"Pussy wagon" - חלק 1

"Pussy wagon" - חלק 1

"תיהני ממנה, ואל תעשי שום דבר שאני לא הייתי עושה", קרצתי לנעמה וזרקתי לה בקשת את צרור מפתחות המכונית האהובה שלי,
אחרי שסגרנו את כל ניירת העברת הבעלות. מפתח המכונית והשלט היו אזוקים במחזיק מפתחות שהיה הלכה למעשה חתיכת מתכת צבועה וורוד בזוקה יצוקה בכיתוב
"Pussy wagon" שנרכש בחנות מזכרות באמסטרדם.
מחזיק המפתחות נחת על המדרכה בחבטה בסמוך למכונית, וראיתי בעודי מתרחקת את הטוסיק של נעמה מתכופף בחצאיתה המהוגנת, לאסוף את המפתחות מהארץ.
כן, היא פספסה.

המתנתי למונית וראיתי אותה שהיא כבר הספיקה להצמיד לשמשה האחורית שלט צהוב של "תינוק באוטו".
את המכונית החדשה שלי אאסוף עוד שבוע, עד אז אני תקועה עם המחשבות ועם מוניות.
לרגע כמעט התחרטתי ורציתי לצלצל לנעמה ולבקש חזרה את מחזיק המפתחות הנוסטלגי שלי, אבל אז התעשתי והחלטתי להרפות ולשכוח. לפחות עד העונג הבא...

בנסיעה הביתה במונית הנהג לא פסח על נוהל ההטרדות המקובל בספר הספרים הלא כתוב של נהגי המוניות. שמעתי כיצד היה בעליה של חברה מצליחה לייצור שקר כלשהו, על גירושיו המכוערים ממי שהשאירה אותו עם המכנסיים למטה, ועל זה שרק טלפון ל"זכויות הגבר במשפחה" היווה עבורו קרש הצלה.
לרגע קיללתי את הרגע שבו החלטתי למכור, ושוב התחרטתי על ההיקשרות העיקשת שלי לחפצים. די... עברו שלוש שנים ולמען הסדר הטוב והראש השקט היה צריך להחליף. היה טוב וטוב שהיה. המכונית הזו הייתה חברה נאמנה למעלליי הבלתי מהוגנים. אבל חסל סדר..
.
עבר שבוע ונכנסתי לאסוף את המזדה מאולם התצוגה. ללא מחזיק המפתחות שליווה אותי שנים המפתח היה קל מדי בידי.
המוכר החלקלק שליווה את תהליך הרכישה דרש שאביע שביעות רצון מופגנת. הוא ליטף את הפח המבהיק בידו השעירה ודפק נאום מלא קומפלימנטים על טיב הבחירה, והציע שוב את מניפסט אקססוריז הבטיחות שמגיעים בארבעת הגלגלים היקרים הללו.
שיעור שישי במכירות ושיווק: אישוש וחיזוק החלטה פוסט רכישה.
דפקתי לו חיוך בננה מאוזן לאוזן, כדי להשביע את רצונו ובעיקר על מנת שירד ממני. נכנסתי לאוטו, נופפתי לו לשלום ולחשתי לו:
"בטיחות בתחת שלי, מבין?!".

תל אביב הייתה פקוקה לעייפה, והמכונית טרם הרגישה לי כעור שני.
את הניילונים המחפים את הריפודים הסרתי כבר באולם התצוגה. ברמזורים ובתנועה המזדחלת כיוונתי את המראות ואת גובה הכיסא אבל הריחות החדשים והמגע בגוף החדש הזה העציבו אותי קלות. התגעגעתי לפוקוס ובעיקר למעללים שהזדמנו לי בחברתה.
באזור רוקח התנועה החלה להתאוורר מעט ולנוע בצורה סבירה, העפתי מבט בשעון והבנתי שכבר אין טעם לנסוע לעבודה היום ומוטב שאהנה מיום חופש.
עשיתי ניסוי בלחבר את המוזיקה מהנייד לבלוטות' של האוטו והוא עלה יפה. אלו הם הרגעים שאני מרגישה בהם עשויה לא חת. ידעתי כמובן שזו התעקשות ילדותית ומטופשת. תמיד הרי יש מי שיסדר עבורי בשמחה וברצון את כל הפרטים הטכניים בחיי מהחלפת גלגל ועד פרמוט מחשב אבל אהבתי לדעת לעשות בעצמי,
גם אם זה כרוך בלא מעט זמן ועצבים שהתגלמו בקללות עסיסיות וצפייה בסרטוני הדרכה באינטרנט,
וזאת כי אדם בחייו צריך שיהיה לו "זמן לכל".

