...Oh,I believe in yesterday

[Another Girl]

...Oh,I believe in yesterday

When I was younger so much younger then today I never needed anybody´s help in any way But now these days are gone and I´m not so self assured I know that I have changed my mind and opened up the door… ואם אתם בפורום הזה ולא מזהים את השיר ממנו לקוח הבית הנפלא הזה אז אתם בצרות...

אחד הדברים היותר חביבים עליי לעשות הוא להחליט איזה דיסק ילווה אותי וינעים את זמני באותו זמן קרוב. כמובן, הכל תלוי במצב רוח. לפעמים נכנסים למצב רוח ממש טוב, שבו אתה מרגיש חובה עזה להקשיב ל-A Hard Day´s Night עם תכניו העליזים, לפעמים מרגישים קצת יותר מאותגרים ולא בטוחים בעצמנו, מה שאולי יביא להאזנה ל"אלבום הלבן", לפעמים נכנסים למצב רוח שליו ואולי מדוכדך יותר ונתקפים בפרץ עז להאזין ל-Abbey Road, לפעמים מרגישים קצת מוזר עם חשק בלתי מוסבר ל-Revolver,או אולי אפילו ל-Magical Mystery Tour... ולפעמים פשוט יש חשק ל-Help!. היופי ב-Help! הוא שגם אם יש לו אופי מסוים, קשה ממש לשייך אותו לקו המוקדם של הביטלס, אבל גם די ברור שהוא לא שייך לקו המתקדם יותר שילווה אותם בהמשך. אולי אפשר לקרוא לו, ביחד עם Rubber Soul, מעין אלבום אמצע הדרך שמשלב בתוכו את האופי הרוקנ´רולי הידוע שלהם יחד עם פופ קצת יותר חדשני, יעיל יותר. למרות שנאמר כי Rubber Soul היה האלבום בו חלה נקודת המפנה בסגנון שלהם, אני מוצאת את האלבום הזה פורץ דרך בדרכו שלו. השירים נשמעים אפקטיביים יותר; העיבודים מלוטשים יותר; ההרמוניות הקוליות הידועות של לנון ומקארטני מתחילות לבלוט בשטח. חברי הלהקה אט אט מתחילים להעניק לשירים את סגנונם האישי ותכנים לא שבלוניים, אלא יותר מההווי ומחיי היום-יום. כל אלו מעניקים לאלבום תכונה נהדרת: פשוט כיף להאזין לו. הוא לא מכביד, לא מסובך אבל גם לא שטחי. נקודה נוספת שכדאי לציין, היא שכאן מתחילים להתבטא ביתר שאת שני חברי הלהקה ה"מוזנחים" יחסית עד כה, ג´ורג´ ורינגו(אם כי ראוי לציין שג´ורג´ החל במגמה זו כבר באלבום With The Beatles ב-63´ עם השיר (Don´t Bother Me וכאן לראשונה ניתנת לג´ורג´ ההזדמנות להכניס לאלבום שני שירים מקוריים ולרינגו שיר אחד-Act Naturally. (הפחות מוצלח באלבום,לדעתי) ומהם החומרים המרכיבים את !Help? אם נסתכל על ההרכב של האלבום נגלה שמדובר באסופה של קלאסיקות. Help!- כשמו כן הוא, קריאה לעזרה.לנון שר לנו שיר על אדם, אולי מבוגר ואפילו זקן(גם אם רק בנפשו) שאומר לנו כי בעבר היה גא ויהיר, והתיימר להיות עצמאי בכל. ועתה, בערוב ימיו ואולי עם התבגרותו(הנפשית?) הוא עובר שינוי מבין כי היה זה מקסם שווא, וקורא לידידיו לעזרה. שיר נהדר, לא רק מבחינה לירית אלא גם מבחינת המוסיקה שנתפסת בך ומסרבת להרפות- גיטרה מתגלגלת, תופים, ליווי קולי נהדר של פול וג´ורג´... מה עוד צריך? The Night Before- שיר הפחות ידוע לקהל הרחב. הוא מדבר על אכזבה- אתמול בערב היית שונה(ותודה לשימי שהביאנו עד הלום) והיום גרמת לי להבין ולכאוב. שוב מדובר בשיר פופי אפקטיבי מאוד, המנצל כמובן את כל המשאבים הידועים שלהם בנגינה ובשירה(של מקארטני). You´ve Got To Hide Your Love Away- וכאן לראשונה אנחנו נתקלים במשהו שונה, כמוהו לא שמענו עד היום. זהו שיר קטן שקט, עם מינימום נגינה ודגש על המילים. למרות שהמנגינה לא ממש עצובה ודיכאונית(אם כי גם משמחת היא ממש לא) המילים מתארות לנו עצב של אהבה שהיא אולי אסורה, אהבה נלעגת- ואשר כולם רוצים כי יתכחש לה. קשה להגיד מה גזר הדין בסופו של השיר,אבל המסר מובן. זהו שיר שהיה, לדעתי, הסנונית המבשרת על השינוי בכתיבת השירים שיבוא על הביטלס בעתיד, ואפילו כבר ב-Rubber Soul, עם השיר Nowhere Man אשר בין שניהם(השירים)אני מוצאת דמיון סגנוני מסוים. I Need You- כאמור, כאן ניתנת לג´ורג´ - וגם אם לא לראשונה בכלל אבל בהחלט לראשונה באופן ממשי- הזכות להגיד את שלו. את הפוליטיקה ופילוסופית החיים ישמור ג´ורג´ לאלבומים הבאים, ובינתיים הוא כותב שיר קטן על אהבה חד צדדית ובעקבותיה פרידה. הוא צריך אותה, היא כבר לא זקוקה לו. I didn´t realize As I looked in your eyes You told me, oh yes you told me You don´t want my loving anymore That´s when it hurt me And feeling like this I just can´t go on anymore… שיר זה אולי איטי יותר ואפקטיבי פחות משיריהם של עמיתיו לנון-מקארטני,אבל ניחן בחן ההריסוני המובהק שעוד עתיד להיגלות בפנינו. Another Girl- לשיר זה תמיד היה לי יחס מיוחד( ולא רק בגלל השם ) שקשה לי להסבירו. למילים קשה לי להתחבר- בחור פוגש בחורה, בחור מתאהב בבחורה,בחור פוגש בחורה אחרת,בחור מתאהב בבחורה אחרת... קו עלילה קלאסי אבל מסופר יפה להפליא, ורק נותר לנו הבנות לתהות מה היינו מעוללות לו אם היינו במקומה של הבחורה הננטשת, השומעת ממנו כמה נפלאה ומדהימה המציאה החדשה שלו. וכמו המציאה- כן השיר: נהדר. פתיחה חזקה וסוחפת, פופ נוגע ולא מתפשר. בהחלט אחד משירי הלהקה האהובים עליי.

