הווו, זה ממש יפה
ומכיוון שהשרשור לא קופץ, אני אשים קישור למאמר (המעודכן) כדי שכולם יוכלו לראות
ממש אהבתי את מה שכתבת על
they say you were something... בקרישנדו הזה באמת יש המון, המון ייאוש. באמת, תיארת את זה מצויין. וגם את
Hold on to nothnig... אבל דווקא כאן אני כן רואה אופטימיות. לא יודעת, זה באמת אוקסימורון, להאחז בכלום הכי מהר שאתה יכול... אבל זה גם קצת - תאחז, אפילו אם זה כלום. רק עצם ניסיון ההאחזות שלך יציל אותך. ושוב, אני ממש לא רואה את
Pretty good year כסרקזם. אולי אני תמימה, אבל אני באמת מרגישה את זה במשמעות של - היה קשה, והיה כלום לפעמים, ואולי היו פעמים שהרגשתי הרס פנימי או שפעם היה טוב יותר. ולמרות הכל, השנה הזאת הייתה גם טובה. וב-
some things are melting now, שכביכול באמת מסמל התפוררות והרס, אני רואה המון צמיחה. לפעמים צריך שמשהו יימס כדי לעצב אותו למשהו חדש, חזק יותר או יפה יותר. לא יודעת, אני רואה בשיר הזה באמת המון מרירות-מתוקה שכזאת. יש כאן את הרגעים הקשים, את
What's it gonna take, או
Let me tell you something about America (שבו, לדעתי, יש הכי הרבה ייאוש מכל השיר. הוא פשוט מרכז הכל) וגם
maybe a bright, sandy beach is gonna bring you back, back, back.... זה באמת אחד המשפטים הכי כואבים בשיר הזה, לדעתי. איך שהיא קצת מושכת את ה-sandy, ושתי המילים יוצאות טיפה מהמשקל של השיר. לא יודעת יש בזה מאין תחינה כזאת - "תשוב אליי." וכשהיא מבינה שלא, זה באמת כמו שאמרת, ב
"רק על עצמי": "מדוע קראתם לי, חופי הפלא? מדוע כזבתם, אורות רחוקים?". זה בדיוק ככה, זה אמריקה, זה מסמל את כל הגודל והטוב והעולם החופשי והמושלם, אבל בוא, בוא תקשיב לאמריקה שלי. בוא תכיר את אמריקה האמיתית, הכואבת, המלוכלכת, זו שהורסת את עצמה מבפנים, שמזהמת. ויש את הפן המתוק - בתוך כל הכאב הזה, בתוך כל ההתפרצויות היא מוצאת את הנקודות הקטנות שיחזיקו אותה, גם כשאין כלום. וגם גרג מוצא אותן, כותב בעט היומולדת שלו, מנסה לתקשר למרות הבידוד. והייתה שנה טובה, למרות הכל.