמים והביצות שליד Parek. אחרי חניית הצהריים המשכנו על השביל שהסימון שלו הפך יותר ויותר דליל וספורדי (עדות לתדירות השימוש הנמוכה) בכיוון מערב-צפון-מערב לעבר אגם Tjievrajavrre (בדרך עוד נדרשנו לחצות מספר נחלים שחלקם היו קפואים והיה צורך לעבור על השלג. מדובר באקט שאני מעדיף להמנע ממנו בד"כ בגלל שהשלג בעונה זו כבר הפשיר במידה רבה ואין לדעת מה עובי ויציבות השכבה המכסה). בהמשך אחרי חציית ה- Sahkokjahka נטשנו את השביל והמשכנו לכיוון האגמים. חניית הלילה היתה בגובה של כ-1000 מטרים, לא הרחק מאחד האגמים בצד מצוק ה- Tjievramasske (סמוך מאוד לאגמים האדמה היתה ביצתית ולכן העדפנו מקום חניה מעט יותר גבוהה) אחרי שעשינו סיור קצר באזור האגמים ובמהלכו נתקלנו גם באתר שנראה כמעין בית קברות. 17.07 התחלנו את היום בערך ב-12:00 בגלל גשם שירד בבוקר. חזרנו לשביל שעלה לכיוון ה-Sahkok עם סימון שהיה כבר די קשה לעקוב אחריו (ועוד יותר בגלל שאזור ה-Sahkok היה מכוסה שלג). בניסיון להמנע מהשלג ולעקוף את פסגת ה-Sahkok על ידי הליכה סביב על קו גובה ירדנו מהשביל המסומן. בהמשך נכנסנו לאזור של שיפועי צד שהלכו ונהיו תלולים עד שהחלטנו שזה קצת מסוכן ובחרנו לעלות חזרה מעלה לכיוון האוכף שבין כיפות 1143 ו- 1220. שכהגענו לאוכף הצלחנו לזהות סימון בודד של השביל אבל לא מצאנו סימונים נוספים ובכלל שהניסיון לעקוב אחר הסימונים הלך והתגלה כלא מועיל כך שבשלב מסויים החלטנו לעבור לניווט פשוט בשטח וכך המשכנו עד לבקתה ב-Renvaktarstuga (הבקתה משמשת את רועי האיילים והיא נעולה). בבקתה עשינו הפסקת צהריים מאוחרת ואחריה המשכנו לכיוון Vuopmekietje שם תכננו לחנות. הדרך חייבה חצייה של שני נחלים מיד אחרי הבקתה והמשיכה בתוך סבך של Bushes (כך הם מתוארים במפה) שמשמעותם שיחים בגובה עד מטר וחצי המכסים בד"כ על אדמת ביצה (באזור זה אין כיסוי כלונסאות על אדמת הביצה וההליכה היא למעשה במים רדודים בעומק של מספר סנטימטרים כתלות בזהירות הצעידה). בשלב זה גם החל לרדת גשם ובצירוף עם השיחים ואדמת הביצה הגענו לשטח החניה רטובים למדי. בשטח החניה פגשנו קבוצה של שלושה שבדים שגם הם חנו באותו מקום (זו הקבוצה השניה שפגשנו במהלך שלושת הימים כשאת השלשה הראשונה פגשנו מעט אחרי נטישת ה-Kungsleden) ממפגש זה והילך לא נתקלנו בכל מטיילים נוספים בהמשך מסענו. טוף, די בשביל התחלה. המשך סיפור הדרך יובא בתחילת השבוע הקרוב
תזכורת: sarek הוא פארק במערב לפלנד השבדית. עסקינן בפארק גדול למדי (2000 קמ"ר) באזור הררי שאין בו כל סידורי נוחות למטייל מה שמביא לעומס מטיילים מאוד נמוך ולשימור מצויין של הטבע הפראי. הטיול נערך במחצית השניה של חודש יולי והיה במתכונת מעגלית (החל והסתיים בעיירה Kvikkjokk ואם יש לכם googleerth אז החיפוש "kvikkjokk, se" יביא אתכם למקום, אם "לא" אז יש בהמשך קישור לאתר שבו מפות טופוגרפיות לעיון והדפסה) הערות: פוסט זה מכסה את שלושת הימים הראשונים בלבד (המשך יבוא) שמות המקומות