OCD, ילדות וזוגיות

[kate101]

OCD, ילדות וזוגיות

שלום,
אני בת 25, סובלת מOCD (מטופלת כרגע בCBT והמצב משתפר).
יש כמה נושאים בחיי שטרם יצא לי לדבר עליהם עם הפסיכולוגית וארצה לקבל בינתיים חוות דעת כי מאוד מעניין אותי להבין ולדעת האם אני זקוקה לטיפול גם בתחומים אלה..
בילדותי (גיל 15-16) חוויתי בגידה של אבא שלי באמא שלי. התקופה היתה קשה לי, אבא גם לא מאוד התאמץ להסתיר.. מאוד קשה לי לדבר על זה ולמעט הפסיכולוגית שסיפרתי לה אף אחד לא יודע. בבית הספר התנהגתי כרגיל, הייתי טובה מאוד בלהסתיר. חלקים מסויימים מהתקופה ההיא גם נמחקו לי מהזכרון ואני מתקשה להזכר בפרטים. כיום ההורים שלי עדיין יחד. אני גרה עם בן זוגי.
הOCD נמשך אצלי כבר כמה שנים עם עליות ומורדות (לא הבנתי שזה OCD עד לא מזמן). בשנה האחרונה הפך להיות מצב בלתי נסבל, מחשבות ופחדים נוראיים, טקסים מוגברים ורק לאחרונה פניתי לטיפול. שמתי לב שלצד הOCD הופיעו מחשבות גם על התקופה ההיא של הבגידה. למרות שמאז אני ואבא שלי בסדר בינינו, אני תמיד מרגישה מעיין רתיעה ממנו (שאני מתאמצת להסתיר כדי לא להעליב אותו, בסך הכל הוא אבא טוב ומתאמץ עבורי ועבור אחיותיי).
אני בזוגיות כבר מספר שנים, ולאחרונה במקביל להכל חווה התפרצויות על חבר שלי, אני מאשימה אותו בכל דבר שלא מסתדר כמו שאני רוצה. באותם רגעים זה נראה לי הגיוני, במחשבה לאחור אני מתחרטת, כועסת על עצמי וכמובן שמבקשת סליחה.
הייתי רוצה לדעת עם יש קשר פסיכולוגי בין כל מה שסיפרתי כאן, והאם ניתן לטפל בזה או שההתפרצויות הן נטו אופי לא טוב שלי שאצטרך לעבוד על עצמי ולשפר.

תודה

 

[kate101]

נכתב בפורום הלא נכון, מתנצלת, אפשר למחוק.

 

[יורם צדיק]

לא מחקתי

לקייט שלום,
אם ההודעה שלך עלתה כאן,
כניראה שזה מה שהיה צריך לקרות.
וגם לא ראיתי את הודעתך בפורומים שכנים שפתחתי.

אז בכל אופן אני מנסה להתייחס.
כתבת שחוית בגידה של אביך באימך.
לא כתבת איך אימך הגיבה
ואיך מה שקרה השפיע על היחסים ביניכן.
את יכולה לשתף?

 

[kate101]

