OFF הורים למחוננים

[ELIאלי]

OFF הורים למחוננים

קראתי את הדיון שהיה בפורום לפני כמה ימים על מחוננים (מצטער שאני מגיב רק עכשיו- ראיתי אותו רק היום). ממליץ למי שמתעניין בנושא לקרוא את המסמך המצורף. בברכה, אלי

 

[תּמר]

תודה!

ויש לי שאלה. הבן שלי בכתה א'. את כל הקטע של הקריאה וכתיבה הוא יודע מזמן, חשבון הוא מאוד אוהב, ומתקדם בעצמו. הוא לא נראה לי "גאון" (אם אני משווה אותו לגאונים שאני מכירה), אבל לפחות יחסית לכיתה הוא מעל ומעבר. אני לא מעוניינת באבחון, כדי לא לטרטר את הילד, ולא לעשות עסק גדול מידי מהנושא. נראה לי שמספיקה העובדה שהוא יודע את החומר, כדי שבית הספר יתייחס לבעיה. דיברתי עם היועצת על העובדה שאין לילד מה לעשות בכיתה, ניסיתי לרמוז למורה שאולי הוא צריך התייחסות שונה. הכל בעדינות, בלי לחץ ובלי לשכנע - כי אני חסרת ניסיון בנושא, ולא יודעת אם יש מקום לבקשות חריגות. צוות בית הספר מודע לכך שיש בעיה, בעקבות ריבוי המקרים של חוסר רצון להגיע לבית הספר. השאלה - מה לעשות? מה לומר למורה או ליועצת? איך לבקש מהם התייחסות מיוחדת ומתן גירויים נוספים? אני שונאת להיות האמא הדוחפת והנודניקית, ואני לא יודעת אם מצבו חריג או לא (ידוע לי על עוד ילד אחד שקורא טוב). ד"א, המנהל מתפאר בכך שיש לו 20 שעות עבור ילדים "מחוננים". אני לא יודעת אם העובדה שהשעות האלו נשארו כשמועה עבורי היא בגלל שהילד שלי באמת לא זכאי להן, או מכיוון שצריך ללחוץ כדי לקבל אותן.

 

[לאה_מ]

תמר, אני לא בונה על ביה"ס בשביל זה.

יש לי ילד מאד חריג. לא יודעת אם זה עניין של מחוננות או לא, אבל זה ילד עם סקרנות יוצאת דופן ויכולת אנליטית מאד גבוהה, יחד עם אינטיליגנציה רגשית שאני לפחות לא מכירה אצל בני גילו. מה שאני עושה, זה דואגת לו מחוץ לתחומי בית הספר. אני אתן לך דוגמא - לפעמים הוא "נדלק" על נושא מסויים שהם לומדים בכתה - זה יכול להיות איזו נקודה איזוטרית לחלוטין מתוך חומר הלימוד, או משהו באמת יותר בזרם המרכזי של החומר הנלמד. אם הוא מביע רצון להעמיק בנושא הזה, אני מעמידה לרשותו את כל המשאבים שאני יכולה לתת. למשל, בכתה ג' הם למדו אגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן. הוא חזר הביתה מלא התלהבות לנושא - חיפשתי יחד איתו חומר באינטרנט על אנדרסן, שכרנו ב"אוזן השלישית" את הסרט על הנס כריסטיאן אנדרסן עם דני קיי, הלכנו לספריה וקראנו חומר על אנדרסן, מצאתי לו פרק ב"משלגיה ועד אמיל" הנהדר של אוריאל אופק שמספר על אנדרסן (הברווזון המכוער), ואחרי שהוא קרא את החומר, הוא כתב עבודה על הנס כריסטיאן אנדרסן, שכללה פרק על הביוגרפיה שלו, פרק על האגדות שהוא כתב (כולל השוואות מקסימות לסיפורים מודרניים כדי להראות את ההשפעה של אנדרסן על סופרים שבאו אחריו), פרק על פרס אנדרסן לספרות ילדים, פרק על מפעלי הנצחה (מרכזים, פסלים, בולים וכו'), פרק עם ביקורת שלו על הסרט ופרק עם קומיקס שהוא צייר על הברווזון המכוער. דוגמא אחרת - בכתה ד' הכתה שלו עשתה את טקס יום הזכרון ליצחק רבין בביה"ס. הוא חזר מאד נרגש מהשיר "הו, רב חובל", ואני סיפרתי לו שהשיר הזה נכתב על הרצח של לינקולן. הוא היה נרגש לגלות שרבין לא היה המנהיג היחיד שנרצח, ושגם לינקולן לא היה היחיד. הוא מצא הרבה קווי דמיון בין המנהיגים. בעקבות העניין שלו בנושא, שוב ביקרנו בספריה ושוטטנו באינטרנט, והוא כתב עבודה (מדהימה, לדעתי הבלתי אובייקטיבית בעליל) על רציחות פוליטיות. אני לא מצפה מבית הספר שיעשיר אותו באופן מיוחד. יש בכתה שלו כ-40 תלמידים, ולדעתי למורה יש יותר מדי עבודה גם בלי לדאוג לצרכים המיוחדים של הילד השקט שלי, שלא מפריע לה בשעורים. העשרה הוא מקבל בבית או בחוגים מחוץ לבית הספר. המורה, כמובן, שמחה לאפשר לו להציג את העבודות שלו בפני הכתה או דברים מהסוג הזה, אבל באמת שביה"ס לא משתתף באופן מיוחד בהעשרה שלו מהסוג הזה. לדעתי, לי יש הרבה יותר כלים כדי לעשות את זה.

