my original message

[dharmax]

השאלה הגדולה באמת

שאלה מצוינת, לדעתי. אחת השאלות החשובות ביותר שעל השואף הרוחני לשאול, השכם והערב, ברמות של דקות שמותאמות לנקודה בה הוא נמצא! אענה, ברשותך, בסיפור, קודם כל. זה ישר מהזכרון, אז תסלחו לי ... תלמיד: "איך אני יכול להגיע להארה?" טיך נאת האן: "אינך יכול." תלמיד: "מדוע?" טיך נאת: "כי להארה לא מגיעים. היא באה. כמו תאונה." תלמיד: "אז בשביל מה כל התרגול הזה, בשביל מה הכללים....?" טיך: "כדי להיות מועד לתאונה." תלמיד: "!!" ט: ועכשיו פרשנות אישית: * פעולות במסגרת המציאות היחסית, לכשלעצמן, אינן יכולות להביא להארה. * מה הן כן יכולות לעשות? - הן יכולות לטהר את ההכרה. * ולמה זה טוב, לאור המטרה הסופית? - הארה נושפת בעורפנו. היא תמיד פה. תמיד היתה. תמיד תהיה. טבע-בודהא שלנו זה משהו שצריך ליצור - רק להכיר בו. לראות אותו. רעיונות השווא בקשר לטבע ה"עצמי" הם הדבר שמסתיר לנו אותו. * סילוק רעיונות השווא (דהיינו, הבורות) - על ידי התבוננות. אגב, זה מופיע כמעט במילים גם ביוגה סוטרה של פטנג'לי. * למה על ידי התבוננות דווקא? - מהי התבוננות, בעצם? מהי התבוננות אם לא הדבר עצמו? לראות! לראות את הדברים כפי שהם... * אז למה לא סתם להתבונן? בעיניים פתוחות, עצומות, או מה שלא יהיה? - משקפיים: עדשות יכולות להיות מלוטשות יותר, או מלוטשות פחות; נקיות יותר או נקיות פחות: אלה שני פקטורים שמשפיעים ישירות על איכות הראיה דרך המשקפיים האלה. המשקפיים = ההכרה; הליטוש = רמת הריכוז הנכון (סמה-סאטי וסמה-סמדהי); הניקיון = הטוהר (מוסר, ואוסף הסנקהרות והווסנות הבלתי-טהורות, שמביאות ללידה מחדש) אז איך בוחנים תרגול ודרך? 1. האם היא מטהרת את ההכרה ומסלקת באמת ובתמים את הסנקהרות? 2. האם היא משפרת את יכולת הריכוז *הנכון* שלנו (מבלי לייצר משהו אחר באמצע, מול העדשות, כי הרי אז נתבונן בדבר החדש... אחלה מנוחה, אבל איפה ההתבוננות בטבעם האמיתי של הדברים?) הבחינה הזו, כפי שאמרתי, היא בחינה שאמורה להתבצע לא רק כשבוחרים שיטה, מורה או משהו כזה, ברמה הכללית, אלה תוך כדי ההתבוננות עצמה. ישנן הרבה נקודות בתרגול ההתבוננות, בו המאמץ והכיוון יכולים להיות מוסטים לעבר הבלתי-רלוונטי. למתרגלים החרוצים והמנוסים אני ממליץ על המאמר the progress of insight שאמור לעזור בהבחנות הדקיקות תוך כדי התרגול עצמו. זוזו, תודה על השאלה - הלואי וכולנו נזכור אותה ברמה הראויה. ברכות

 

[zoozoo7]

very very nice

ביחוד הסיפור שהבאת. תודה. לדעתי אין לנו שום דרך אמינה ובדוקה לדעת אם דרך מסוימת אכן מסלקת את הסמסקרות. גם קשה להבין למה בדיוק מתרגלים מדיטציה כלשהי ולמה לאדם מסוים יש משיכה לטכניקה כזאת או אחרת. ההרגשה שלי שאנחנו מנסים להפעיל הגיון בנסיון להבין למה, אבל אין לנו מספיק מידע או עובדות כדי שנוכל לבסס את המסקנות הראויות. לכן כתבתי שאין לנו שום דרך אמינה ובדוקה לדעת אם דרך מסוימת אכן מסלקת את הסמסקרות. גם המונח מדיטציה טובה נראהלי תמיד כמשהו לא ברור. טובה למה?