תודה, אכן בסוף לא פתחתי את ההודעה בפורום אחר בתפוז

אשתף יותר:
אימי כעסה מאוד ושיתפה אותי בהרבה דברים. אני מצידי מאוד רציתי שאמא תיפרד מאבא, שהם יתגרשו.. חשבתי שלאמא שלי מגיע משהו הרבה יותר טוב. העובדה שאבא שלי עשה את זה וגם לא כל כך התאמץ להסתיר מצד אחד, ומצד שני בהתחלה שיקר והכחיש- היתה תחושה של התעללות נפשית באמא וגם קצת בי כי בגיל 15 ברור שהבנתי מה קורה..
התחלתי לחשוד בזה כשאמא התחילה לחשוד. ואני נזכרת עכשיו שלפני שידעתי אם אמא יודעת, ניסיתי להתעלם מזה, נסיתי לברוח מהמצבים האלה..אני ממש ברגעים האלה נזכרת ב סיטואציה שבא אבא לקח אותי לחנות כלשהי, ויצא החוצה לדבר בטלפון בחשאיות כזו וידעתי שזה איתה. וכשיצאתי אח"כ אחריו, ניסיתי לצאת בצורה כזו שישים לב שאני שם כדי שיסיים את השיחה, שלא אשמע משהו שאני לא רוצה לשמוע. הוא אכן סיים מהר את השיחה. כל פעם שהוא קיבל טלפון/הודעה ניסיתי ללכת מהמקום כאילו שאם לא אהיה נוכחת זה לא יקרה. היתה תקופה לפני שהוא הודה שאמא שלי כל הזמן עקבה אחרי הטלפון שלו, בדקה אותו, ושיתפה אותי בהכל.
כמו שאמרתי אני רציתי שהם יתגרשו, ואפילו אמרתי לאמא שלי שזה הדבר הנכון בעיני.. אבל היא בחרה להישאר.
יש לי שתי אחיות- בתקופה ההיא אחת היתה בת 12 והשניה בת 3. לדעתי היא בחרה להישאר עבורנו בנותיה, ובמיוחד עבור הקטנה, שתגדל בצורה נורמלית כביכול (תכף גם אסביר למה אני חושבת ככה).
היחסים ביני לבין אמא שלי מעולים.. יצא איכשהו מצב שבו אני מרגישה שלקחתי את הצד שלה.. אבא גם הרבה פעמים האשים אותי מאז המקרה שאני תוקפנית כלפיו, לא משתפת אותו, כאילו שהוא לא אבא שלי. חשבתי לעצמי בלב (ומעולם לא אמרתי לו) שאיך הוא מצפה שאתנהג אחרת שהוא שבר ככה את אמא שלי. מאז שעברתי לגור לבד היחסים עם אבא שלי טובים יותר, כנראה שהייתי צריכה קצת להתרחק. הבעיה היא שתמיד יש לי רתיעה ממנו, קשה לי איתו, ועם האופי שלו (קולני, מוחצן, מזלזל באמא שלי). כמובן שהיחסים בין אמא ואבא לא חזרו להיות מה שהיו.. הם לא ישנים ביחד מאז, הם סתם שני אנשים שגרים באותו בית.
&nbsp
למה נראה לי שאמא בחרה להישאר עם אבא בשבילנו-
בתקופה ההיא שהיו המון ריבים בין אמא ואבא, אחותי הקטנה שהיתה ילדה מאוד שמחה, חברותית, שרה ורוקדת - השתנתה. הגננת שלה דיברה עם אמא שלי ואמרה לה שהיא רואה שינוי בהתנהגות שלה, שהיא הפכה לסגורה יותר. היא שאלה את אמא אם קורה משהו בבית ואכן כנראה שזו היתה הסיבה, כי כשאמא בחרה להישאר והמצב כביכול נרגע- אחותי שוב חזרה להיות מה שהיתה לפני כן. נראה לי שזה הכאיב לאמא שלי מאוד לראות איך זה משפיע עליה. אני חושבת שהדבר שהיה לי הכי קשה זה לראות את אחותי נכבת ככה.. קצת כעסתי שאמא שלי נכנעת, לא עוזבת.. כעסתי שהיא לא עומדת מולו ויודעת מה מגיע לה ופשוט עוזבת.. מצד שני אני מבינה שהכל היה לטובת הבנות שלה. שהדבר הראשון שהיא רואה מולה זה אותנו.
היו עוד המון דברים שאני לא זוכרת את חלקם במדוייק.. לדוגמא, אחרי שכבר גילינו הוא עירב את אחותי השניה (שהיתה בת 12)- הוא התקשר אליה כשהאישה השניה היתה לידו ושאל אותה שאלות במטרה להוכיח לאישה השניה שהוא לא משקר (למשל "אני ואמא ישנים ביחד?").
עכשיו נזכרתי שהיתה פעם שהוא אמר שהוא נוסע לאנשהו ומסתבר שהוא נסע לסופ"ש איתה.. היה גם עניין של חוקר פרטי ועוד כל מיני דברים מגעילים שאני זוכרת רק קטעים מהם. עכשיו אני נזכרת שהוא כתב לה שהוא אוהב אותה. לא יודעת אם אני ראיתי לבד או שאמא הראתה לי.
אני מצטערת שזה יצא כל כך ארוך, נזכרתי בהרבה דברים תוך כדי הכתיבה שעד עכשיו לא זכרתי.. ממש הפתעתי את עצמי. אולי כי זו פעם ראשונה שאני מספרת ככה לעומק מה שקרה.
תודה על ההתעניינות.

 

[יורם צדיק]

להבין לעומת לשנות

לקייט שלום,
קודם כל תודה על השיתוף, שמראה כמה המצב יכול להיות מורכב.
את מתארת חוויות קשות שעברת מול אבא, ויחד עם זאת יש קשרים איתו ויש ראייה גם של היבטים חיוביים שלו.
את כותבת "הייתי רוצה לדעת עם יש קשר פסיכולוגי בין כל מה שסיפרתי כאן, והאם ניתן לטפל בזה או שההתפרצויות הן נטו אופי לא טוב שלי שאצטרך לעבוד על עצמי ולשפר".
אולי את שואלת אם החוויות שעברת מול אבא הביאו לקשיים שלך מול החבר.
עקרונית אנחנו מושפעים מחוויות העבר שלנו, אבל אם חוויה מסוימת גרמה לדפוס התנהגות מסויים - קשה לקבוע, ובכל מקרה רצוי לעשות זאת במסגרת הטיפול.
השאלות של מה גרם, מה הסיבות, הן פחות מרכזיות בסיביטי (שסביר שאת נמצאת בטיפול כזה - לאוסידי), שממוקדת בהווה ובעתיד (ופחות בעבר, פרט לטיפול בפוסט טראומה) וממוקדת בלהביא שינוי.
אני נוטה להסתכל על התפרצויות כעל התנהגות (שאפשר לשנות) וקשיים בויסות הרגשי (שאפשר לשנות).
אז רצוי לדעתי שתעלי את הנושאים האלה מול הפסיכולוגית שלך.