 

[Another Girl]

חלק 2

You´re Going To Lose That Girl- שיר שמהווה אולי חזרה להתחלה של הלהקה. הסגנון בנאלי משהו- לשיר פחות או יותר קצב אחיד לאורך כל השיר אבל הבנו את הנקודה- אתה חייב לשמור על הבחורה שלך או שאחטוף לך אותה מבין האצבעות. כמובן שגם הבנאלי ביותר של הביטלס הוא לא פחות מנפלא- ופשוט כיף לשיר את השיר(ובינינו,לא פחות כיף לשיר את הקול השני-A.K.A "Yes, yes, you´re gonna lose that girl...) Ticket To Ride- שיר שמתחבר סגנונית לקודמיו מכל הבחינות-הרמוניות, נגינה, מילים- היא עוזבת אותי, ולא יודע למה. אין לשיר הזה לעניות דעתי משהו שמייחד אותו מאחרים(מה שלא מוריד מהאיכות שלו חלילה) ולכן לא ארחיב עליו יתר על המידה. Act Naturally- ומשני החבר´ה הסופר קריאטיביים שלנו אנחנו מגיעים אל רינגו, המתופף החמוד ולא מזיק שמנסה להשחיל כאן איזה משפט, ומה חבל שלהיט קלאסי לא יוצא לו כאן. לדעתי זו נקודת התורפה של האלבום, עם שיר חביב מינוס וקול בערך עם אותו דירוג שמודיע לנו שהבחור מתעתד לפתוח בקריירה קולנועית מצליחה-וכל זאת בגלל שיוכל לשחק בטבעיות יתרה את תפקיד הבחור שבור הלבב(נחשו למה). הקוריוז שכן נוכל למצוא כאן הוא שרינגו יקירנו אכן יפצח בקריירה קולנועית(אמנם לא משגשגת מדי,אבל עדיין ראויה לציון) שנים מספר לאחר מכן,לאחר שיבלוט במשחקו לטובה בסרטי הלהקה עטורי האוסקרים(?)...לא משכנע,הפעם,אבל יופי של אתנחתא קומית. It´s Only Love- והנה נושא שלא זכינו לראות באלבום ובכלל- כאבי אהבה. הוא אומר לה שהוא אוהב אותה(אלא מה) אבל זה כואב... ובכלל,למה לריב, נשמה? שיר די פשוט הן מבחינת המילים והן מבחינת העיבוד,ובאמת הוא אמצע הדרך, נעים לשמוע בלי להתעמק. You Like Me Too Much- השיר השני של ג´ורג´ המופיע באלבום, ואשר באורח פלא מהווה מבחינת המילים ניגוד די בולט ל-I need you... שכן, בנ"ל מדובר על כך שהוא רוצה אותה והיא כבר לא, והנה כאן כבר בשם השיר ניתן לראות שלבחור יש הרבה יותר מדי בטחון עצמי... Though you´ve gone away this morning you´ll be back again tonight Telling me there´ll be no next time if I just won´t treat you right You´ll never leave me and you know it´s true Cause you like me too much and I like you… סה"כ המקצב מזכיר את I need you, כלומר עוד שיר חינני ללא רגעי שיא או הרמוניה קולית נוגעת ללב. בכל זאת,נעים לשמיעה והליווי בפסנתר באמצע בהחלט נותן לו טאץ´ נחמד.כאן לא מדובר בשיאי היצירה של הריסון, אבל בהחלט משאיר אותנו עם טעם של עוד. Tell Me What You See- כמו כל בן אנוש על פני האדמה, גם פול וג´ון לא לנצח מושלמים, ויש כאלו שאולי יחלקו עליי(עם מקלות ואבנים) אבל כשאני שומעת שירים כמו זה או כמו The word, שהם אולי תוצרים של קצת יותר מדי חשיבות עצמית, בסגנון "היי, אנחנו הלהקה המצליחה ביותר בעולם, כל שיר שלנו קופץ לראש הבילבורד... אז בוא נחבר איזה שיר מהר, זה בטח יקרה גם לו" בכל מקרה, גם אם הם צודקים, אני חושבת שהשיר הזה חלש והשירה אפילו,רחמנא ליצלן, מעצבנת משהו. ביחד עם Act Naturally הנקודה החלשה של האלבום (מה שעדיין לא הופך את שניהם לשירים ממש גרועים, אבל היי, צריך