יובאו בתעתיק לועזי וללא אומלאוט. מפת האזור היא BD10 (להשגה/עיון מ- http://www.lantmateriet.se/ ) ביחס 1:100,000 בעונה זו יש אור באזור במשך כל שעות היממה (השמש בתאריכים בהם טיילנו שוקעת למשך כשעה אבל זה כמובן לא גורם לחשכה). מצורף מטה קישור לאתר שבו שמתי חלק ניכר מתמונות הטיול (התמונות צולמו בהפרדה של 5 מגה פיקסל אבל הן הוקטנו לצורך העלאתן לאתר. אם מישהו רוצה תמונה בהפרדה גבוהה לשולחן העבודה או משהו כזה שפשוט ישלח לי הודעה). לעניין: 14.07 נחתנו בשטוקהולם (טיסה סדירה מישראל) והעברנו בעיר חצי יום עד שעלינו על הרכבת ל-Murjek. משך הנסיעה ברכבת 15 שעות והזמנו מישראל כרטיסים לקרונות-שינה בעזרת האינטרנט (מומלץ להזמין כשבועיים מראש, הרכבת היתה מלאה לחלוטין בדרכה לצפון). 15.07 המשכנו מ-Murjek עם אוטובוס ל-Kvikkjokk שיצא ב-09:30. האוטובוס מתואם עם הרכבת כך שאין חשש לפספסו, משך הנסיעה 3.5-4 שעות כולל הפסקה של יותר מחצי שעה בעיירת המחוז Jokkmokk (בקרבת נקודת החניה ביוקמוק יש מספר חנויות וסופרמרקטים וזו בערך ההזדמנות האחרונה שלכם לרכוש דברים ששכחתם. הגענו לקוויקיוק בערך באחת בצהריים. פנינו ראשית לאתר אירוח בשם tourist service ואח"כ לבקתה של ה-STF (משהו כמו החברה להגנת הטבע שלנו או ה-DNT בנורבגיה) כדי לשמוע חוות דעת על המסלול שתכננו. לדעתי העצה הטובה ביותר שקיבלנו היתה בבקתת ה-STF שם אמרה לנו מפעילת המקום כי התוכנית הטובה ביותר כדי להנות מטיול בפארק זה לא להצמד לתוכנית (כדי לדייק יש לציין כי היא ניסחה זאת יותר בסגנון של "מי שהסתבך בפארק זה מי שניסה לדבוק לתוכניות שלו"). ב-STF גם התעדכנו בתחזית שצפתה לנו לפחות שלושה ימים סגריריים עם מגמת התקררות והתקדרות. עזבנו את בקתת ה-STF (לא לפני ארוחת ארבע מצויינת בקפה שלהם) בערך בארבע וחצי אחה"צ ועלינו על ה-Kungsleden לכיוון צפון-צפון-מזרח בדרך שעולה מקוויקיוק (317 מ') לאגם Stour Danta (גובה 526 מ'). ה-Kungsleden עובר באזור מיוער מה שגורם לרוחות חלשות יחסית וכמות היתושים באזור גבוהה מאוד (Utan שקנינו בארץ עבד לא רע אבל חומר, עם ריח מפוקפק, בשם Nordic Summer עבד טוב בהרבה). הדרך לאגם ברורה מאוד מתפצלת מ-Kungsleden באזור הגשרים שמעל ל-Njahkajahka. חשוב לציין שדרכים מוסדרות כמו ה-kungsleden וה-Padjelantaleden מסומנות היטב בעזרת צבע אך הדרכים האחרות "מסומנות" בעזרת אבנים ו/או על סמך עקבות או שביל שהשאירו המטיילים הקודמים. את חניון היום הראשון הקמנו על גדת ה- Stour Danta לפני שהשביל עוזב אותו לכיוון Parek. 