מיכה שטרית עודד אותי מעט, ולמרות המיזוג האגרסיבי שצינן את אוגוסט האיום פתחתי את ארבעת חלונות הרכב, והפלגתי בזיכרונות סוטה מדרך הישר הביתה, סוטה בכלל... שרתי עם המוזיקה והשיער הארוך התפרע לגמרי ולפרקים הצליף על כתפיי. עוד לא התרגלתי לאוטו לגמרי אבל כשהגעתי לאזור אולגה גיליתי שהתנועות שלי נהיות יותר ויותר מכניות ופחות מודעות. אולי בכל זאת אוכל לחבב את המזדה הזו גם.

החלפתי את מיכה בDrive של Incubus , ותופפתי על ההגה בזמן ששרתי בקולי קולות ובחלונות פתוחים. אני הכי אוהבת לעשות את זה. לפעמים, כשאני עצבנית ואין לי תכניות מיוחדות זו גלולת ההרגעה האופטימלית שלי.
כך הכרתי את הלבנה האלוהית בכפר בדואי נטוש, את הפרוזן יוגורט שאין שני לו במחניים, את אסף עם הלשון המחוספסת שטרפה אותי בשדה קוצים יבש לא רחוק מיד מרדכי, את שי שהתגושש איתי על החולות בשדות ים, את מיקי שעזב באותו ערב את הבית וחשב שסוף העולם הגיע ורק רצה לדבר וישבנו שעות ליד פסל הכיסא בכביש החוף כשליטף את ראשי... ועוד רבים וטובים.

ברוב המקרים לא היו לי כוונות מוצהרות "לחפש צרות" כשיצאתי מהבית, טורקת מאחורי את החיים ומתמסרת לכביש. גם כשכן חיפשתי לי ערב הרפתקני ברוב המקרים זה הסתכם בטיזינג לא מזיק, מרטיב בלבד שלא זכה למימוש מכל סוג שהוא. אז, כשחזרתי הביתה וזרקתי את המפתחות על הבר במטבח, הטסתי ממני את הנעליים ונשכבתי במיטה זה נגמר בפורקן עצמי מהיר ומזיע על מחשבות של "לו היה...." ו- "אם... אז".

בדרך כלל היה לי מושג כללי לאן אני נוסעת. לרוב הייתי בוחרת מקום שלא הייתי בו או שלא יהיה סיכוי שאהיה בו במסגרת חיי הרגילים. חייתי בשביל לקום בבוקר לחיי המסודרים ולסגור את היום במקום שלא דמיינתי שבו אסגור את היום. הפעם לא היה לי מושג ירוק לאן. פשוט נסעתי בכיוון כללי צפונה. אולי אקפוץ לבקר את ההורים בחיפה, חשבתי.
 
" Pussy wagon" - חלק 2

שמתי את ערן צור שחירמן לי את הצורה בכל הברה שהלחין בה את יונה וולך.
הבובה החדשה שלי הגיבה יפה לגחמות הנהיגה.
פלירטוט בן חמש דקות עם הנהג החתיך שנסע במקביל אליי זה עתה הגיע לקיצו ב- Game over.
העניין הסתכם במבטים בלבד, חיוך ובלחיצה אחת מיותרת, גסה מדי, בהמית על הצופר.
נגעלתי ופניתי ימינה, לא יודעת לאן אבל וויתרתי בלב שלם על הוולגריות. גם צייד צריך להיות בסטייל.