להציב סטנדרטים כאן...) I´ve Just Seen A Face- אחד השירים היותר מיוחדים של הלהקה. פול פותח בשירה האצה רצה המתגלגלת יחד עם הגיטרה על הלשון. קצב נהדר עם פזמון קטנטן ונחמד באמצע . עיבוד נפלא ולא מעיק, שפשוט עושה לך כיף לשמוע, ונראה אתכם מצליחים לשיר את זה ביחד איתו. Yesterday- הו, אני מאמין באתמול. מה עוד לא נאמר על השיר הקטן הזה ? משיחות אקראיות עם כמה אנשים ששימשו לי,במקרה הזה,כמדגם,למדתי כי השיר הזה כל כך ידוע וכל כך נטחן למוות עד כי אינם יכולים לסבול אותו עוד ולשמוע אותו להנאתם עוד(ומדובר במעריצי הביטלס,לא פחות). ואכן, השיר עבר טחינה דקה (כיום הוא במצב צבירה של אבקת אפייה). בנוסף נבחר הנ"ל בסקר עולמי לשיר הביטלס האהוב ביותר בכל הזמנים. נכון שיש משהו מאכזב לדעת שהקהל העולמי לא מעדיף משהו מורכב או מתקדם יותר, אבל בכל זאת, אפשר להבין אותם. אם ננסה להתעלם מהאובר-דוס שנתנו לנו, וננסה לחזור אל השיר הזה, נגלה שמדובר בלא פחות מיצירת מופת. מילים פשוטות, ישר מהלב, משהו שיושב לנו בפינת המחשבות בכל פרידה, ואשר רק לעיתים רחוקות מעיזים להגיד. Yesterday All my troubles seemed so far away Now it looks as though they´re here to stay Oh, I believe in yesterday Suddenly I´m not half the man I used to be There´s a shadow hanging over me Oh, yesterday came suddenly Why she had to go, I don´t know She wouldn´t say I said something wrong, now I long For yesterday… מה אפשר עוד להוסיף על זה? הבחור שבור לב, ללא ספק.( ועם הקול הזה והמבט הרך הזה בעיניים, מי מאיתנו לא תימס כליל...)גיטרה קלאסית פשוטה וכינורות מייבבים ברקע נותנים לנו את אחד מהשירים היפים ביותר שנוצרו על ידי הלהקה, תגידו מה שתגידו, עד כדי כך שהוא נשמע קצת זר לאלבום, ובמיוחד אחרי שיר כמו I´ve Just Seen A Face. קלאסיקה טהורה,לשמוע ולנצור. Dizzy Miss Lizzy- והופ, כבר הגענו לשיר האחרון באלבום. מ-Yesterday סוחט הדמעות אנחנו שבים למועדון ה-Cavern עם שיר רוקנ´רולי לחלוטין, כאמור בחזרה לתקופת ההתחלה שלהם (וההוכחה לכך היא שהשיר אינו מקורי) ואשר מזכיר לנו שהלהקה עדיין איננה ה-Carpenters אלא בעלת שורשים ל-Rocking n´ Rolling, כמו שצורח ג´ון אל מיס ליזי, אהובתו ענוגת המראה, אותה הוא רוצה לשאת לאישה( אבל קודם הוא צריך לקבל אישור מהאמא, אלא מה). יש שיטענו שהשיר אינו ממש מתאים לאלבום אלא לאחד המוקדמים יותר, אבל לדעתי יש משהו יפה בניגוד שבין שיר לשיר בחלק השני של האלבום. בכלל זו דרך אופטימית לסגור את האלבום(הרי עדיין יש לנו קהל יעד,לא?) והשיר הזה פשוט עושה חשק לקום ולרקוד(מה חדש?...) ולסיכום... אלבום קלאסי לאמצע הדרך. בא לכם לרקוד ולפזז מול המראה עם גיטרה חשמלית בלתי נראית? יש. אתם אחרי פרידה כואבת במיוחד וצריכים משוה מרגיע לרקע? יש. רוצים לשמוע אלבום קל,נעים לשמיעה עם שירים קליטים ולא מעיקים? יש. רוצים לשמוע את רינגו משתטה? יש ויש. לאלבום הזה לא צריך מצב רוח ספציפי אחד. יש בו קצת מכל דבר, וביחד יוצא אלבום קלאסי נהדר(וזה גם חרוז).רק אל תגידו שלא הזהרתי אתכם: המערכת שלכם היא שתתלונן בסופו של דבר על אובר-דוס...