16.07 המשכנו בדרכנו לכיוון Parek (צפון-צפון-מערב) שבתחילה עולה בתוך חורש שהולך ונהיה דליל עם ההתקדמות ובהמשך חוצה שטח נרחב של אגמים וביצות (באזור זה עדיין רוב אזורי השבילים בביצות מוגנים על ידי כלונסאות המונחות על הארץ מה שמקל מאוד על הצעידה). Parek הוא כפר לאמי שנמצא בגובה 750 מ' בצד הצפוני של אזור האגמים והביצות. בדרכנו חלפנו ככל הנראה על פאתיו המערביים אבל בגלל ניווט בעייתי וההתרגשות מהפעם הראשונה בה נדרשנו לחצות נחל זורם ללא גשר או אפשרות אחרת להמנע מכניסה למים (באזור Boarrekjavrre), פספסנו אותו ולא הזדמן לנו לבקר בו (אם תבקרו שם אז השמועות גורסות כי ניתן לקנות במקום בשר ודגים מיובשים להמשך הדרך, דבר חסר רלבנטיות במקרה הצמחוני שלי). את חניית הצהריים של אותו יום עשינו בגובה של כ-900 מ' מעט אחרי מפגש השבילים שנמצא 2 ק"מ צפון-מערבית ל-Parek. בגלל הקור התמקמנו בתוך שקע מגן בקרקע שסיפק לנו מגן מהרוחות בצד תצפית יפה לכל אזור האגמים והביצות שליד Parek. אחרי חניית הצהריים המשכנו על השביל שהסימון שלו הפך יותר ויותר דליל וספורדי (עדות לתדירות השימוש הנמוכה) בכיוון מערב-צפון-מערב לעבר אגם Tjievrajavrre (בדרך עוד נדרשנו לחצות מספר נחלים שחלקם היו קפואים והיה צורך לעבור על השלג. מדובר באקט שאני מעדיף להמנע ממנו בד"כ בגלל שהשלג בעונה זו כבר הפשיר במידה רבה ואין לדעת מה עובי ויציבות השכבה המכסה). בהמשך אחרי חציית ה- Sahkokjahka נטשנו את השביל והמשכנו לכיוון האגמים. חניית הלילה היתה בגובה של כ-1000 מטרים, לא הרחק מאחד האגמים בצד מצוק ה- Tjievramasske (סמוך מאוד לאגמים האדמה היתה ביצתית ולכן העדפנו מקום חניה מעט יותר גבוהה) אחרי שעשינו סיור קצר באזור האגמים ובמהלכו נתקלנו גם באתר שנראה כמעין בית קברות. 17.07 התחלנו את היום בערך ב-12:00 בגלל גשם שירד בבוקר. חזרנו לשביל שעלה לכיוון ה-Sahkok עם סימון שהיה כבר די קשה לעקוב אחריו (ועוד יותר בגלל שאזור ה-Sahkok היה מכוסה שלג). בניסיון להמנע מהשלג ולעקוף את פסגת ה-Sahkok על ידי הליכה סביב על קו גובה ירדנו מהשביל המסומן. בהמשך נכנסנו לאזור של שיפועי צד שהלכו ונהיו תלולים עד שהחלטנו שזה קצת מסוכן ובחרנו לעלות חזרה מעלה לכיוון האוכף שבין כיפות 1143 ו- 1220. שכהגענו לאוכף הצלחנו לזהות סימון בודד של השביל אבל לא מצאנו סימונים נוספים ובכלל שהניסיון לעקוב אחר הסימונים הלך והתגלה כלא מועיל כך שבשלב מסויים החלטנו לעבור לניווט פשוט בשטח וכך המשכנו עד לבקתה ב-Renvaktarstuga (הבקתה משמשת את רועי האיילים והיא נעולה). בבקתה עשינו הפסקת צהריים מאוחרת ואחריה המשכנו לכיוון Vuopmekietje שם תכננו לחנות. הדרך חייבה חצייה של שני נחלים מיד אחרי הבקתה והמשיכה בתוך סבך של Bushes (כך הם מתוארים במפה) שמשמעותם שיחים בגובה עד מטר וחצי המכסים בד"כ על אדמת ביצה (באזור זה אין כיסוי כלונסאות על אדמת הביצה וההליכה היא למעשה במים רדודים בעומק של מספר סנטימטרים כתלות בזהירות הצעידה). בשלב זה גם החל לרדת גשם ובצירוף עם השיחים ואדמת הביצה הגענו לשטח החניה רטובים למדי. בשטח החניה פגשנו קבוצה של שלושה שבדים שגם הם חנו באותו מקום (זו הקבוצה השניה שפגשנו במהלך שלושת הימים כשאת השלשה הראשונה פגשנו מעט אחרי נטישת ה-Kungsleden) ממפגש זה והילך לא נתקלנו בכל מטיילים נוספים בהמשך מסענו. טוף, די בשביל התחלה. המשך סיפור הדרך יובא בתחילת השבוע הקרוב
