Notorious B.I.G. - Ready To Die ../images/Emo70.gif
חלק א' "סעמק!...נמאס לי!. אני לא סובל את החיים האלה יותר. אני חי מרגע לרגע, כשכל פעם שאני מוכר מנה זאת יכולה להיות הרגע האחרון שלי בתוך אדם חופשי, וגם זה במקרה שהמשטרה תתפוס אותי,ולא תהרוג אותי. גם ככה הכסף לא מספיק לי ליותר מיומיים בכל פעם. אמרו שדווקא לי יש סיכוי, שאני תלמיד חכם, אבל אני לא ראיתי תקווה, מה בית ספר יעזור לי בתור שחור בגובהה 1.85 ששוקל 180 קילו. כל החליפות יפחדו ממני. אז עזבתי, והתחלתי למכור את הקראק הזה, שגם ככה אוכל אותנו מבפנים. אני לא יכול להמשיך בחיים האלה." כמה מתאים שהאלבום הבכורה של ביגי מתחיל בדיוק כאשר הוא נולד, כשברקע שומעים את שיר הנושא של סופרפלי בביצוע של קרטיס מייפילד. למעשה, האינטרו מסביר, בעזרת שירי רקע, את כל ההיסטוריה ומאיפה בא הגאנגסטה ראפ של שנות ה90 במקור, דרך נקודות חיים של ביגי. לידה – עם superfly. ריב בין הורים על כך שאי אפשר לחנך את הילד - Rapper's Delight. שוד מזוין של רכבת - Audio Two - Top Billin'. שחרור מהכלא - Tha Shiznit של סנופ. כל תקופה והמוזיקה שלה, פסקול החיים של שחור חסר סיכוי. "רק עכשיו השתחררתי, 9 חודשים בתא C-74. שוד מזוין היה ההאשמה. לא סתם קוראים לזה שוד מזוין... השוד המזוין הזה דפק לי את החיים! 9 חודשים הלכו לאיבוד. הם בטוחים שאני אחזור לשם מהר, אני יודע שאני לא חוזר לחור הזה. אני אמשיך למכור קראק, ואני אמשיך לשאת נשק, כי אי אפשר לסמוך פה על אף אחד אחר" אין מה לעשות, למרות שזה הדבר שהכי דחה אותי בגאנגסטראפ זה פשוט חלק מזה – שירי אלימות ושוד. אני חושב שיש 2 דברים שהופכים את שירי האלימות של ביגי מהתופעה המזויפת והמטומטמת שהיא בדרך כלל השירים האלה - לשירים כל כך טובים. הדבר הראשון זה אוטנטיות: ביגי באמת חי את החיים האלה, מכיר כל האסלר וכל פימפ ברחובות, יודע בדיוק מה תהיה התנועה הבאה שלהם. הדבר השני זה הומור: גם כשהוא מדבר על שוד מזוין של כמה זקנות ברחוב, הוא מצחיק כמו ששלום אסייג יכול רק לחלום. איזה עד גאנגסטראפר יהיה מוכן לעשות שיר ב2 קולות כשהוא בעצם מדבר לעצמו? "אחח...זה לא היה ככה פעם. הכול יותר קשה היום. בגטו יש לך 3 אפשרויות: או שאתה מוכר קראק, יודע לחרוז או שיש לך חתיכת ג'אמפ שוט. אחרת אתה מת, או שוכב ברחוב על חתיכת קרטון עם פחית שימורים ו2.75 דולר במטבעות שבתוכה. אני לא יהיה אחד מהם, למרות שאני לא כזה רחוק מהם. גם אני ברחובות, אני פשוט האסלר מספיק טוב כדי לעמוד בפינה ואשכרה למכור, אבל מספיק שבועיים של מכירות דלות או