 

[צימעס]

אבל לאה,

רוב ההורים כן סומכים על בית הספר, ומעטים-מעטים כמוך - הולכים עם הילד ומלוים אותו בחקירותיו. חישבי שאילו לבנך היתה אמא אחרת, הוא היה פשוט אובד שם בכתה הגדולה.

 

[לאה_מ]

אולי... אבל אין לו אמא אחרת ../images/Emo13.gif

ואנחנו מדברים על מה לעשות עם ילד מחונן, לא? ברור שאם ההורים רוצים לסמוך על המערכת, הם מסתכנים בכך שהילד לא יקבל העשרה ואז זה באמת תלוי יותר מכל באופי של הילד ובחיבור בינו לבין מורה ספציפית. אני כן חושבת שגם כששולחים ילד למערכת חינוך ממלכתית וסטנדרטית לחלוטין, יש להורים מחוייבות לעזור (ואגב, אני גם מאמינה שנוכחות ופעילות של הורים בבית הספר הן חיוניות, ויכולות לתרום בצורה מאד מאד משמעותית לשיפור במערכת החינוך).

 

[תּמר]

אני לא שואלת מה לעשות עם ילד מחונן

יכולת למידה זה לא דבר שאפשר לקחת ממנו, והוא עושה זאת בעצמו, כמו שכתבתי. אני שואלת, איך לגרום לילד ללכת לבית הספר בשמחה. ונראה לי שתפקידו של בית הספר לעשות זאת.

 

[ציפי ג]

ללכת לבית ספר בשמחה

הגעתי למסקנה שהעדר השמחה אינו נובע משעמום דווקא, אלא מהעדר הבחירה. הילד נדרש לעשות אלף הית וגימל בשעות 1, 2, ו-3. אין לו שום שיקול דעת. זה מונע ממנו את השמחה. הילדים שלי יכולים לשחק במשחקים של ילדים בני 3 ולהנות עד הגג, לקרוא ספרים אינפנטילים, וכד'. למה מזה הם לא משתעממים? אני הולכת לכל מחנך של יהודה ומאתגרת אותו. אני אומרת למורה: קבלת מתנה, אחת לכמה מחזורים מגיע ילד כמו יהודה (במלוא הצניעות), ואם אתה תפספס אותו, אתה למעשה נכשל באתגר שהרבה מורים היו רוצים. היות והילד ידוע בכישוריו, איני צריכה להוכיח אותם. נבנתה עבורו מערכת מיוחדת ללימודי קודש, ללימודי חשבון, ועדיין הוא משועמם. מתי הוא לא משועמם? כאשר מעיפים אותו מהכיתה לכיתה ו' כעונש ואז הוא לא מחויב בכלום, והוא מקשיב שם לשיעורים ומבסוט עד הגג. וזה לא שבכיתה ו' מלמדים דברים שהוא לא יודע, או שהמורה אינה אותה מורה, זה החידוש והעדר המחויבות.