הכי אהבתי את אלו שאין איתם שום סיכוי. שמפחדים על התחת של עצמם. אלו שלידם האישה החוקית, תמיד בכיסא ליד הנהג או במקרים מסוימים מאחורה עם הילדים. אהבתי לראות את המבט הגנוב. את המגנט שלהם לשמחת החיים שלי עת שרתי בחלונות פתוחים בקולי קולות, יונקת מסיגריה בוערת, מפזרת את שערותיי הזהובות מבעד לחלונות ברוח.
אהבתי את חצי המבט קודם לאישה לבחון שהיא לא מסתכלת ואז מבט צורב חצי אשם, לכיווני.
תמיד חייכתי אליהם בחזרה- בודקת שההיא לא מסתכלת. לא מסכנת אותם. נותנת להם זיק של רגע. נים אדרנלין בדרך הביתה מעוד ארוחה משפחתית מעייפת, מעוד מריבה עם הגיסה הטרחנית שדחפה את האף שלה עמוק מדי, מעוד...

מכנית, שאריות מהרגל מגונה של פגישות עבודה ירדתי באם הדרך. חניתי בלי לחשוב ונכנסתי לyellow .
קניתי סודה ואספרסו כפול דוחה ושרוף, שירקתי אחרי שנייה מיד אחרי השלוק הראשון ליד האוטו. כשהרמתי את מבטי מהמדרכה עליה זה עתה פלטתי את הנוזל השחור קלטתי את הנהג בביואיק החונה סמוך אליי. פניו הביעו שאט נפש. לא הכי "ליידי" לירוק אספרסו בחניה. אני מודה, צודק...
הובכתי לרגע מלהיתפס כך בקללתי על חם וכשלתי לתוך האוטו. יצאתי מהחניה וחזרתי לכביש החוף.

התנועה שוב החלה מזדחלת וה- WAZE התריע בחכמה שארעה תאונה לפניי. בפקק הנמכתי מעט את הווליום של המוזיקה ואת השירה שלי.
זה הרבה יותר מביך כשאתה מזדחל בשורת מכוניות לאורך זמן וניתן לזהות אותך, להתעמק בך ליותר מרק שבריר שנייה
. קופסת הסיגריות החליקה לי מתחת למושבים.
התכופפתי שמאלה להרימה ואז נתקע בי מבטו של הנהג משמאל. זו הייתה הביואיק מאם הדרך.
זיהיתי את המבט המזלזל והציני של הנהג- גבר שווה בתחילת הארבעים לחייו. שיערו היה קצוץ בתספורת מארינס שדמתה כסופה בשמש. הוא לבש חולצה מכופתרת בצבע תכלת ופניו היו מסותתים היטב, חלקים למשעי. על הביואיק מאחור ראיתי את סמליל החברה בה הוא הועסק.
הוא נסע בחלונות פתוחים כמוני. לפגישה? הביתה? לאסוף את הילדים? לתת לאשתו היפה נשיקה חטופה לפני מבול טלפונים ומיילים?
הטבעת הזהובה על אצבעו המהודקת כחלק מאגרופו על ההגה הסגירה.

הבחור הזה, הוא הלחם והחמאה שלי חשבתי. המבט שלו עת התרוממתי והרמתי את קופסת הכאמל השתהה עליי,
כמו רומז "את צעירה לי... את רווקה לי... אבל הייתי דופק אותך בר' כשאת נשענת על תא המטען החדש שלך, זונה מפונקת באוטו חדש...."

החלפתי את ערן צור בנינה סימון עם i put a spell on you, כמו משיבה לעצמי את הקלאס שאבד עת ירקתי אספרסו בחניה.
הגברתי את הסאונד. הגנבתי לעברו מבטים מפעם לפעם. הוא התעסק עם הפלאפון שלו במתקן הדיבורית. לא עוברת דקה ושמעתי את צלילי הפתיחה הדרמטיים של השיר של נינה שזה עתה שמתי אני, מבעד לחלונות הביואיק. הסאונד היה לא מסונכרן כמו קאנון של קקפוניה ספורדית.

"הוא במשחק. הוא במשחק!" מי היה מאמין... איזה קטעים." חשבתי לי. הוא לא שר כלל אבל הווליום שלו היה במקסימום כשל ערס מצוי.
אני דווקא שרתי מעודדת מהפידבק משמאלי. התנועה הזדחלה ואני שרתי לי בחלונות פתוחים, יודעת שהוא מהופנט. שהוא בעניין. השאלה רק הייתה כמה זמן הוא יחזיק מעמד. מתי ישבור את הכלים, וכמה זמן למשחקים בכלל יש לו?

