NFL RED ZONE
שבוע שעבר, לאחר שהפטריוטס עלו ליתרון בלתי מחיק, החלטתי לנסות את ערוץ הרד-זון שלשמחתי בא כחלק מהחבילה שרכשתי של הגיים פאס. האמת, הייתי סקפטי. חשבתי שיראו לי רק מהלכי טאצ'דאון למינהם ושאר הזמן פרסומות או החשכת מסך. אבל הסתבר לי שזה דרך מדהימה לראות את כל משחקי המחזור מבלי לזפזפ ומבלי לפספס שום היילייט או מהלך גדול. הפעם יש אמת בפרסום, זו דרך חדשה לצפות בפוטבול. הערוץ מספק נון-סטופ אדרנלין ומתח עם מעברים מסודרים מארוע משמעותי במשחק מסויים לארוע אחר במשחק אחר. בלי פרסומות ובלי הפסקות משחק בכלל!!! זה כמו לראות פוטבול נטו בלי העצירות המעצבנות כל שתי דקות לפרסומות או החלפת פוזישין. חשבתי שיבלבל אותי המעבר בין משחק למשחק אבל משום מה אתה מרגיש שלא רק שאתה לא הולך לאיבוד בין המשחקים אלא אתה יודע בדיוק מה הולך בכל משחק ומשחק. הקרינות ביניים של המנחה היא קצרה עניינית, מכניסה אותך לתמונה המדוייקת של מה קורה במשחק שאליו עוברים ואז הוא מעביר את הסאונד לקריינות של פרשני המשחק עצמו. אם יש ארועים מעניינים בשני משחקים במקביל, יש מסך מפוצל כשהסאונד עובד במסך שבו יש יותר עניין. כשאין אף קבוצה שנמצאת ברד זון אז מתמקדים במשחק המעניין של המחזור וכשהוא יוצא לפרסומות פשוט עוברים למשחק אחר. בקיצור, יופי של ערוץ, אני התמכרתי. כמובן בשעה שהקבוצה שלי משחקת (או לפחות עולה על המגרש לעשות פדיחות) אני אתמקד רק במשחק עצמו, אבל כל עוד אין משחק שממש תופס אותי מבחינת העניין שלו, אני כנראה אעדיף לראות את הרד זון. עכשיו נשאלת השאלה, האם זו בגידה בדרך שבה אלוהים התכוון שנראה פוטבול? האם זה חילול קודש כשמוותרים על הדינמיקה האיטית וההפסקות המתודיות של משחק באורך מלא? האם מפסידים משהו מהערך של צפיה בדילוג ממשחק למשחק בלי להתרכז במשחק אחד?
שבוע שעבר, לאחר שהפטריוטס עלו ליתרון בלתי מחיק, החלטתי לנסות את ערוץ הרד-זון שלשמחתי בא כחלק מהחבילה שרכשתי של הגיים פאס. האמת, הייתי סקפטי. חשבתי שיראו לי רק מהלכי טאצ'דאון למינהם ושאר הזמן פרסומות או החשכת מסך. אבל הסתבר לי שזה דרך מדהימה לראות את כל משחקי המחזור מבלי לזפזפ ומבלי לפספס שום היילייט או מהלך גדול. הפעם יש אמת בפרסום, זו דרך חדשה לצפות בפוטבול. הערוץ מספק נון-סטופ אדרנלין ומתח עם מעברים מסודרים מארוע משמעותי במשחק מסויים לארוע אחר במשחק אחר. בלי פרסומות ובלי הפסקות משחק בכלל!!! זה כמו לראות פוטבול נטו בלי העצירות המעצבנות כל שתי דקות לפרסומות או החלפת פוזישין. חשבתי שיבלבל אותי המעבר בין משחק למשחק אבל משום מה אתה מרגיש שלא רק שאתה לא הולך לאיבוד בין המשחקים אלא אתה יודע בדיוק מה הולך בכל משחק ומשחק. הקרינות ביניים של המנחה היא קצרה עניינית, מכניסה אותך לתמונה המדוייקת של מה קורה במשחק שאליו עוברים ואז הוא מעביר את הסאונד לקריינות של פרשני המשחק עצמו. אם יש ארועים מעניינים בשני משחקים במקביל, יש מסך מפוצל כשהסאונד עובד במסך שבו יש יותר עניין. כשאין אף קבוצה שנמצאת ברד זון אז מתמקדים במשחק המעניין של המחזור וכשהוא יוצא לפרסומות פשוט עוברים למשחק אחר. בקיצור, יופי של ערוץ, אני התמכרתי. כמובן בשעה שהקבוצה שלי משחקת (או לפחות עולה על המגרש לעשות פדיחות) אני אתמקד רק במשחק עצמו, אבל כל עוד אין משחק שממש תופס אותי מבחינת העניין שלו, אני כנראה אעדיף לראות את הרד זון. עכשיו נשאלת השאלה, האם זו בגידה בדרך שבה אלוהים התכוון שנראה פוטבול? האם זה חילול קודש כשמוותרים על הדינמיקה האיטית וההפסקות המתודיות של משחק באורך מלא? האם מפסידים משהו מהערך של צפיה בדילוג ממשחק למשחק בלי להתרכז במשחק אחד?
.