 

[ליליה והגמדים]

מה זה מעיפים אותו מהכתה לכתה ו'?

 

[צימעס]

"שב בכתה אחרת"

עונש (או משהו כזה) מקובל גם בבית הספר בו אני למדתי.

 

[ליליה והגמדים]

אז אותי סתם זרקו מהכתה ../images/Emo6.gif

וכשראיתי במייל שיש לי תשובה על השאלה חשבתי שציפי עברה מהפך...נרגעתי

 

[תּמר]

זה בדיוק מה שהרגשתי כתלמידה

שמחייבים אותי ללמוד נושאים שלא תמיד מעניינים אותי. זה עבר לי כשאני בחרתי מה ללמוד (בלימודים על-תיכוניים כמובן).

 

[תּמר]

לאה, מה שהבן שלי לומד בעצמו

או בעזרתנו, לא סותר את הצורך במתן פתרונות בבית הספר, בייחוד אם הם הבטיחו שיהיו כאלו. כרגע אני במצב כזה, שלפעמים אני צריכה לשכנע את בני ללכת לבית הספר. אני מרגישה שאלו מילים נבובות לומר לו ש"הוא לומד שם" וכדומה, לכן אני שמה דגש על החברים שלו, ועל החוק (כדי שיבין שאין לנו הרבה בחירה בעניין). מעניין שהיועצת והמורות מסבירות לו שצריך ללכת לבית הספר בשביל ללמוד. "אתה רוצה לדעת לקרוא, נכון?" (אני כבר קורא וכותב) "אתה רוצה לדעת לקרוא ספרים, לא?" (כן, קראתי ספר עם מאה ושמונה עשר עמודים!). אם אלו הדברים שאמורים לשכנע אותו, לא פלא שהוא לא משוכנע כלל. אני לא מבקשת מבית הספר שיחנך את בני, ולא שיעשיר אותו. זה יבוא מהבית. אני מצפה מבית הספר שייצור אווירה טובה, ואם יש צורך בעבודה פרטנית, או במתן אפשרות ללימוד עצמי - שיעשו את זה (ולדבריהם, יש להם שעות עבור זה).יש לי תחושה שהם משקיעים בחריגים לצד השני (ילדים עם קשיי למידה וכדומה) ולא בילדים מתקדמים, אולי בגלל שהם יותר שקטים ופחות דורשים התייחסות. וגודל הכיתות שם, דרך אגב, הוא כ- 25ילדים בכיתה. ותשובה לדסי, נראה לי, בעניין השלמת חוברות בבית: הבן שלי לא מוכן לעשות זאת, למרות הצעותי, מכיוון שהמורה לא מרשה. קניתי לו עבור זה ספר שלא נלמד בבית הספר.

 

[לאה_מ]

