ד"א בלוגראס
להקתי האהובה, ה Strawbs כשעדיין כונו The Strawberry Hill Boys, ניגנו בלו-גראס בפאבים באזור לונדון. הסולן והמייסד, דייב קאזינס, נוהג עד היום להחזיק תחת ידו באנג'ו חמישה מיתרים ולנגן בו מדי פעם. אפילו באלבום של ריק וויקמן, Six wives of Henry VIII הוא ניגן על בנג'ו (חשמלי!!!). קאזינס תמיד השתעש בלוגראס ואפילו בקאנטרי וניסה לשלב את זה הן עם המקורות הקלטיים של המוסיקה שלו והן עם הנטיות הרוקיות-פרוגרסיביות שלו. בהופעה החייה של הלהקה שלו, הריוניון מ 1998, הוא העלה לבמה את זמרת הקאנטרי האמריקאית קת'רין קרייג וביצע איתה שיר קאנטרי שגרם לי לחשוב שוב, באור חיובי יותר, על הסגנון הזה - שתמיד זוהה בעיני עם קאובויים בחולצות משובצות, שבמקרה הטוב מחשמלים קצת את הבמה ואז קוראים להם Eagles. עוד ביטוי יפה להשפעות הבלו-גראס על קאזינס ניתן לראות בשיר שהוא הלחין למלים של אחד הגיטריסטים של הלהקה, בריאן וילוובי, Alice's song ומצוי באלבום המקסים והמומלץ בכל פה Baroque and Roll שיצא ב 2000. פשוט לשמוע אותו שר עם הבאנג'ו ולבכות. נדמה לי שגם Fairport convention נגעו פה ושם בבלו גראס ובקאנטרי אבל אותם שמעתי קצת פחות מהסטרובס. יקי