 

[dharmax]

->

הטיעון שאתה מעלה כאן הוא שוב מעלה שאלה חשובה מאוד בעיני, והיא - כיצד נדע אם השתחררנו מהתניה באמת, ואם אכן - כיצד נדע אם זה בעקבות התרגול, או שמסיבה בלתי קשורה אליו בכלל. שאלה ששווה דיון

לגבי משיכה לסוג מסוים של מדיטציה - אני חושב שקל להבין כל מקרה לגופו בעניין זה. אגב: *משיכה* של אדם לסוג מסוים, זה בפירוש לא כמו לומר *התאמה* של סוג מסוים. לגבי "מדיטציה טובה"... אתה מתכוון לטכניקה טובה יותר או פחות? או לישיבת מדיטציה בטכניקה נתונה? אני אישית חושב שרצוי לבחון את עצמנו, בשני המקרים, באופן קבוע - ממש כחלק מהדרך הרוחנית! - אם תרגלנו טוב יותר או טוב פחות. אם השיטה עצמה + ההתכוונות שלנו תוך כדי ביצועה + הדקויות של התרגול טעונות שיפור (בלי להיות אובסיסיביים או שיפוטיים כלפי עצמנו, אלא פשוט להיות אמיתיים). בלעדי זה, הטכניקה הטובה ביותר בעולם, עלולה פשוט להיות כלי בידי האגו, במקום כלי כנגד האגו. ברכות

 

[zoozoo7]

אם זה שוה דיון

אני פותח שדשור חדש

 

[הלוחם בטרור]

תגובה של אורי עידן

מאחר ובשם אורי עידן, אני חסום ומנהל הפורום מתעלם מבקשותי לחזור אני חייב לכתוב בשם אחר. המדיטציה הטרנסנדנטלית כמו שגם אמר yaga1 אינה חזרה על מנטרה ולכן אינה מה שאתה קורה ג'אפה. לגבי המנטרות הן לא בדיוק לפי גיל וכד' ולא לגמרי מתאימות לכל אחד לכן מאד חשוב לקבל אותן ממורה. למה התרגול הזה מביא להארה: מאד פשוט התרגול הזה מעצם הצלילה פנימה משחרר מתחים בדרך, מתחים שהיו רדומים בפנים בסופו של דבר לאחר הרבה זמן הרוח נקייה ממתחים. התבוננות בכל צורה שהיא לעולם לא יכולה להביא להארה מאחר ואינה מביאה את המתרגל למצב של מעבר. הארה אפשרית רק עם הגעה למעבר. מאד לא ברור לי איך אתה חושב שהתבוננות יכולה לסלק מתחים ולהביא אדם למעבר? עד כמה שאני מבין התבוננות ואגב ניסיתי אותה מספר פעמים (לפני שלמדתי מ"ט) התבוננות לעולם לא מוציאה אותך מהמחשבות ולכן לעולם לא תביא אותך להארה. כיצד בכל זאת הגיע הבודהה ונזירים אחרים להארה? לאחר שנים רבות של תרגול במאמץ רב לשמור את הרוח מפוקסת על דבר מסויים יהה זה הנשימה או כל דבר אחר, פתאום הרוח השתחררה ואז קפצה כמו קפיץ ישר אל המעבר ואז זכה הנזיר בהארה, לכן זה מתואר גם כאירוע הקורה בחטף של רגע. אז זה אכן קורה אבל לאחר שנים שנים רבות של תרגול שמבמשך השנים הללו התלמיד אוגר מתחים ואם תרגול זה בא במהלך חיי יום יום כמו של אדם מערבי לדעתי עלול לגרום רק לנזק ולא לתועלת. אם אתה אומר שהצלחת לתרגל מדיטצית התבוננות אחרי שחזרת על מנטרה, זה רק משום שהתבוננות דומה מאד לריכוז וחזרה על מנטרה מגבירה את יכולת הריכוז כאן ממש לא חשוב איזו מנטרה. מי שאי פעם למד מ"ט אצל מורה מוסמך יכול לומר בפירוש שהרגיש את אלמנט השאקטיפאט. הטכס של לימוד מ"ט הוא כה יחודי שממש גורם לך להרגיש את זה.

