nusgu, gmnh, vuuv tunr
מודעות עצמית הווה אומר: מודעות מנטלית מודעות רגשית מודעות תחושתית אין די במילה מודעות, ואין די בהתבוננות עצמית מודעת על התהליכים. כאשר ממליצים על פיתוח מודעות עצמית קיים יותר מהיבט אחד למודעות עצמית. המודעות העצמית הפנימית נוגעת לתהליכים הפנימיים החלים בהאדם ומשפיעים עליו. מודעות לכל תהליך עצמי שהוא, הנו בסיס לאבחנה בלבד, ואין הוא מחולל שינוי כלשהו. הצורך במודעות אמור להוביל לשינוי בתפיסת המציאות הפנימית המתהווה מכוחם של גירויים מודעים וגירויים בלתי מודעים. אחד הכלים הנמצאים ברשות האדם היא היכולת "להוציא" את עצמו מתוך התהליכים ולהתבונן בהם מבלי להזדהות עמם. היכולת להתבונן בתהליך החשיבה, החוויה הרגשית, והחוויה התחושתית מאפשרת את המודעות לתרחישים הללו. והנה נראה בתהליך זה שקיים מעין פיצול המפריד את ההכרה מתוך העצמי המהווה את האשיות המזוהה בו.התבוננות באשיות ובמאפיינה (זהות ופעולותיה במציאות הפנימית והחיצונית) כאשר מתבוננים בתהליך ורואים את הפיצול, נראה שקיימת ישות הכרתית נפרדת הנטמעת בתוך האשיות המזוהה כיחידה אחת, אשר אנו שולטים בה מתוך מודעות. ישות ההכרה הנה יחידה עצמאית בלתי מזוהה עם האשיות ועם הגוף, אך לרוב אין האדם מודע לכך וחי בתוך האשליה הנוצרת מאחדות ההכרה עם האשיות המזוהה. לאחר שקיימת המודעות לישות ההכרה שהינה נפרדת ואינה נושאת תווית אישית כלשהי המזוהה עם האשיות ועם הגוף, ניתן להתבונן במודע על התהליכים החלים באדם כישות. לסכום מהותו של אדם הנה ישות הכרתית אשר אינה זהות והנה נפרדת מהאשיות ומהגוף. ישות הכרתית זו מודעת לאשיות, מודעת לגוף, מודעת לחוויות, להשפעות ותגובות. ישות זו למעשה נמצאת בראש הסולם ומכילה תודעה הכרחית לקיומו של האדם. משום מה ישות הכרתית זו כאשר אינה מופרדת במודע פועלת עם אישיותו המזוהה של האדם ומשפיעה על תפיסת מציאותו, ללא היכולת להבחין בין אשליה למציאות. איני דן בתפיסת המציאות החומרית כאשליה אלא, לתהליכי החשיבה בעיקר, היוצרים רגשות תחושות ותגובות ולעיתים רבות הם האשליה עצמה בה נתון האדם חסר המודעות העצמית. צר לי לקרוא רבות על המלצות בעניין המודעות העצמית, כאילו הייתה דבר של מה בכך. כאשר ממליצים להיות בהווה, משמעותו להיות מודע לרגע ההווה, נראה בכך שנוצרת חסימה מכוונת המונעת ממנו "להתפזר" "ולהתרחק" באמצעות הכרתו אל "אזורים" אחרים. רגע ההווה אינו הדבר המוחלט ביותר מאחר ואם אין האדם עוסק בדבר, הרי מיד יתרוצצו ויעלו להכרתו מחשבות אשר "יניעו" אותו אל כל עבר. המודעות העצמית היא להיות מודע למחשבות, לרגשות, ולתחושות. להיות מודע להשפעה ולתגובה. אולם גם זה אינו מספיק. יש "לנתח" כל אחד מפעולות אלו, יש לבודד ולהתבונן ביחסי הגומלין ביניהם, ויש לראות כיצד התהליכים הללו משפיעים על כל היבט של החיים. מאוד קל לומר הכל בראש (וזה נכון) אך האם יש את המודעות שהכלה זו הינה לעיתים אשליה בלבד? האם פחד קיומי מודע או לא מודע יתפס בעיני אדם זה כאשליה, כאשר הוא חווה זאת על בשרו? עניין הבנת המודעות העצמית קל מאוד למי שיודע ומיישם. רק יישום הדבר יניב תוצאות אשר יחוללו שינויים בתפיסת המציאות הקיומית. האם כל בר דעת יוכל להתגבר על חוסר ההגיון הנובע על ידי ההגיון עצמו? יש רק לבחון זאת. אך האם ידע האדם להבדיל את המציאות מתוך האשליה או את האשליה מתוך המציאות. בברכה אביר