דילר חדש שיגיע לבלוק כדי שאני אגיע למצב הזה. שיט לאמא שלי יש סרטן בחזה, אל תשאל אותי למה אני לחוץ!" לביגי היה כישרון להציג את המצב ברחובות בצורה הכי טבעית שלו. הוא לא דיבר על הקושי ברחובות עם קריצה אופטימית שאפשר לשנות כמו טופאק, לא היה לו את המטאפורות המודרניות לרחוב כמו נאז, והוא לא הציג את החיים הנוצצים של להיות סוחר סמים/ סרסור כמו סנופ. היה רק את הבלוק, הבטון הקר, השיכור שמחופש לסנטה קלאוס כשבכלל מאי כבר, הקראקהד שמחטט בפחים.RAW. חד וחלק. המאבק היום יומי היה הוא. "שיט, כל הבחורות האלה אותו הדבר. אני לא הולך לאהוב אף "הו". שברה אותי הבוגדת הזאת. ועד עם החבר שלי. את יודעת שזה לא בסדר. אין שום דבר ששווה להמשיך בשבילו בחיים האלה, מזל שהבחור הזה שון קרא את הכתבה הקצרה שעשו עלי בסורס, אחרת בכלל לא היה לי אף אחד שמאמין בי,אבל הוא רק מפיק צעיר בחברה חדשה, הוא לא יצליח להוציא כלום." היה לו גם את הצד האגומאנייק, טוב שכך. אין שירי אגו טובים ומצחיקים כמו ביגי. הוא יכול לספר לך שאחותך מחכה לו בג'קוזי לבושה רק בחיוך וחוט דנטלי, ואתה עדיין תצחקק, ותשמח בשבילו. ליריקס פשוטים בטירוף, שום דבר שאי אפשר להבין, ועדיין צריך לחשוב על כל שורה ושורה שיוצאת מהשפתיים הענקיות האלה כי בכל אחת יש מליון משמעויות משעשעות.
חלק א' "סעמק!...נמאס לי!. אני לא סובל את החיים האלה יותר. אני חי מרגע לרגע, כשכל פעם שאני מוכר מנה זאת יכולה להיות הרגע האחרון שלי בתוך אדם חופשי, וגם זה במקרה שהמשטרה תתפוס אותי,ולא תהרוג אותי. גם ככה הכסף לא מספיק לי ליותר מיומיים בכל פעם. אמרו שדווקא לי יש סיכוי, שאני תלמיד חכם, אבל אני לא ראיתי תקווה, מה בית ספר יעזור לי בתור שחור בגובהה 1.85 ששוקל 180 קילו. כל החליפות יפחדו ממני. אז עזבתי, והתחלתי למכור את הקראק הזה, שגם ככה אוכל אותנו מבפנים. אני לא יכול להמשיך בחיים האלה." כמה מתאים שהאלבום הבכורה של ביגי מתחיל בדיוק כאשר הוא נולד, כשברקע שומעים את שיר הנושא של סופרפלי בביצוע של קרטיס מייפילד. למעשה, האינטרו מסביר, בעזרת שירי רקע, את כל ההיסטוריה ומאיפה בא הגאנגסטה ראפ של שנות ה90 במקור, דרך נקודות חיים של ביגי. לידה – עם superfly. ריב בין הורים על כך שאי אפשר לחנך את הילד - Rapper's Delight. שוד מזוין של רכבת - Audio Two - Top Billin'. שחרור מהכלא - Tha Shiznit של סנופ. כל תקופה והמוזיקה שלה, פסקול החיים של שחור חסר סיכוי. "רק עכשיו השתחררתי, 9 חודשים בתא C-74. שוד מזוין היה ההאשמה. לא סתם קוראים לזה שוד מזוין... השוד המזוין הזה דפק לי את החיים! 