זה היה מחווה נחמד
טוב, אז קצת על בוב מרלי, שאני משתמש בשמו לפורום זה: אז בוב מרלי הוא אבי מוסיקת הרגאיי זו מוסיקה שהתפתחה בג'מייקה והגיעה לשיאה בשנים שבה בוב מרלי יצר. הגדולה של מוסיקת הראגיי היא השילוב הנפלא בין כלים חשמליים לכלים אקוסטיים, שילוב של מקצב אשר יכול לשמש גם שירים איטיים וגם מהירים. כששמעתי את בוב מרלי בפעם הראשונה, קבלתי את ה"מכה" הידועה; מישהו רחוק ממני מאוד בתרבות שלו (אם מסתכלים על העולם ועל החיים של מעגל אז הוא אולי קרוב כי הוא רחוק ממני 359 מעלות זה אומר מעלה אחת לידי בלי ששמתי לב). שר על בעיות חברתיות, הטיף לשימוש חופשי במריחואנה, דיבר המון על דיכוי ועל חופש לעם שלו, בעיות שקרובות לליבי מבחינה פילוסופית אבל רחוקות מבחינה מעשית, וכמובן מיסטיקה ודת (הרסטאפרי). אבל השילוב המדהים הזה של האורגן החשמלי , הגיטרה החשמלית, החצוצרות , ולפעמים הגיטרה האקוסטית בה הוא משתמש בשיר Sound of freedom, נגעו בי עמוק. כשאני מנסה להשוות את בוב מרלי ולהקתו (להקת המקוננים) למוסיקת כליזמר, אני מוצא שבאמת הכליזמרים של ג'מיקה זו מוסיקת הרגאיי. אני חושב שההשוואה קיימת אבל צריך לעשות מחקר די מקיף כדי לכתוב מחשבות בנושא בשתיהן יש דת, מיסטיקה, מיעוט וכו'. לפני כ 20 שנה, היה סרט בבית אגרון בירושלים (מישהו זוכר שהיה שם פעם קולנוע? היו עליו גם מלחמות שבת), על מוסיקת הרגאיי ושם מעבר לבוב מרלי הציגו הרכבים רבים ומגוונים חלקם מנגנים רק בתופים ענקיים בטבע, קוטפים מריחאונה ומעשנים,ודנים (איך לא) על אותנטיות ועל "שמרזמר" . מה שהיה מעניין זה המחשבה עליה הם דיברו מעבר לכותרות של חופש וכו'. אז קודם כל הם שידרו במוסיקה באמת משהו מאוד חופשי, מתמזג עם הטבע עם הרבה מאוד עוצמה פנימית מצד אחד אבל הרבה חולשה, ילדותיות ומשהו מאוד לא מגובש מצד שני (אולי זה המנוס מחופש המפורסם של אריך פרום?). על קצה המזלג, יכול להיות שכליזמר משדר חירות ורגאיי משדר חופש, שניהם משדרים איזשהו סוג של מיסטיקה. ויכול להיות שזו אחת הסיבות שאני מתחבר לשתי המוסיקות האלה כי חירות וחופש וההבדלים בינהם מעסיק והעסיק את מחשבותי הרבה. איש הרוח, בחרת שיר מצויין בשבילי אני גם אוהב יין אדום וגם את הביצוע הזה שהוא המקורי. בוב מרלי כבר לא חי, הוא נפטר בשנת 81 ב 11 למאי ימים מספר לפני ל"ג בעומר שלנו, ממחלת הסרטן בגיל 36!!!