 

[dharmax]

->

אורי-עידן, איש יקר, 1. אני לא חושב שזה בסדר מצידך לחזור בשם אחר. 2. החזרה על אותם טיעונים היא טובה לצורך קידום מכירות ושטיפת מוח, והרי את שלך אמרת (ולא רק אתה - אחרים אמרו את אותם דברים בדיוק כבר) ואת שלי אמרתי. אין כאן תופסת של משהו חדש. אם אינך מרפה, אז לדעתי אתה מתנהג כאיש מכירות, פוליטיקאי, או אדם שמונע מהאגו ולא אדם רוחני כלל וכלל. זו דעתי. אני לא אומר שאתה כזה - אינני מכיר אותך - אבל זו תבנית התנהגות שמזוהה אצלי אישית כבלתי טהורה. 3. על אוסף הטיעונים האלה, כל אחד ואחד מהם, מהקטן ועד לגדול, אני אישית - הרי פנית אלי - לא מקבל, מכיוון שהם אינם עולים בקנה אחד לא עם הבנתי את הכתובים, לא עם הבנתי האנטלקטואלית את פני הדברים, לא עדויות של אנשים שאני מעריך את דעתם, שנתנו לי את התרשמותם מנסיונם במ"ט ובטכניקות אחרות ובעיקר לא את התנסותי האישית.

 

[giti1]

+>

אני בדרך כלל אוהב לקורא את דבריך ומשפט מסוייים שלך תפס אותי. שאלה: האם התבוננות, בשונה ממדיטציה ממוקדת-אובייקט, יכולה להיות: "... פיתוח של שלושת התובנות לגבי ארבעת מישורי ההתיחסות"? האם התבוננות יכולה להיות פעולה המובילה לתוצאה? האם היא יכולה להיות תודעה סובייקטיבית, המבחינה בין תובנות ומישורים או ממוקדת בהם כאילו היו אובייקט? האם יש הבדל מהותי בינהם - המישורים והתובנות? אשמח אם תרחיב על נושא ההתבוננות - CONTEMPLATION לדעתי ולהרגשתי, התבוננות היא נוכחות השרוייה במצב הטבעי של התודעה.

 

[dharmax]

->

תודה, גיטי. שאלה קשה אתה שואל. לי היא נראית קשה, מכיוון שיש פה דקויות סמנטיות שקשה לתאם בין הדוברים. לדוגמא: אני חושב שלפחות מידה מסוימת, התבוננות היא כן ממוקדת אוביקט, אלא שהאוביקט הוא "מישור ההתיחסות" (שנטידווה דן די ביסודיות בארבעה האלה). האם זו פעולה? לדעתי יש פעולות שכרוכות בהתבוננות (כגון, הסדרת הריכוז, למשל) אולם ההתבוננות עצמה - לפחות בשאיפה - היא אכן מה שאמרת, לדעתי...וכמו ששנטידווה תאר בהזדמנות אחרת - ישנן רמות שונות של "להיות שרוי במצב הטבעי". - שוב, יש פה דקויות סמנטיות שעלינו להתגבר עליהם על ידי האינטואיציה והניסיון המעשי. האם יש לה תוצאות, להתבוננות? - התוצאות הן מעצם ה*הפסקה*: כשאנו מתבוננים כראוי, אנו מפסיקים להזין ולייצר סנקהרות... מפסיקים לזרוק עצים למדורה... התוצאה היא פשוט שהמדורה דועכת מעצמה. זה לא שיש פעולה הנקראת "התבוננות" שגורמת לתוצאה. ללא ההתבוננות והתובנות המתלוות יש פעולה! איזו פעולה? - הזנת הסנקהרות הקיימות ויצירת חדשות. בהתבוננות - פעולות הייצור והחיזוק האלה נחלשות ופוסקות. מדוע ההחלשות וההפסקה עקב ההתבוננות? מכיוון שהייצור של הסנקהרות קורה עקב זיהוי מוטעה של העצמי עם משהו שאינו עצמי; עקב הזיהוי של הארעי בתור נצחי; עקב זיהוי של הבלתי-נכון בתור דבר נכון. הדוגמא הקלאסית, מהיוגה דווקא: כאשר אנו רואים נחש - אנו מייצרים פחד; כאשר אנו מתבוננים היטב - אנו מגלים שזה בעצם לא נחש, אלא פשוט חבל מונח על הקרקע. תוצאה מכך: אנו חדלים לייצר פחד. זה לא בגלל שאמרו לנו - בגלל שראינו בעצמנו. כאשר אנו רואים בפועל את אובייקטי ההשתוקקות והסלידה כריקנות, או ארבעת הקלשות ("המכאובים", אליבה דפטנג'לי) וכן הלאה - אנו חדלים לייצר הצמדות אליהם. וכך מסולק מקור הסבל והשעבוד. מי ייתן ונשכיל ראות. מי ייתן ונרדוף את האמת שבתוכנו ונשתחרר. אום