נינה סיימה את השואו אוף שלה והאייפון שלי החליט לנגן עכשיו בגלל ה- shuffle את "אחכה לך בשדות". ישן. כמוהו. אבל "ישן אומרים על סמרטוטים ולא על אנשים" כמו שאמא שלי אומרת ומעמידה אותי בכל פעם מחדש במקום.
הוא קטע את נינה באיבה חצי דקה לסיום השיר והעביר גם למשינה לאותו שיר. לא התאפקתי. פשוטו כמשמעו לא התאפקתי והסבתי את פניי כלפיו ושרתי לו בכל ההתכוונות שבעולם את " לך בשיער פורמת קשר, תאהבי אותי פעם אחת, פעם שנייה, תראי הכול היה בסדר". הסתכלתי בו וראיתי את פניו בפריים השמשה - שלוות לחלוטין, לא זעות, לא מגיבות אליי.
חטפתי רגליים קרות. סגרתי את חלונות האוטו, כמו אוטמת את עצמי בפני העולם. החלונות של הבנזונה הזה נשארו פתוחים והרגשתי את המבט הצידי שלו עליי, בלתי מתפשר.
העפתי מבט במראה. לחיי היו סמוקות, בוערות מהבושות שזה עתה עוללתי. מכורה להרגשה הזו ושונאת אותה. השפלתי מבט לכביש. הפקק נראה רע. רע מאוד והביואיק משמאלי סירבה להיעלם. רציתי לקבור את עצמי באדמה. גם ה- WAZE לא היה אופטימי. את הבאסים של הביואיק שמעתי היטב אבל לא הצלחתי לזהות. בחולשה של רגע פתחתי כמה סנטימטרים מהחלון הימני הקדמי והאחורי כך שלא ייראה ותרגלתי כך גם את שליטתי באבזור האוטו. הצלילים הבליחו במעומעם ותהיתי אם אני מזהה נכון. זו הייתה סיוון שביט. זמרת של שיר אחד. הוא שר עכשיו. נבהל כנראה שאני הולכת להיעלם לו כמו שאני יודעת לעשות כל כך טוב.
הוא שר בקול מבעד לחלונות הפתוחים בגוף נקבה. כשהייתי בטוחה שאני מזהה פתחתי עד הסוף גם את החלונות הקדמיים של הרכב. שמתי את השיר גם אצלי אבל מה- YouTube, כי לא זכרתי את זה בפלייליסט שלי. הוא עצר את המוזיקה אצלו והעביר אחורה לנקודה בשיר בה אני הייתי. עכשיו היינו מתוזמנים בצלילים. הוא חייך אליי חיוך לבן ואירוני. סקסי כל כך.
הייתי מוכנה עכשיו לעצור בצד הדרך, לרדת מהאוטו על כביש עפר, אפילו על השוליים כשכולם רואים למען השם,
לרדת על הברכיים לתת לו את המציצה של חייו בלי לרצות ממנו כלום בתמורה.
 
"Pussy wagon " - חלק 3 ואחרון

סיוון השתתקה בשעה טובה ומוצלחת אחרי שהיא נישקה חזק, נישקה עד שיכאב, והשקט העיב בשני הנתיבים שלנו.
הוא שלח גוף גמיש, מפתיע לחלוטין לתחילת הארבעים שלו, לימין וצעק לי מבעד לחלון: "תפתיעי אותי עכשיו".
נכנסתי להלך רוח משועשע. בטוח בעצמו. אני הכי זונה כשאני בטוחה בעצמי. היה על הזין שלי העולם.
חשבתי לשנייה ורפרפתי על הפלייליסט באייפון שלי. נפל הפור, צפוי אבל לא מתחייב: the bloodhound gang- the bad touch. ראיתי שלוקח לו שנייה. אבל הוא זיהה.
חצי דקה אחרי כן אני נאלצתי להסתנכרן מולו והוא ניגן את אותו השיר.
הפקק התחיל להשתחרר, אני הגברתי למקסימום את הווליום שרעד מתחת למושב שלי בבאסים קטלניים של ערס מיפו ד' שנענעו לי את כל האגן. שנינו שרנו כרגע ספק מרוכזים בכביש ספק במילות השיר ואחד בשני את פיסת הזימה המיוזעת הזו. הפקק השתחרר ועדיין הוא התעקש לנסוע במקביל, מעיר את גן החיות שהיה רדום בי מזה תקופה.

