../images/Emo58.gif הגלקטיקה כמצפונו של ביל אדאמה
אני אגיע לשאר החלקים תכף, אבל חשוב לי לציין משהו ששמתי לב אליו בפרק הזה, שהתחיל כבר בפרק הקודם, אבל רק בפרק הזה הצלחתי לראות את החיבור הישיר. הגלקטיקה מייצגת את המצפון ביל אדאמה, את הלב שלו. היא זקנה ופגועה, ועכשיו מגיעים הסיילונים ומציעים לה תיקונים מבפנים ושינויים שיבטיחו את הישרדותה, וביל נקרע בין מה שהוא יודע שיציל אותה לבין משהו שהוא לא בטוח שהוא יוכל לזהות יותר בתור הגלקטיקה. נשמע מוכר? זה בדיוק מה שקורה לביל בינו לבין עצמו, זה בדיוק מה שקורה לצי. הצי כבר עייף, ביל עייף, ופתאום הוא מגלה שהדבר היחיד שיכול להציל אותו - שיכול להבטיח את הישרדותו - זאת טכנולוגיה סיילונית, אלה הסיילונים עצמם. כמו שנאמר בפרק בצורה הכי טובה שיש "סיילוניות טהורה לא עובד, אנושות טהורה לא עובדת, כבר ראינו את זה - רק ביחד נשרוד" (או משהו בסגנון). ורואים בכל שוט בפרק שבו ביל מסתכל על העבודות של גלקטיקה, רואים על הפנים שלו שהוא נקרע מבפנים. שהעבודות בלב הגלקטיקה הן בעצם העבודות בלב שלו, ושהתיקונים שממלאים מקום בלב לטכנולוגיה סיילונית הם בעצם המקום שמתפנה בליבו לסיילון אחר - סול טיי - שאותו הוא חזר לקבל בתור חבר ואח. זה התחיל, כמו שסיכמו ביל ולאורה. הסיילונים הם עכשיו כבר חלק מהצי - ואין שום דבר שישנה את זה. הם שזורים זה בגורלו של זה, מבחינת הגורל שלהם - מבחינת הטכנולוגיה שלהם, מבחינת האהבות וההשרדות שלהם. בגלל זה הרה היא המפתח - היא השילוב של השניים, הגזע החדש הטהור והאמיתי - לא עוד חד צדדיות סיילונית או אנושית: הרה היא סיילונית ואנושית, היא השילוב הנכון - היא מה שיבטיח את ההשרדות של שני המינים. ומילה אחרונה לסיכום על מייקל הוגן, המשחק את סול טיי. מייקל הוגן נתן בפרק זה את משחק חייו. פניו השתנו לחלוטין וזה כאילו שחקן אחר עמד לפנינו. תמיד הערכתי אותו, אבל בפרק הזה הוא היה אחר לגמרי, ונתן את הופעת חייו. זה היה תענוג לצפות, ואני מתרגש שזכיתי לראות את זה. קודוס.