9 חודשים הלכו לאיבוד. הם בטוחים שאני אחזור לשם מהר, אני יודע שאני לא חוזר לחור הזה. אני אמשיך למכור קראק, ואני אמשיך לשאת נשק, כי אי אפשר לסמוך פה על אף אחד אחר" אין מה לעשות, למרות שזה הדבר שהכי דחה אותי בגאנגסטראפ זה פשוט חלק מזה – שירי אלימות ושוד. אני חושב שיש 2 דברים שהופכים את שירי האלימות של ביגי מהתופעה המזויפת והמטומטמת שהיא בדרך כלל השירים האלה - לשירים כל כך טובים. הדבר הראשון זה אוטנטיות: ביגי באמת חי את החיים האלה, מכיר כל האסלר וכל פימפ ברחובות, יודע בדיוק מה תהיה התנועה הבאה שלהם. הדבר השני זה הומור: גם כשהוא מדבר על שוד מזוין של כמה זקנות ברחוב, הוא מצחיק כמו ששלום אסייג יכול רק לחלום. איזה עד גאנגסטראפר יהיה מוכן לעשות שיר ב2 קולות כשהוא בעצם מדבר לעצמו? "אחח...זה לא היה ככה פעם. הכול יותר קשה היום. בגטו יש לך 3 אפשרויות: או שאתה מוכר קראק, יודע לחרוז או שיש לך חתיכת ג'אמפ שוט. אחרת אתה מת, או שוכב ברחוב על חתיכת קרטון עם פחית שימורים ו2.75 דולר במטבעות שבתוכה. אני לא יהיה אחד מהם, למרות שאני לא כזה רחוק מהם. גם אני ברחובות, אני פשוט האסלר מספיק טוב כדי לעמוד בפינה ואשכרה למכור, אבל מספיק שבועיים של מכירות דלות או דילר חדש שיגיע לבלוק כדי שאני אגיע למצב הזה. שיט לאמא שלי יש סרטן בחזה, אל תשאל אותי למה אני לחוץ!" לביגי היה כישרון להציג את המצב ברחובות בצורה הכי טבעית שלו. הוא לא דיבר על הקושי ברחובות עם קריצה אופטימית שאפשר לשנות כמו טופאק, לא היה לו את המטאפורות המודרניות לרחוב כמו נאז, והוא לא הציג את החיים הנוצצים של להיות סוחר סמים/ סרסור כמו סנופ. היה רק את הבלוק, הבטון הקר, השיכור שמחופש לסנטה קלאוס כשבכלל מאי כבר, הקראקהד שמחטט בפחים.RAW. חד וחלק. המאבק היום יומי היה הוא. "שיט, כל הבחורות האלה אותו הדבר. אני לא הולך לאהוב אף "הו". שברה אותי הבוגדת הזאת. ועד עם החבר שלי. את יודעת שזה לא בסדר. אין שום דבר ששווה להמשיך בשבילו בחיים האלה, מזל שהבחור הזה שון קרא את הכתבה הקצרה שעשו עלי בסורס, אחרת בכלל לא היה לי אף אחד שמאמין בי,אבל הוא רק מפיק צעיר בחברה חדשה, הוא לא יצליח להוציא כלום." היה לו גם את הצד האגומאנייק, טוב שכך. אין שירי אגו טובים ומצחיקים כמו ביגי. הוא יכול לספר לך שאחותך מחכה לו בג'קוזי לבושה רק בחיוך וחוט דנטלי, ואתה עדיין תצחקק, ותשמח בשבילו. ליריקס פשוטים בטירוף, שום דבר שאי אפשר להבין, ועדיין צריך לחשוב על כל שורה ושורה שיוצאת מהשפתיים הענקיות האלה כי בכל אחת יש מליון משמעויות משעשעות.