 

[קיר קמט]

גם אני לא סובל את יסטרדיי.

האמת, זה לא בהכרח בגלל שטחנו אותו, אני פשוט לא התחברתי אליו מההתחלה.

 

[LadyG]

הוא פשוט שיר מביך

אני בכלל בדעה ששיר טוב באמת שורד גם טריליון השמעות. זה לא מה שהורס. יסטרדיי פשוט בלתי נסבל. מה אפשר לעשות, גם למקרטני יש לעיתים יציאות מביכות.

 

[Another Girl]

מה?...מביך?...../images/Emo3.gif

פעם ראשונה שאני שומעת דעה כזו על השיר הזה...

 

[HelterSkelter1]

LOL ../images/Emo6.gif

יסטרדיי זה שיר מהפכני, ייחודי ונצחי. אפשר לאהוב או לא לאהוב. להגיד "יציאה מביכה" לדעתי זו יציאה מביכה...

 

[קיר קמט]

Watch your mouth, boy.

 

[HelterSkelter1]

Generally, I can't. I need A mirror

Do ya have one, so I can watch it?

 

[Tomer 123]

Yesterday? מביך?

Yesterday, טחון ככל שיהיה, יישאר מקסים ובעל חשיבות גדולה לעולם הרוק (שימוש ראשון במיתרים בשיר פופ-רוק). אבל למרות זאת, אני מודה שגם לי די נמאס ממנו...