המשכנו צפונה מתאמים את הפסקול בינינו, מגניבים מבטים מבעד לחלונות. שרים כאילו אנחנו מוחתמים בחוזה הקלטות של מיליונים, כאילו סוף העולם הגיע, מתאמים את קצב הנסיעה כאילו אנחנו מורי דרך אחד של השני. ושרים.... שרים כל כך... במלוא גרון של אין מחר. אני חיה בשביל השטויות האלו. גם הוא?
הכביש נפרד מאזור עתלית, בואכה אורות חיפה מתחילים לנצנץ בין הערביים. אנחנו מטפסים יחד את פרויד. הוא מוביל עכשיו.
הוא צועק לי מבעד לרמזור עכשיו: "ארז, ואת?".
"בלי שמות, אחריך. "

הוא החליף בעליות של חיפה אלת המוזיקה ל Alice in chains, נותן לי להבין כמה חבול הוא... כמה החיים שורטים אותו, הורגים אותו במשורה... נכנסתי לאווירה. ידעתי את כל המילים בעל פה. מהתקופה שגם אני כמעט ואמרתי I do לזיוף.

המלנכוליה זרקה אליי את הזיכרונות שלי לערב ההזוי עם מיקי שעזב את הבית. אני נוחה להשפעה ולא רציתי ערב מבאס כפסיכולוגית לעת מצוא. רציתי זין. רציתי את הזין של ארז הזה בביואיק לפניי. רציתי אותו בפה שלי, נשאב, נמצץ, נטרף. את אישוניו מתרחבים, את הלשון שלו קרה ויבשה מחרמנות. רציתי להפיל אותו ארצה. להשאיר אותו חבוט, שרוט ממני בלי לדעת אפילו את שמי. ובעיקר מה שרציתי היה למחוק לו את החיוך הסרקסטי הזה, יודע הכול מהפנים. לראות אותו במלוא רצינותו רועד ומפרכס, מתחנן שלא אפסיק.

ביטלתי את התיאום המוזיקלי בינינו ושמתי את Fuck her Gently של TENACIOUS D. הוא לא הכיר. לפחות שעשעתי את עצמי. אחת- אפס לי. היפ היפ! הוא כיבה את המוזיקה אצלו וניסה לעקוב... בסיום פרויד פנינו ימינה עוברים במהירות את אוניברסיטת חיפה, שועטים לכיוון יערות הכרמל הפצועים, שאריות מחדל על מחדל.

הוא עצר את האוטו. גם אני אחריו במקביל לו ובסמוך אליו. אף אחד מאתנו כנראה לא רצה להיות הראשון שייצא החוצה. עברו כחמש דקות.
הרטיבות שהצטברה לי בין הרגליים לא נתנה לי מנוח. חיככתי את הברכיים אחת בשנייה והרגשתי איך אני נדבקת לעצמי, נוזלת לי לאיטי. הוא נתן לי להשתגע המניאק.
המתין שאשבור את הכלים. אני הייתי נחושה להיות נטועה במקום עד שאהפוך לשלולית.
הדקות נקפו, לא התבוננתי בו וזה עוד יותר הוציא אותי מדעתי. ידעתי ששנינו בוחנים את הסיטואציה, רוצים לצאת כשידנו על העליונה.
החלטתי להשתעשע קצת עם הצעצוע החדש שלי. הורדתי בתנועה זריזה את התחתונים הכחולים שלבשתי באותו הבוקר, ללא שמץ מחשבות זימה והותרתי אותם למרגלותיי, את מושב הנהג הסבתי אחורה- הידית נענתה בחיבה יתרה והשכיבה אותי אחורה תוך שבריר שנייה. כעת לא יכולתי לראות אותו.
בהיתי בתקרת הרכב. חשבתי שאולי מוטב שאספור כבשים.