. "אני מרגיש שזה מתחיל לקרות, כל החארות שאמרו לי שאין לי סיכוי, וכל הבני זונות שקראו למשטרה כשרק ניסיתי להשיג קצת כסף כדי להאכיל את הבת שלי. כולם עכשיו רואים שאני למעלה, אני וההיפ הופ. סוף סוף התפוצצנו על העולם, וזה היה שווה את זה.מחיים של פשע ועוני גדלתי לטיולים בקאדילקים ולשתות שמפנייה בארוחת בוקר ... לעזאזל, היו חגי מולד שלא יכולנו לממן עץ מזדיין! עכשיו יש לי סגה וטלויזיה 24 אינץ'. עשיתי את זה!" יש משהו מדבק באופטימיות של ביגי ב Juicy, בעיקר כשהוא מדבר על איך ההיפ הופ התפתח בבית הראשון. מהעוני לעושר ואלי גם אושר. מסיפורי הסינדרלה שכל אחד אוהב לראות בחדשות ערוץ 2. ומה שהופך את השיר הזה לכזה טוב, הוא שזה השיר האופטימי היחיד באלבום פסימי מאוד. עומד שם בגאווה ובבדידות מובהקת. "שיט, ידעתי שזה יקרה כשההצלחה תתחיל לבוא. ככה זה בשכונה. ניגר לא יכול לראות חבר שלו מצליח. מנטאליות הפשע לא עוזבת אותם, אבל היא גם לא עזבה אותי. אני לא פראייר, הם חושבים שהם יכולים לקחת לי את כל הנייר שהרווחתי בזכות עצמי? שיחשבו שוב. זה למה יש לי בחצר רוטוויילרים שמנשנשים בין ארוחות אבק שריפה..." הסטוריטלינג. אחד הכישרונות המעניינים יותר בביגי. הוא יכול לצייר לך תרחיש שלם, בוורס אחד, ולגרום לך להבין מי שם, מה כל אחד מרגיש ובאיזה צבע היו הפרחים שבאגרטל על השולחן. עם זאת, לא יכולת לעזוב את הסיפורים שלו, גם כשהסוף היה מוכר וגם כשהיה טוויסט. "אני לא מאמין שגם זה קורה לי. היא הייתה הכלבה האהובה שלי. אני לא יכול ככה, החיים באמת לא שווים את זה. כל האויבים שצברתי בכל השנים האלה חזרו אלי בהפוכה. לא אכפת לי אם הם היו הורגים אותי, אבל את הדבר הכי קרוב אלי? זה פגע בי הרבה יותר" כשהיה צריך, גם את זה הוא ידע לעשות, לרגש. בדרכו שלו, ביגי רומנטי מאד. הוא מצליח, גם כשהוא קורא לאישה שלו כלבה, לרגש ולהראות שגם לגנגסטר וגם להאסלר יש לב, ואהבות. ב Me and My Bitch הוא מצליח לצייר תמונה של יחסים צמודים, אהבה אמיתית, ועדיין לצאת הגנגסטר הקשוח שהוא עם חיוך גדול. כמה ראפרים, מההתחלה ועד היום, יכולים להקליט משפט כמו " You look so good - I suck on your daddy's dick " ועדיין לצאת מזה גברים? "הלו?" "שיט, אני באמת לא יכול יותר. אני יודע שאני חתיכת חרא. מוכר קראק, משקר לכולם גונב מהארנק של אמא שלי. מעניין אם כשאני אמות אם היא תזיל דמעה. אני לא מאמין שאני חושב על להתאבד. אי אפשר לצאת מהחיים האלה של הגטו. גם כשמרוויחים כסף המנטאליות נשארת. נמאס לי מניגרים שמשקרים, נמאס לי מכלבות שמוכרות את עצמן ככה, למעשה, נמאס לי מלדבר..." כן, אני מאמין שביגי הוא אולי האם סי הגדול ביותר שהיה. לאו דווקא בגלל כל הדברים שציינתי ממקודם, אלא גם בגלל הדמות האנושית שהוא,והסימפטיה שתמיד נוצרת אילו. אולי זה בגלל שהוא היה תופעה נדירה של אדם כנה שגדל באווירה שחייבים לשקר כדי לשרוד בה ואולי בכלל זה כי התחושה היא שהוא סך הכול אדם טוב שנקלע לנסיבות חיים רעות. אני לא באמת יודע. אני רק יודע ש Ready To Die הוא אלבום מושלם, מהשנייה הראשונה ועד האחרונה, ספק האלבום הכי טוב בהיפ הופ, שמתאר בצורה מושלמת גם חיי רחוב בברוקלין של תחילת שנות ה90, וגם איך ההיפ הופ נראה עד 94, והרבה אחרי.