 

[Tomer 123]

ועוד משהו

I've Just Seen a Face שיר מדהים! אגב, ביקורת מעולה!

 

[SickAgain]

יסטרדיי זאת יציאה גאונית של מקרטני

עוד יציאה, יש לציין

 

[הניבלונגים]

אז ככה

yesteday הוא שיר מהפכני, שילוב כלי המיתר והמפנה הלא רוקי שלו, פרץ דרכים בעולם המוסיקה והיה עד שיוכיחו לי אחרת הראשון בעולם הרוק, הלחן בנוי יפה והביצוע מעולה, אבל. דדדדדדדדיייייייייייי ככככככבבבבבבבבבברררררר, היתה פעם תוכנית ברדיו שירים שלא נס ליחם, שהוקדשה לשירי שנות החמישים, השיר הזה של מקרטני הוא ללא ספק שיר שנס ליחו כבר מזמן, יותר משהו מתאים לביטלס הוא מתאים לאחד האלבומים המיותרים של wings, המילים קיטשיות, השילוב של כלי המיתר יותר משהו מוסיף עומק מוסיקאלי, מוסיף אווירה של מוסיקת מעליות לכל העניין, ובסך הכל, אם לא הבנתם, גם כאן, אני מסכים עם הליידי.

 

[SickAgain]

הקיצר, אתה לא מחסידי מקרטני ../images/Emo8.gif

כבר מהתגובות שלך על wings ועל yesterday ובכלל, לא צריך להיות שרלוק הולמס ואפילו לא הרקולה פוארו, כדי להבחין שמקרטני לא עושה לך את זה לא נורא, בשבילי כמה שאני אמשע, yesterday לא ימאס לעולם. ממש כמו הרבה שירים טובים אחרים שאנשים אומרים שהם "נטחנים". ולwings אין כל כך הרבה אלבומים מיותרים, דרך אגב . אני לא מכיר אף אלבום של wings שאין בו לפחות 2 , 3 שירים מפילים, ששווים את שמיעת האלבום רק בשבילם. אולי אתה מכיר, תן לי דוגמא לא איכפת לי מה האימאג' של השיר או כמה "פופולארי" הוא יהייה, אם הוא טוב אז הוא טוב. פאק מה אנשים אוהבים. אם כל העולם אוהב את יסטרדיי וגם אני, לא מזיז לי כל כך, כי אני יודע שזה משהו מדהים. אני לא אוהב להגביל את עצמי מוסיקלית רק בגלל שזה לא פוליטקלי קורקט לאהוב את השיר הזה שנרשמו לו הכי הרבה ביצועים בהסטוריה, יותר מכל שיר אחר. אבל בכל זאת, כל אחד ישאר בטעמו..זה מה שטוב וזה מה שיפה.

 

[גדי שבת]

אבל לפחות אתה חייב להסכים

שלזכותו של מקרתני, הוא לקח את המוטיב של כלי מיתר בשיר רוק ושידרג את זה באלינור רגבי. כאן אני רוצה לראות מי יעז לומר מילה רעה על אלינור.

 

[הניבלונגים]

מהמוצדקים בשירי הביטלס

אלינור ריגבי הוא שיר גאוני בכל קנה מידה שהוא, אולי השיר שאני הכי אוהב ואגב למי שאמר שאני לא אוהב את פול, אני אוהב את כל הארבע (הכי את ג'ורג', אבל לא שייך), לפול יש צד סנטימנטלי שאני לא מת עליו, אבל האיש גאון, אני לא יהיה זה שיערער על זה.

 

[Tomer 123]

טוב...

אני חושב שעל yesterday אפשר להגיד הרבה דברים, אבל מוסיקת מעליות??? באמת, ניבלונגים, ואני חשבתי שיש לך הערכה מסוימת למוסיקה טובה... המילים בשיר בהחלט לא קיטשיות. אני מודה שהן לא עמוקות או מפתיעות או רבות משמעוית, אבל יש דרך ארוכה בין חוסר משמעות מיוחדת לבין קיטש. זה בסה"כ שיר אהבה... ועדיין לא הבנתי את הסתירה בהודעה שלך. מצד אחד הביצוע מעולה, מצד שני זה מוסיקת מעליות, מצד אחד מהפכני, מצד שני קיטשי. אתה מוכן להסביר? והאלבומים של wings לא היו מיותרים כלל וכלל. עם כל השירים הפחות טובים שלהם, יש להם יציאות מעולות מצד מקרטני כמו "Hi Hi Hi", "Mull of Kintyre", "Band on the Run", "Jet" ו"Silly Love Songs".