 

[giti1]

+>

תודה על התשובה העמוקה. מסכים איתך בכל הנוגע למה שקורה לסמסקארות בעת ההתבוננות. רציתי רק לוודא שאנו מבינים שבמצב ההתבוננות מחשבות עשויות וממשיכות לעלות, זהו גילוי טבעי של האספקט הדינאמי של טבע התודעה, אלא שהמחשבות הללו אין בכוחן להזיק או להועיל. כי ההתבוננות נעשית בתשומת לב עירומה! ממה? מכל התניה, הבחנה, השתוקקות, או דחיה...ואז המחשבות העולות מושארות במצבן כפי שהן משתחררות ומתפוגגות. אמן.

 

[new_chance]

התהליך שקורה בעצמו

תודה על ההסבר המעניין. אין ספק שמהרישי הוא גם מורה טוב למדיטציה ולא רק איש שיווק מעולה. ההתרשמות שלי שהתהליך שאתה מתאר שקורה מעצמו, של עידון התודעה נראה לי מעט אוטופי. ממעט הניסיון שלי במדיטציה לפעמים באמת יש עידון אבל הרבה פעמים יש נמנום, חלימה בהקיץ, הסחות עקב מחשבות טורדניות, כאב, גירוד. האם זה לא קורה במ"ט? ואם כן מה עושים?

 

[zoozoo7]

thoughts

What I have described is the way it works. Usually, the meditation “feels” better if we are well rested. The thing with etching, day dreaming and the rest: The process goes on and you can itch and screech yourself. There is no contradiction. There are thoughts and it is important to understand this point. Thoughts are part of the meditation. They are the by product of a stress release that happens during the meditation and when it comes, we know that something was happening in the system. There are meditations when the “feeling” is really great and there are meditations in which the feeling is nothing special. In both cases, if you take the person that meditates and connect him to machines that measures changes in the physiology, there will be changes in the two cases. In both meditations, according to Maharishi, the system gets what it needs. It works like this because when we meditate, we let the inner intelligence that is innate within us, to decide what is necessary to do and in which priority. This inner intelligence goes where it needs to go. We do not interfere in an active way. it could be a meditation with more thoughts = stress release or meditation with more deep “feeling” or meditation with both. Usually, for me, it is a bit of both. It is also important to understand that the nature of tm and its’ mechanism, is very delicate. There is no concentration or fighting thoughts that are coming, or forcing certain thoughts in or out etc. those thing could be very brutal and aggressive to do to the system when its in a very delicate states of conciseness. the feeling through this meditation is very tender and very relaxed and easy and in this relaxed state, things are happening in the system. We accept them all with ease and usually, we let them come and go and it doesn’t bother the process. Hope it is clearer now thanks

 

[yaga1]

אויש....

כמה קשה לנו לפעמים לקבל שיש דברים המתנהלים מעצמם כמה קל לנו לחשוב שהמעורבות שלנו כל-כך נחוצה והכרחית ובכל זאת... קח לדוגמא את הנשימה...תהליך שיכול להתרחש עם מעורבותנו אבל מתרחש גם בלעדיה מי מנהל את הנשימה כאשר אנו לא שולטים בה ? אותו "אחד" מנהל את המנטרה. קח לדוגמא את המחשבות...תהליך שיכול להתרחש עם מעורבותנו אבל מתרחש גם בלעדיה מי מנהל את זרם המחשבה כאשר אנו עוצמים את העינים ועדים להתרחשותה הטבעית ? אותו "אחד" מנהל את המנטרה. אני מוצא את הנקודה הזו מתאימה לחלוק איתכם הרהורים לגבי התנסות שמופיעה כרגע בחיי בתדירות די גבוהה ולפרקי זמן קצרים ו/או מתמשכים המצב הזה של mindfulness שמענו הרבה את המושג הזה לאחרונה בשל נוכחותם הזוהרת של תלמידיו של בודהא כאן בפורום mindfullness הוא מצב שההתודעות אליו היא למעשה תמיד בדיעבד כמו שינה כאשר אתה יוצא מן המצב הזה אתה מבין שהיית בו אחת מהשאלות ששאלתי את עצמי בדיעבד בקשר לחוויה, או יותר נכון ההוויה, הזו היא - מי ניהל את חיי כאשר הייתי בה כל כך הייתי רגיל לחשוב שהמחשבה שלי, המשוטטת בעתיד, היא זו שמנהלת את הרגע הבא, אבל מסתבר שהרגע הזה הגיע גם כאשר הייתי שרוי לחלוטין בהווה ללא מחשבה וללא השלכה המעורבות שלנו מסתבר, בדרך כלל רק מפריעה לחיים להתנהל בטבעיות מדיטציה נכונה ו"נבונה" לטעמי "מחנכת" אותנו להרפות, להישאר בלתי מעורבים, לוותר על שליטה, להתמסר לחלוטין לאנטלגנציה עמוקה ועוצמתית לעין ערוך מזו המוגבלת שעליה סמכנו עד כה ובכך מסרנו את הבכורה בעבור נזיד עדשים או אם תרצו עבדנו את עגל הזהב על פני האלוהים שלומות