ואז... בלי הכנה מוקדמת ראיתי אותו נשען בפניו על דלתות המזדה. הזין שלו היה בחוץ, מציץ ממכנסיי הכאמל המחויטים.
הייתי בדלתות נעולות ועם זין זקור מול עיניי שהתחכך בשמשת האוטו. לא ידעתי אם הוא רואה את פניי אבל חייכתי ודחפתי את ידי הימנית בין הרגליים שלי. העברתי את האצבע המורה שלי בין השפתיים התחתונות, האצבע שלי טפטפה.
כתבתי בקצה האצבע הספוגה ממיציי על שמשת החלון הסמוך אליו "פחדן". הוא קרא את כתב המראה וחייך.
הוא ניגש לשמשה הקדמית, הזין שלו היה עדיין בחוץ ישר ויציב וכתב בכתב חרטומים של רופא מומחה "תפתחי לי, זונה". התרוממתי מעט ממקומי ופתחתי את החלונות הקדמיים כדי חריץ של כמה סנטימטרים. נשכבתי חזרה לאחור הפשלתי מעלה על מתניי את החצאית והכנסתי לעצמי אצבע.
עצמתי את עיניי וניסיתי להתרכז בלאונן.
התחשבתי בו לפתע והדלקתי את התאורה הפנימית של הרכב, נותנת לו לצפות. הוא זר גמור, חשבתי לי. אם הוא אפס במיטה לפחות אגמור ככה בשביל הטעם הטוב והחוויה.
הלסת שלו לא נשמטה אבל החיוך הציני הדפוק שלו נמחק לו מהפנים. הוא רק הסתכל. אותי זה חימם בטירוף, והתפרקתי חזק בעודי מכסה את הרכב באדי נשימותיי הקצובות.
כששבתי להכרה ואזרתי אומץ לפקוח עיניים ולהישיר אליו מבט ראיתי את הזין שלו פועם לו ביד מגורה כולו ואת ידו השנייה מושחלת בחריץ החלון הפתוח.
ריחמתי עליו לרגע. הסדרתי את נשימתי, הסתובבתי עם התחת אליו ושלחתי את ידי השמאלית ופתחתי את הדלת. הוא נכנס. האוויר באוטו היה דחוס ומלא אי וודאות.
הוא עבר לכיסא שליד הנהג והזין שלו התנגש לי בלחמניות התחת לשנייה. הוא הסב את הכיסא גם כן לתנוחת שכיבה.

"את יכולה להתעלם ממני ולגמור עוד פעם אחת בשבילי?, אני רוצה ללמוד אותך. " הוא ביקש בלחישה.
הייתי קצת מותשת אבל מאוד סקרנית. שילוב מנצח שגורם לעולם להיות לרגליי.
"רק אם תשתף פעולה", הפטרתי במבט הכי רווי צ'ארם שהצלחתי לגייס.
"מה שתבקשי" השיב.

הוא נשכב על הצד והסתכל בי. הצלחתי להבחין שעיניו היו אפורות והשלימו במתינות את השיבה שזרקה בשערו. הוא היה שווה כל כך. בטוח בעצמו כל כך שזה הדביק אותי.
הושטתי לו את אצבעות ידי הימנית. הוא עיסה אותן תחילה והרגשתי שאני דווקא מתקררת... ואז בלי הכנה, דחף אותן לפיו- ינק אותן וליחך אותן.
החזרתי את היד בין רגליי, נשימותיו האיצו אותי והרגשתי איך אני עוד שנייה רועדת בשנית.
לא רציתי לגמור כל כל מהר, רציתי את תחושת הטיפוס, ההצטברות שמביאה את התשישות והסיפוק של אחריי.

"תמעך אותי חזק" ביקשתי, ונדמה היה לי שלא שלטתי בווליום של קולי. הוא הניח יד חזקה ושרירית על צווארי, הרגשתי איך אני נחנקת תחתיו.
ביד השנייה הוא עיסה נמרצות את החזה שלי שהציץ בחלקו העליון מהגופייה.

"תנשך אותי" ביקשתי, כבר בלי שליטה ממשית במצב.
הוא חילץ את הפטמות שלי, דחף את החזייה מטה ונתן לי ביס קטלני בשמאלית. צרחתי והוא מיד העביר לשון חלקה על האזור להרגיע, והניח את אצבעו במתיקות על פי כשלחש "ששש.... הכול בסדר."
התפוצצתי בשנית מרגישה כיצד גלי האורגזמה גורמים לי להידחף כלפיו. נגמרתי.
הוא הצמיד אותי כלפי חזהו שעדיין היה חנוט במכופתרת. הוא נתן לי להסדיר נשימה ולווסת את עצמי תוך כדי שמולל קשרים בשערי המיוזע.

