../images/Emo6.gif חסרים קרדיטים
לא אגיב על איכות הקריאייטיב או הביצוע, כי באמת שקטונתי (הקשר שלי לעולם הפרסום נסיבתי בלבד), אך הנה לכם סיפור מעניין: זה עתה סיימתי את שנתי השנייה כסטודנט במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. במסגרת היסודות שאנו לומדים במהלך שנה ב', יש גם קורס "מבוא לפרסום". לקראת סוף הקורס, אנו (שתי כיתות) מקבלים סיור מודרך במשרדי ראובני-פרידן, במהלכו אנו אמורים לקבל מושג כיצד פועל משרד פרסום "על אמת". בנוסף, אנו מקבלים "הזדמנות נדירה" לשתף את אנשי המשרד בעבודות אותן עשינו במהלך הקורס, ולקבל חוות-דעת מקצועית. הפרוייקט העיקרי של הכיתה שלי, היה למתג מוצר מיץ פטל (פיקטיבי), להפיק לו קמפיין פירסומי ולמכור אותו בגבולות הקמפוס ביום מכירה מיוחד. הכיתה השניה לעומת זאת, קיבלה מהמרצה (אשר כנראה קשור בדרך זו או אחרת לראובני פרידן) את הבריף המקורי של No Problem ומטרתם העיקרית היתה להגות קריאייטיב העונה על הבריף, ולהפיקו (ברמה סטודנטיאלית כמובן). אני מתאר לעצמי שאתם כבר מבינים לאן אני חותר. שלושת הפסומות המצורפות כאן, הן העתק די מדויק של הרעיונות שהוצגו בפני הצוות של ראובני-פרידן. הקטע הכי משעשע בכל הסיפור הזה, הוא שהיתה הערה אחת שחזרה כמעט בכל ביקורת אשר נלוותה לפרסומות שהוצגו, והיא - "הראתם למה לא דפי זהב (לדוגמא), אך אין הסבר משכנע למה כן NP". נראה שבמשרד עד שהגיעו לשלבי הביצוע הביקורת כבר פרחה מזכרונם. הקופי שהגו הבצלאלניקים הצעירים, אגב, לדעתי היה ברוב המקרים מוצלח יותר מזה שר"פ בחרו להשתמש בו בסוף ("לך תדע לאן האצבעות יובילו אותך", לדוגמא), אבל זה כבר באמת עניין של טעם. כשבוע לפני הביקור במשרד, כשנתלתה מודעה על לוח המודעות המחלקתי בזו הלשון - "לסטודנטים אשר יוצאים לסיור בראובני-פרידן שבוע הבא, נא להביא את העבודות שעשיתם במהלך הסמסטר", סטודנט מכיתה אשר ביקרה במשרד בסמסטר שעבר הוסיף בכתב יד "זהירות, הם גונבים קונספטים". ציחקקנו. כשאתה רואה את הרעיון שלך באמצע מקבץ פרסומות בערוץ שתיים, זה כבר קצת פחות מצחיק. נו, שויין.