 

[zoozoo7]

very nice

and very true

 

[annandi]

מאוחר, אבל בכל זאת מלא השראה../images/Emo140.gif

 

[שנטידווה]

mindfulness

אני מבין את המושג מודעות (mindfulness) מעט אחרת ממך, יאגה ידידי הטוב. מודעות היא הפעולה שהתודעה עושה כדי לתפוש אירוע או התרחשות שקודם לכן לא היו בשדה התפישה שלה..ואתן לך דוגמא: אני למשל הולך ברחוב ואוכל להנאתי וופל טעים כשאני אוחז בחלקו התחתון שעדיין עטוף בנייר שלו. לאחר עוד כמה דקות אני נזכר שאכלתי וופל ואפילו זרקתי את העטיפה שלו, אבל לא זכור לי מתי סיימתי לאכול אותו ולזרוק את העטיפה. מודעות לא תהיה במקרה זה הידיעה בדיעבד שמתישהוא סיימתי את אכילת הוופל וזרקתי את העטיפה, אלא מודעות תהיה תשומת לב לפעולת האכילה, לטעמו של הוופל, להליכה תוך כדי האכילה, ולזמן בו סיימתי עם הוופל וזרקתי את עטיפתו והמשך ההליכה שלי... מנקודת מבטה של הבודהא-דהארמה אדם העסוק בתירגול ישאף למודעות מליאה של מחשבותיו, רגשותיו, דיבורו ופעולות גופו. האם זה טבעי? האם זה אינו טבעי? התשובה שלי לשאלה הנ''ל היא זו: כמו שטבעי לתת לדברים לזרום מעצמם כך טבעי הוא לכוון אותם כרצוננו. וכמו שטבעי להיות ללא מאמץ כך טבעי הוא גם להתאמץ. ודבר אחרון הוא זה: כשהבודהא נשאל והתבקש לענות בדיוק נמרץ מה הוא מלמד, הוא ענה: על הסבל אני מלמד ועל הדרך להשתחרר ממנו. נסה לדמיין איך משיטים ספינת מפרש (אם לא השטת אחת כזו בעצמך): כשקיבעת את המפרשים בכיוון השיט שלך וביחס מתאים לכיוון תנועת הרוח, הספינה תשוט בבטחה וללא מאמץ, אולם כשישתנה כיוון תנועתה של הרוח תיצטרך לשנות את כיוון המפרשים בהתאמה ותימצא את עצמך מאמץ את שריריך בסיבוב הגלגילות שמותחות (ומרפות) את כבלי המפרשים. במקרים אחרים תהיה סערה ושוב תצטרך להתאמץ, ושוב, במקרים אחרים מזג-האויר יהיה נפלא והשיט יהיה חלק ונעים. אם ההפלגה החלקה ונטולת המאמץ היא "טבעית"? האם ההפלגה המאומצת בסערה "אינה טבעית"?