כשהתאוששתי מעט, נבהלתי שראיתי שהוא שוכב ומלטף אותי, עדיין הזין השווה והיציב שלו עומד איתן בחוץ, נטול התייחסות.
יצאתי מהאוטו נשמתי נשימת אורנים מלוא הריאות והתיישבתי למרגלותיו במושב בו שכב. הסתכלתי בו ממושכות, סוקרת אותו. כל כך רגוע. כל- כל יודע שמגיע לו.
גייסתי רוק ממורד גרוני וירקתי לו על כיפת הזין . צבטתי לו באצבעותיי את כיפת הזין חלק וחזק וליקקתי לו את האשכים, שואבת אותם פנימה, ולפרקים משחררת מהצביטה ומעסה אינטנסיבית את הכיפה בלבד. המבט שלו נפער. שיחקתי בו כך. כל פעם מתבייתת על מקטע אחר בסרגל הסנטימטרים של הגבריות שלו, מתייחסת לכל אינץ' כאילו היה הזין האחרון שנשאר בעולם.

"אני יכולה מה שאני רוצה?" שאלתי חלושות, מפחדת קצת מהתשובה.
"עד חצי המלכות" ענה.

הרטבתי אינטנסיבית את פי הטבעת שלו, הכנסתי פנימה את קצה לשוני החלקה. הוא הריח מדהים.
כשהוא היה ספוג לחלוטין חזרתי לפלרטט עם כיפת הזין בפי ועיסיתי באצבעי הספוגה את פי הטבעת שלי בעדינות, מותירה אותו עם הספק האם ומתי בכלל אכניס את האצבע המקוללת שלי פנימה ואנקב אותו.
כשהוא החל לזיין לי ללא שליטה את הפה, דוחף את האגן שלו במרץ לפה שנדמה היה לי שמתחיל להכחיל, האצבע שלי השתחלה בעצמה פנימה. גיששתי בקצה כרית האצבע את חומו. סובבתי את האצבע והרגשתי את הבליטה הפנימית. ביקשתי רשות להמשיך.
הוא רייר. הבנתי שמותר לי להשתעשע. איך שאני רוצה. כמה שאני רוצה. עיסיתי אותו וינקתי אותו במקביל, הוא דחף את ראשי מהזין שלו באחת והתיז על תקרת הרכב. תחילה הזרע ניתז באחת ואז פשוט דלף ודלף תוך כדי שהמשכתי לעסות אותו מבפנים.

כששלפתי את אצבעי ממנו בזהירות, לא היה זכר לחיוך הציני שלו. הוא נשם נשימות קצובות ורגועות ונדמה היה שנרדם. הוא נראה פחות צעיר עכשיו. פחות מוכן לכל.
יצאתי מהאוטו, החזרתי את החזייה למקומה וסידרתי את שיערי. ישבתי מחוץ לאוטו ועישנתי סיגריה. ההשכמה שלו ה
 
"Pussy wagon" - נקטע הסיום- המשך

ההשכמה שלו הגיעה באמצעות אצבעותיי שנקשו לו על חלון הרכב.
הוא התעשת ופתח את הדלת. התבוננתי בכתמי הזרע על הריפודים ותקרת הרכב הפנימית.

"תתחדשי, זונה" הוא אמר מחויך,
ואני חנכתי את ה- "Pussy wagon" החדשה שלי. עד העונג הבא...
 

Maja the Naked

New member
עכשיו פורסם, והנה זה כבר בשער של תפוז!

 

Maja the Naked

New member
!VIVA האמת, מדהים שהרייטינג

של פורומים "כאלה" דווקא עולה בתקופת הקיץ,
הייתי מצפה שבגלל החופש הגדול זה יהיה הפוך,
אבל הנה, כנראה החום משפיע יותר
 

מוסיף4

New member
יופי

של פיתוי ובניה מצויינת של המתח המיני.
קצת עריכה היתה יכולה לשפר את הזרימה של הטקסט.
 
צודק

והסיפור היה חוב לאיזה גברבר אחד שדרש לקבל את הזימה שלו בזמן.
אכן יש ריג׳קטים;)
 
למעלה