התייחסות נקודתית
<<נכון, אבל לא תמיד אפשר לתת לשחקן לעשות את כל מה שהוא רוצה לעשות, אלא אם אנחנו משחקים אחד על אחד. המנחה מכוון לA, שלושה שחקנים רוצים לעשות A ושחקן שלישי מתעקש לא לעשות A ולעשות B - לחסום את שחקן שלישי זה לא RR לדעתי.>>
זה Railroading.
מנחה רוצה משהו מסוים, שחקן רוצה לעשות משהו אחר (לאו דווקא מנוגד - אמרת A וB, לא שחור ולבן), מנחה חוסם אותו ומכריח אותו לעשות את מה שהוא רוצה במקום לאלתר או לזרום עם השחקן = Railroading.
חד וחלק.
נסיבות מסוימות עלולות "להקל" על לשפוט את זה בתור Railroading, אבל בגדול סביר להניח שמדובר באיזשהו חוסר איזון בתיאום ציפיות מקדים.
בוא נהפוך את זה לדוגמא יותר קונקרטית וניקח אותה למקום קיצוני:
יש לנו חבורת מו"ד\PF שבה שלושה שחקנים משחקים דמויות בעלות נטיות טובות ורקע צחור - שחקן אחד יצר דמות של מעלה-באוב אפלולי ואנוכי, המנחה בהתחלה נראה דווקא מתלהב מהכיוון (זה הכניס לו גיוון בין שלוש דמויות די שטחיות ובנאליות שהוא ראה כבר 20 פעם בגלגולים שונים) ואחרי שהוא ראה שהדמות מסתדרת עם הדמויות האחרות, הוא אפילו זרם קצת עם השחקן ויצר לו אגודה סודית של מעלים-באוב שהמכשף חבר בה והם מדי פעם משחקים את הפגישות הסודיות של הקבוצה ומכניסים רובד נוסף למשחק - המעלה-באוב הוא פתאום סוכן כפול עם נאמנויות חצויות, הוא נכנס לחבורת ההרפתקנים הבנאלית בתור סוג של מרגל אבל הוא התקרב אליהם יותר ממה שהוא מוכן להודות ועכשיו הוא לא רוצה לפגוע בהם אלא לעזור להם, אבל האגודה שהיא הכל בשבילו בעלת אג'נדה שסותרת את המטרות של הקבוצה (הם מתכננים כבר שנים את הרצח של מישהו שהחבורה נשבעה להגן עליו בחייה).
הזמן עובר והמנחה מתחיל פחות להתלהב מכל הסיפור, זה מתחיל להיות לו יותר מדי דרמה אפלולית ודילמות מוסריות שהוא לא רצה בכלל כשהוא יצר את המשחק - הוא רוצה משחק אפי, עם גיבורים צחים וצחורים שהחיוך שלהם מנצנץ כשהם מצילים כל חתול מהעץ. פתאום האגודה הסודית שהייתה מורכבת ובעלת-רבדים מצטיירת יותר ויותר כמו כנופייה של נבלים מצחקקים והחבורה עולה על קיום האגודה "במקרה" ויוצאת מיד למגר את הנבלות. השחקן הרביעי מן הסתם נגרר אחריהם תוך שהוא מנסה להסיט את שאר החבורה מהאגודה כדי לנסות להרוויח זמן לחשוב איך לרקוד על שתי החתונות בלי לפגוע באף אחד מהצדדים, אבל לשווא.
החבורה מוצאת את המחבוא הסודי של האגודה והגיבורים הצחורים מחליטים לטבוח בכל הנוכחים. השחקן הרביעי מנסה לשכנע את החבורה שלו שלא לחסל את האגודה אבל כל הדב"שים שנקרים בדרכם משכנעים אותם (בעזרת הסתערות עם חפצים חדים) שזה באינטרס שלהם לעשות את זה.
נואש, השחקן הרביעי מנסה לחמוק בכל הכאוס שנוצר שם כדי לפחות להציל את ראש האגודה שהייתה הדב"ש הקרובה אליו ביותר, דמות-אם שבעצם גידלה את הדמות והכניסה אותו לרזי האגודה מלכתחילה. הוא עושה הכל כדי להוציא אותה משם בלי שאף אחד יידע ולתת לה סיכוי לשרוד - אבל הלחשים שלו מתפקששים משום מה, הד"ק להתגנב גבוה עד כדי כך שכל תוצאה שהיא לא 20 טבעי תהיה כשלון וגם כשהוא מגלגל 20 טבעי מסתבר שהפתח הסודי לנתיב ההימלטות למקרי חירום בעצם נחסם מוקדם יותר ואי אפשר בכלל לגלגל כלום...
עכשיו, אפשר לומר שהיי, האופי של הדמות מנוגד לאופי של המשחק והעולם, אם השחקן היה יוצר דמות יותר "מתאימה" אז לא היו בעיות...
...אבל הדמות שלו לא צצה יש-מאין. היא לא נקטפה מהעץ. היא נכתבה על ידי השחקן עם השקעה ואושרה על ידי המנחה. הוא היה בסדר עם הדמות, הוא נתן לשחקן את ה"אוקיי" לשחק אותה והוא עודד אותה בעזרת הדב"שים והארגון שהוא יצר עבורה.
במילים אחרות: המנחה נתן לשחקן את האופציה לשחק משהו מסוים. הוא נתן לו את הבחירה לשחק מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה - ואז הוא חטף לו אותה. זה כמו להגיד למישהו "הבאתי שתי גלידות, תבחר איזו שאתה רוצה - רק לא את השמאלית".