מודעות עצמית הווה אומר: מודעות מנטלית מודעות רגשית מודעות תחושתית אין די במילה מודעות, ואין די בהתבוננות עצמית מודעת על התהליכים. כאשר ממליצים על פיתוח מודעות עצמית קיים יותר מהיבט אחד למודעות עצמית. המודעות העצמית הפנימית נוגעת לתהליכים הפנימיים החלים בהאדם ומשפיעים עליו. מודעות לכל תהליך עצמי שהוא, הנו בסיס לאבחנה בלבד, ואין הוא מחולל שינוי כלשהו. הצורך במודעות אמור להוביל לשינוי בתפיסת המציאות הפנימית המתהווה מכוחם של גירויים מודעים וגירויים בלתי מודעים. אחד הכלים הנמצאים ברשות האדם היא היכולת "להוציא" את עצמו מתוך התהליכים ולהתבונן בהם מבלי להזדהות עמם. היכולת להתבונן בתהליך החשיבה, החוויה הרגשית, והחוויה התחושתית מאפשרת את המודעות לתרחישים הללו. והנה נראה בתהליך זה שקיים מעין פיצול המפריד את ההכרה מתוך העצמי המהווה את האשיות המזוהה בו.התבוננות באשיות ובמאפיינה (זהות ופעולותיה במציאות הפנימית והחיצונית) כאשר מתבוננים בתהליך ורואים את הפיצול, נראה שקיימת ישות הכרתית נפרדת הנטמעת בתוך האשיות המזוהה כיחידה אחת, אשר אנו שולטים בה מתוך מודעות. ישות ההכרה הנה יחידה עצמאית בלתי מזוהה עם האשיות ועם הגוף, אך לרוב אין האדם מודע לכך וחי בתוך האשליה הנוצרת מאחדות ההכרה עם האשיות המזוהה. לאחר שקיימת המודעות לישות ההכרה שהינה נפרדת ואינה נושאת תווית אישית כלשהי המזוהה עם האשיות ועם הגוף, ניתן להתבונן במודע על התהליכים החלים באדם כישות. לסכום מהותו של אדם הנה ישות הכרתית אשר אינה זהות והנה נפרדת מהאשיות ומהגוף. ישות הכרתית זו מודעת לאשיות, מודעת לגוף, מודעת לחוויות, להשפעות ותגובות. ישות זו למעשה נמצאת בראש הסולם ומכילה תודעה הכרחית לקיומו של האדם. משום מה ישות הכרתית זו כאשר אינה מופרדת במודע פועלת עם אישיותו המזוהה של האדם ומשפיעה על תפיסת מציאותו, ללא היכולת להבחין בין אשליה למציאות. איני דן בתפיסת המציאות החומרית כאשליה אלא, לתהליכי החשיבה בעיקר, היוצרים רגשות תחושות ותגובות ולעיתים רבות הם האשליה עצמה בה נתון האדם חסר המודעות העצמית. צר לי לקרוא רבות על המלצות בעניין המודעות העצמית, כאילו הייתה דבר של מה בכך. כאשר ממליצים להיות בהווה, משמעותו להיות מודע לרגע ההווה, נראה בכך שנוצרת חסימה מכוונת המונעת ממנו "להתפזר" "ולהתרחק" באמצעות הכרתו אל "אזורים" אחרים. רגע ההווה אינו הדבר המוחלט ביותר מאחר ואם אין האדם עוסק בדבר, הרי מיד יתרוצצו ויעלו להכרתו מחשבות אשר "יניעו" אותו אל כל עבר. המודעות העצמית היא להיות מודע למחשבות, לרגשות, ולתחושות. להיות מודע להשפעה ולתגובה. אולם גם זה אינו מספיק. יש "לנתח" כל אחד מפעולות אלו, יש לבודד ולהתבונן ביחסי הגומלין ביניהם, ויש לראות כיצד התהליכים הללו משפיעים על כל היבט של החיים. מאוד קל לומר הכל בראש (וזה נכון) אך האם יש את המודעות שהכלה זו הינה לעיתים אשליה בלבד? האם פחד קיומי מודע או לא מודע יתפס בעיני אדם זה כאשליה, כאשר הוא חווה זאת על בשרו? עניין הבנת המודעות העצמית קל מאוד למי שיודע ומיישם. רק יישום הדבר יניב תוצאות אשר יחוללו שינויים בתפיסת המציאות הקיומית. האם כל בר דעת יוכל להתגבר על חוסר ההגיון הנובע על ידי ההגיון עצמו? יש רק לבחון זאת. אך האם ידע האדם להבדיל את המציאות מתוך האשליה או את האשליה מתוך המציאות. בברכה אביר