 

[הניבלונגים]

על הכנפיים כבר לא נסכים

בקשר לסתירה לכאורה, השימוש של הביטלס בכלי המיתר היה מהפכני, העניין שפול לא בא מכיוון של מוסיקה קלאסית, הוא יותר בא מהכיוון של שנות הארבעים והחמישים וזמרים כמו פראנק סינטרה או פול אנקה, לפחות בשיר הזה, ההשפעה הייתה יותר של מוסיקה רומנטית פשוטה ולא של מלחנים קלאסיים (כמו למשל באלינור ריגבי), הלחן מאוד פשוט, הוא מבוצע הייטב אבל עדיין פשוט, אולי הגזמתי כשתיארתי אותו כמוסיקת מעליות, אבל הוא בהחלט באנלי מכל בחינה אחרת. שיר יכול להיות מהפכני לזמנו ומשעבר החידוש עבר גם זמנו ובעיני yesterday מעבר לחידוש לא עומד במבחן הזמן, אבל זה בהחלט עניין של טעם, חוץ מזה, מכל מאתיים השירים (ועוד קצת) של הביטלס יש שניים שאני לא אוהב אסור?

 

[Tomer 123]

זאת לא היתה הכוונה

לא התלוננתי על זה שאתה לא אוהב את השיר. זו זכותך המלאה לא לאהוב מה שאתה לא מתחבר אליו. מה שהתנגדתי אליו היא הגישה התוקפנית כלפי השיר הזה, שלדעתי נובעת מהטחינת היתר של השיר, והפיכתו למאוס בשירי הביטלס (וכאן אני מסכים לגמרי). כשטוחנים שיר יותר מדי, נוצר מין אנטי לשיר ורצון לא להיות כמו כולם ולא לאהוב אותו על כך. אני לא חושב שאתה כזה, אבל זה היה דבר שמכוון לכל מיני כאלה ששונאים את השיר על לא עוול בכפו. הלחן בנאלי? אני מסכים חלקית. בתקופה הראשונה של הלהקה אפשר להגדיר הרבה לחנים כבנאליים, אבל עדיין השיר מאוד הרמוני ונעים לאוזן. העובדה שהשיר פשוט לא הופכת אותו לפחות טוב, לפחות בעיני. השיר אכן לא מחדש כלום היום, אבל זה לא מוריד מאיכותו. הוא היה מהפכני אז, והיום כבר לא, כי השיטה של עירוב מיתרים במוסיקת פופ הפכה לשיטה מקובלת, התפתחה ושינתה צורה וצבע. ככה שהשיר כבר לא יחדש כלום, אלא פשוט ישאר שיר קטן ויפה. ושוב, מדובר פה בדעה אישית, אף אחד לא חייב להסכים.

 

[הניבלונגים]

אחלה ../images/Emo24.gif

אני לא חושב שהבעיה שלי עם השיר היא אכן חשיפת הייתר, אבל אני בהחלט את כל מה שכתבת ופשוט מרגיש אחרת כלפי השיר

 

[SickAgain]

הזכרת רק את הלהיטים

יש הרבה מאד שירים מדהימים שפול כתב במהלך כנפיים. הרשימה מאד ארוכה ומגוונת, די להזכיר את.. Wild life some people never know Tomorrow Baby's Request Daytime nightime suffering With a little luck The note you never wrote Beware my love San ferry Anne Warm and Beautiful Bluebird Country Dreamer Nighty Hundred and Eighty five Little Lamb Dragonfly My love ואלה רק כמה מהדברים שעלו לי בעיון זריז עכשיו, ומאידך כל אחד מאלה יכול היה בהחלט להיות ב Sargent Pepper או באלבום הלבן. הקריירה של מקרטני באלבומי הסולו שלו, אם כי היא לא אחידה, לא תמיד באותה רמה אבל היא בלתי מוערכת בצורה מאד גדולה, אולי בגלל שמצפים ממך לטופ של הטופ תמיד במיוחד אם היית פעם בביטלס