דווקא הקטע הזה די עיצבן אותי, לא
יודע למה. אניה הקלסטרופובית נגעה לליבי. ודווקא מה שאמרה לווילו הצביע על החולשה של ווילו שלא יכולה לשלוט בעצמה, ולא יודע, טארה עיצבנה אותי בקטע הזה. גם מה שאניה אמרה לדון, שאיך היא תבטח בה שוב וכו', היה די נוגע ללב, כי היא אמרה את זה בצורה הכי ישירה שיש (ורק לי נראה שדווקא אניה מתנהגת כלפי דון כסוג של אמא?). חח, והקטע עם הדלת בסוף, דווקא שיעשע אותי, כי באפי סוגרת את הדלת ומסתכלת על דון כאילו היא הולכת לפוצץ אותה מכות. פרק ממש חמוד.