 

[yaga1]

../images/Emo6.gif

נו נו שנטידווה יקירי לאכול וופלה ולהיזכר שזה קרה מתישהו רק אחר כך זה יותר פיזור נפש מאשר מודעות למעשה זה בדיוק קצה הקשת השני

...מצב בו המחשבות משתלטות לחלוטין על הקשר עם המציאות בדרך כלל אנחנו נמצאים איפהשהוא בין שני הקצוות עם יתרון ברור למחשבות. קולטים את המציאות בדיוק כמה שצריך בשביל להיות בה בביטחון מסויים ואת שאר המודעות גונבות המחשבות בקמצנות ראויה לציון ולא מרפות

אתה צודק אנחנו מבינים את המצב הזה באופן קצת שונה כאשר אמרתי בדיעבד לא התכוונתי להיזכרות בקשר לפרטים שהיו בשעת המצב אלא בקשר להיותו הוא. אז כעת אני אנסה להסביר באופן יותר ברור את ההתנסות שלי אולי בעזרת דוגמא - יש מסך ועל המסך מוקרן סרט ובסרט דמות ההולכת במציאות מודעות ברמה מסויימת היא מודעותה של הדמות לגבי מצביה ומצבי הסובב אותה בעלילת הסרט. זה המצב שאתה מתאר. זה המצב בו התודעה ערה לחלוטין לפעילותה במציאות וחישתה אותה אבל יש רובד נוסף למודעות והוא ה"מודעות" של המסך להיותו של הסרט כאור וכעלילה על פניו על המצב הזה אני מדבר והכנסתי מודעות במרכאות מאחר וזה סוג של מודעות בו אין תחושת תודעה החווה משהו אלא ישנה הוויה המוקרנת כתפיסה בה תודעה זו היא חלק ולא נקודת יחוס מאחר וכך הם הדברים ובאותו הרגע אין אני שחווה את המציאות הידיעה בקשר למצב זה היא ידיעת בדיעבד בדיוק כמו שינה בה אין תחושת אני החווה את המציאות....יחד עם זאת ברור לך מאוד שישנת

כאשר קמת

וכך גם במצב הזה. האמת היא שבהקשר למצב זה ההיפך הוא הנכון מפני שכשאתה בו למעשה התעוררת

וכאשר אתה יוצא ממנו למעשה נרדמת

השתמשתי במילה mindfullness ואולי זה לא נכון לגבי המצב הזה. המילה שאני אוהב יותר היא witnessing המסך הוא עד בלתי מעורב למתרחש עליו

 

[TalReshef]

הטכניקה וההתכוונות

אני רואה כאן התעמקות בצד של הטכניקה: איך לתרגל ומה לעשות, מהנסיון האישי שלי מצאתי שיש יחסי גומלין בין הטכניקה לבין ההתכוונות, המצב הפנימי בו אני ניגש את המדיטציה, משהו שמזכיר את עניין האהבה, וגם כאן כמו באהבה אני חש שהטכניקה היא משנית לעומת ההתכוונות. זה נראה לך? היית מסכים עם הגדרה כזאת?

 

[yaga1]

היי טל ...

בעולם שבו אנו משוכנעים כי יש קשר סיבתי בין דבר לדבר יתכן ומה שאתה אומר גם לו יש משמעות, אבל אני לדידי מוצא דווקא כאן טעם להיפרד מההקשרים הללו היות ומדובר במדיטציה שהיא תהליך שהגשמתו מתבטאת ב"יציאה" משדה הסיבה והמסובב. עצם המילה טכניקה אומר כבר את הכול מדיטציה כמו שאני מכיר אותה לפחות היא טכניקה נגיד שיש דבר שנקרא מתג חשמל והתוצאה של הפעלתו היא אור הטכניקה במקרה זה תהיה הפעלותו של מתג החשמל היפה בכך הוא שלא משנה מה דרגת ההתכווננות או האמונה של המפעיל מבלי להתחשב בגורמים הללו, כאשר הוא ילחץ על המתג ידלק האור כך עבורי בדיוק במדיטציה לא הייתי רוצה שהמדיטציה שלי תהיה תלויה ביכולת ההתכווננות שלי מאחר וזו תלויה במצבה היחסי של מערכת התפיסה שלי והמטרה של מדיטציה היא לשפר מצב זה ולא להיזון ממנו...אחרת לא היה בין מדיטציה ובין התפתחות מאום. שלומות

 

[L i z a r d]

מסכים עם יאגה

אם הטכניקה תלויה במצב רוח מקדים אז זה חבל, כל היתרון של הטכניקה היא היכולת להביא אותך למצב מדיטטיבי... בלי תלות במשהו מקדים.

 

[TalReshef]

תודה

אני מניח שיש משמעות בנקודה הזאת לשאלה איזו מדיטציה מתרגלים המדיטציה שתרגלתי היא זו של גורו מהרג'י ובתור שכזו התרגול שלה הוא חלק מסדר יום, אמונה, אורח חיים וכו' נקודה למחשבה בשבילי