גם לנו היה אותו הסיפור עם חוברות

עבודה. הוא התקדם בשמחה רבה בקצב שלו, עד שהמורה אסרה עליהם לעשות זאת, ומאז סרב להתקדם בעצמו (ולמעשה, התחיל לסרב בכלל להכין שעורי בית, לדעתי, לפחות באופן חלקי, כתוצאה מה"דיכוי" בביה"ס). אבל - יש חוברות עבודה נחמדות שאפשר לקנות ולתת לו לעבוד בהן כשהוא מסיים את המטלות בכתה, אצלנו המורה היתה מבקשת ממנו אחרי שסיים את העבודה בכתה לעזור לה בהסבר לילדים אחרים - זה היה אחלה מבחינתו, אפשר לקחת ספר קריאה לביה"ס ולסכם עם המורה שהוא יוכל לקרוא בכתה. לדעתי, אם הבטיחו לך בביה"ס פתרונות, כדאי לך לגלות מעורבות ולהציע לביה"ס סיוע שלך בחלק מהדברים. לדוגמא, אני הצעתי לביה"ס לבוא פעם בשבוע ולהפעיל את הספריה למשך מספר שעות (בביה"ס שלנו יש ספריה, אבל היא לא פתוחה לתלמידים באופן חופשי, אלא כל כתה מגיעה אליה פעם בשבוע במסגרת "שעור ספריה"

) - הצעתי להם שאעשה פעילויות בספריה לכתות שיגלו עניין בזה, שהספריה תהיה פתוחה בהפסקות לילדים שרוצים להחליף ספרים יותר מפעם בשבוע, שיתאפשר לילדים לבוא לספריה להכין עבודות או שעורי בית. ביה"ס סרב להצעה הזו (לדעתי, בעיקר משום שהצעתי אותה לאדם הלא נכון, וזו אשמתי), אבל הבאתי את זה כדוגמא לכך שההורים יכולים ליצור בביה"ס איזו רוח התלהבות ויצירה, שלא לדבר על תרומה אמיתית לביה"ס ולתלמידים, והרוח הזו בהחלט סוחפת את ביה"ס ומוציאה הרבה מאד חשיבה יצירתית ממקומות שלא דוקא גילו את הפן הזה קודם לכן.

 

[תּמר]

בעניין הספריה ../images/Emo4.gif

היא לא פתוחה לילדי כיתה א'. שאלתי את המחנכת אם אפשר לבקש בקשה מיוחדת, והיא אמרה שיש להם המון ספרים בכתה (הבן שלי אמר שיש הרבה ספרים מעצבנים, אלו שמלמדים ניקוד ויש ציורים במקום מילים. אח"כ הוא אמר שיש עוד ספרים מעניינים). היא גם ביקשה ממנו ומעוד ילד להמליץ על ספרים. אצלי בבית, אין עדיין ספרים לגיל שלו. נתתי לו לקרוא את "גונבי החמורים" של ג'ראלד דארל, ושאלתי אותו כל מיני שאלות כדי לראות אם הוא מבין מה שהוא קורא. המורה שלו אמרה לי שהספר הזה "לא נראה לה מתאים", ואין לי מושג למה. אבל זה נותן לי תחושה שהיא לא מאמינה ביכולות של ילד בגילו, ולכן לא תתן לו דבר שנראה לה "מעל לרמתו". זה מזכיר לי משפט ששמעתי: אם בית הספר היה מלמד ילדים ללכת, כולם היו עדיין זוחלים.

 

[לאה_מ]

אז הנה רעיון:

תציעי למורה שאת תבואי לביה"ס באחד מימי שישי ותעשי לכתה שעת סיפור בספריה. תבחרי ספר שאהוב עליך, שכיף לך לקרוא, ושנראה לך שיהיה מהנה לילדים, קראי איתם את הסיפור ואחר כך תעשו פעילות שקשורה אליו. זה כבר יתן לך "דריסת רגל" בספריה, ויתכן שזה יהיה צעד ראשון לקראת פעילות קבועה בספריה גם לילדי כתה א'. ומה עם הספריה העירונית הקרובה למקום מגוריכם? אני משלמת 40 ש"ח לשנה עבור כל אחד מהילדים, והם זכאים לשאול 3 ספרים בעברית ועוד אחד באנגלית מהספריה. האמת שאצלנו זה קצת מיותר, כי הם מחליפים ספרים גם בביה"ס, וגם יש לנו בבית המון ספרים, אבל קשה לי לוותר על האווירה של הספריה

 

[צימעס]

משפט יפה.

