לא לערבב שמחה בששון
השיחה שלנו נסבה סביב נושא הביצה המקומית שלנו. צריך להפריד בין החברות באירגון לבין נושא הדרגות, אלו שני דברים שונים. אתה ואני יכולים להיות רשומים וחברים באיגוד המקומי (הלאומי), ועל יד כך גם באיגוד הבינלאומי. זה יתן לנו את האפשרות להשתתף בתחרויות רשמיות, אם אנחנו רוצים בכך, כולל אולימפיאדה
. השיוך הזה לאיגוד, אין לו דבר וחצי דבר עם הדרך שבה אנו בוחרים להתאמן. אנחנו יכולים להתאמן בסיגנון המתאים לנו, להיות תחרותיים או לא, ועדיין להיות רשומים באיגוד. וזה הדבר החשוב. המורה שלך יכול לרשום אותך לאיגוד אם זה מענין אתכם. נכון להיום, אין סיבה שזה יענין אתכם. אבל, נניח ומחר האיגוד יחליט לערוך תחרויות זקנים, ויתחשק לך להשתתף. אם אתה חבר באיגוד, תוכל להשתתף ובאותו זמן להמשיך ולהתאמן בדרך שבחרת. נושא הדרגות הוא נושא נפרד. האיגוד
חייב להכיר בדרגה אשר ניתנה על ידי כל אירגון מוכר על ידי האיגוד הבינלאומי. לכן, הדאן 6 של המורה שלך בהחלט מוכר על ידי האיגוד הישראלי וגם הבינלאומי. כי הוא ניתן על ידי הקודוקאן. האיגוד לא יכיר בדרגה שניתנה על ידי אירגון בלתי מוכר על ידי ה- IJF. אם אתה רוצה לעלות בדרגה כאן, על ידי האיגוד הישראלי, זה כבר סיפור אחר, וזה סיפור הביצה המקומית. לך ולי, נכון להיום, זה בלתי אפשרי, כי תקנון הביצה מעמיד דרישות שאין דרך לעמוד בהן. אלא אם כן תרצה להסתכן בהשתתפות בתחרויות הרגילות נגד "סוסים" צעירים במלוא אונם, קרביותם וטסטוסטרונם. אני, תודה רבה, מוותרת על האפשרות הזו (גם אם במקרה שלי אין טסטוסטרון וגם בזה אני לא בטוחה...) אבל האיגוד, מתוך הבנת הצרכים של זקנים, נותן דרך אחרת לגשת למבחן דרגה: על ידי צבירת נקודות בקורסים והשתלמויות: אמה מה?
אין קורסים והשתלמויות (חוץ מקורס מדריכים). תשאל, הכיצד זה האיגוד ניסח תקנון שאין דרך לעמוד בו?? קטן עלינו...