 

[דסי אשר]

אלי, אולי אכתוב פעם "מסמך, כיצד

לגדל ילד מחונן כמו כל ילד אחר, כילד רגיל,ללא כל התמודדויות מיוחדות,ללא שום אתגרים וקשיים. מה שאני בטוחה- מנסיון- שהתוצאות נפלאות. מקבלים אדם נפלא, שבין השאר הוא גם מחונן מאד. דסי

 

[תּמר]

הבעיה לא בבית, אלא בבית הספר

מוסדות החינוך בנויים כך שכולם צריכים להיות פחות או יותר אותו דבר. אם ילד קצת חריג - אין לו מקום, וזה יוצר בעיות. אני אישית (שעדיין לא יודעת אם בני "מחונן" או לא), מתייחסת לכל ילדי כרגיל, לא דוחפת אותם לחוגי העשרה וכדומה. הם עושים את זה בעצמם, בעזרת ספרים שיש בבית, ובשאלות שלהם. עדיין, אם אני רוצה ללכת עם הזרם, ומבחינת החוק אין לי הרבה ברירות, אני צריכה למצוא את הדרך לתת לילד להרגיש טוב בבית הספר, ולא להשאיר אותו משועמם ומתוסכל (כי, לדוגמה, אסור לגמור את ספר חשבון/גאומטריה, כי המורה אמרה לעשות רק כך וכך עמודים. זה לא נקרא לזרום - אלא לחסום)

 

[דסי אשר]

תמר- תוצאות הגידול של בני היו והנם

שאף פעם לא היה משועמם בבית הספר. כאשר הגיע לכתה א', היה מאושר- כי "כאן לומדים" - כך אמר לאביו, למרות שלא הי לו מה ללמוד מבחינה קוגניטיבית - הלוואי שאני הייתי יודעת היום לעשות כמו חשבון כמו שהוא ידע בגיל 4.5... וגם לקרוא ולכתוב. אבל, הוא כל הזמן למד-למד את החיים, את הסביבה, את החברה והמשיך ללמוד מהכתוב על הקירות, מדברי המורה, מכל מה שסביבו. מנסיוני שלי- אחת הבעיות של אותם ילדים המוגדרים כמחוננים- היא בדיוק העובדה שרואים "כאתגר ללמד אותם", שרואים בתהליך גידולם "קושי", שחושבים שהם זקוקים ליחס מיוחד. התוצאה, שוב, לדעתי ועל סמך נסיוני, שהם גדלים בתפיסה עצמית שהם שונים, עליונים/ מאחרים = ומשעמם להם. לילד נבון אמיתי- לא משעמם אף פעם. ילד מאד נבון- מאד סקרן, והכל מענין אותו. בבית הספר העממי והתיכון, וזה היה לפני המון המון שנים- הייתי מתרגלת קדימה בספרי החשבון- לא שאלתי איש, לא דיווחתי, לרא ביקשתי רשות. ילד הוא ילד- אפילו אם הוא מאד מאד נבון. דסי

 

[תּמר]

אני מאמינה שזה עניין של מזג

אני הלכתי לבית הספר, אבל סבלתי מזה. הבן שלי הולך, לא מתלונן על שיעמום, אבל נראה שזה לא מושך אותו בכלל (וגורם לבעיות כשהוא לא רוצה ללכת לבית הספר). יש ילדים שממש מפריעים, וחייבים לעשות איתם משהו שונה. אני חושבת שבית הספר צריך לתת מענה גם לילדים חכמים, כדי שימצאו את מקומם בבית הספר. ויש עוד עניין. המורים מחייבים את הילד לשבת יפה, לא לעשות שום דבר אחר בזמן השיעור, להיות נוכח בכיתה, ולהקשיב לדברים שהוא כבר יודע. (בכיתות נמוכות זה קצת שונה, כי הם עובדים בקבוצות) זאת דרישה סופר-מוגזמת. אני לא מסוגלת לעשות זאת, וכשלמדתי בלימודים על-תיכוניים, הייתי יוצאת מהחדר אם זה שיעמם אותי. למה אין אפשרות כזאת לילדים קטנים?