יאגה שלומות רבים
אכן. מההבנה שלי את האדוייטה וכאן אני מסכים איתך, היא אכן חקירה התנסותית שסופה הוויה אלא שהיא בעצמה ידיעה! איזו ידיעה? ידיעת הברהמן, ההיווכחות בברהמן, משמע, הידיעה המשחררת. הידיעה האמיתית בניגוד לידיעה היחסית, זו האפיינת את האוידיא. אני אומר זאת בערבון מוגבל בזוכרי כי לא ניתן לאפיין את ההוייה אותה הזכרת. (אז על מה בעצם אנחנו מדברים? על דבר שאיננו מסוגלים לתפוס אותו? האם אצם השיחה על הברהמן איננה בעצם האמנה בדבר קיומו?) מנקודת מבט מטאפיסית, אמנם הוודאנטה לא מבקשת אמונה בעצמה אך יש לה הנחת יסוד! כוללת, בדבר קיומו של הברהמן תוך הצבעה עליו.זה הדבר היחיד שיש להאמין בו כל זמן שהמתאמן לא נוכח בברהמן. כך מתחיל טקסט הברהמה סוטרה בפרשנותו של שנקרה: "ועכשיו החקירה אל תוך הברהמן". האדוייטה היא פילוסופיה של שחרור. היא פועלת כמו גשש המתקדם ליעדו והמוחק את עיקבותיו, משמע פילוסופיה שמכלה את עצמה ככל שמתבססים בידיעה העצמית. שנקרה עצמו שלל את המדיטציה מסוג "דהיאנה" או "אופאסנה" (ראה הברהמה סוטרה בפרשנותו של שנקרה, כרך ראשון, סוטרה 1.1.4, עמוד 34) משום היותן פעולות מנטליות התלויות במבצען- פעולות המקבעות את המתאמן בדואליות של אמצעים ומטרה, של סיבה ותוצאה ושל הסובייקט, הלא הוא המודט, והעצמי המהווה את מושא המדיטציה, ומשום ההתייחסות אליו היא כאל אובייקט בעוד שאיננו יכול להיות אובייקט. אני שואל, איך מדיטציה על מנטרה (פעולה-טכניקה) יכולה להביא להיווכחות בברהמן, שהיא התרחשות בפני עצמה (שאיננה יכולה להיות תוצאה-אי אפשר ליצור אותה). לכל מנטרה פונקציה ספציפית. אם אתה מודט על הברת שורש של סראסוואטי הרי שתתוודע ותהיה מסוגל להכיל, בסופו של דבר, איכויות של סרסוואטי (ידע האמנות וכיו"ב). אם אתה מודט על הברת השורש של אלמנט האדמה אזי תוכל להביא לאיזון באלמנט זה בחייך ולהתוודעות לאיכויות העמוקות של אלמנט זה כמו פיסיקה ורפואה. האמת, ההישגים הללו נפלאים בפני עצמם. אולם ההתוודעות לאיכויות הללו יוצרות "סמסקארות של תבונה"- הסמסקארות יבשילו במועדן ויצרו בתורן מודיפיקציות-הבחנות "משכרות" נוספות בתודעה, גם אם של תבונה. כמו שאני מבין, בעיקבות שנקרה, אין ספק שלמדיטציה על מנטרה יש תפקיד של אימון מכין ותומך. זה אחד התנאים המוקדמים ששנקרה מבקש מהתלמיד: להיות בעל שלווה ( ראה שוב ברמה סוטרה, כרך ראשון, סוטרה 1.1.1 ). בנוסף, אינני מסכים איתך על האופן בו אתה מבין את רעיון האטמן כפי שכתבת עליו בעבר בהודעה אחרת, זאת בגלל הזהות בין האטמן לברהמן. אחרי הכל זו הפילוסופיה של שנקרה - פילוסופיה של זהות. אני מניח שכתבתי כל זאת כדי לעורר מודעות לגבי הגבולות של טכניקות- מדיטציות, והמעברים הדקים ההכרחיים שאני עושה כמתאמנים בין שני העולמות, היחסי האבסולוטי, כדי להסיר תפיסות שגויות. מכל מקום תודה על דבריך שגורמים לי להיפטר מהדברים הללו ברכות
אכן. מההבנה שלי את האדוייטה וכאן אני מסכים איתך, היא אכן חקירה התנסותית שסופה הוויה אלא שהיא בעצמה ידיעה! איזו ידיעה? ידיעת הברהמן, ההיווכחות בברהמן, משמע, הידיעה המשחררת. הידיעה האמיתית בניגוד לידיעה היחסית, זו האפיינת את האוידיא. אני אומר זאת בערבון מוגבל בזוכרי כי לא ניתן לאפיין את ההוייה אותה הזכרת. (אז על מה בעצם אנחנו מדברים? על דבר שאיננו מסוגלים לתפוס אותו? האם אצם השיחה על הברהמן איננה בעצם האמנה בדבר קיומו?) מנקודת מבט מטאפיסית, אמנם הוודאנטה לא מבקשת אמונה בעצמה אך יש לה הנחת יסוד! כוללת, בדבר קיומו של הברהמן תוך הצבעה עליו.זה הדבר היחיד שיש להאמין בו כל זמן שהמתאמן לא נוכח בברהמן. כך מתחיל טקסט הברהמה סוטרה בפרשנותו של שנקרה: "ועכשיו החקירה אל תוך הברהמן". האדוייטה היא פילוסופיה של שחרור. היא פועלת כמו גשש המתקדם ליעדו והמוחק את עיקבותיו, משמע פילוסופיה שמכלה את עצמה ככל שמתבססים בידיעה העצמית. שנקרה עצמו שלל את המדיטציה מסוג "דהיאנה" או "אופאסנה" (ראה הברהמה סוטרה בפרשנותו של שנקרה, כרך ראשון, סוטרה 1.1.4, עמוד 34) משום היותן פעולות מנטליות התלויות במבצען- פעולות המקבעות את המתאמן בדואליות של אמצעים ומטרה, של סיבה ותוצאה ושל הסובייקט, הלא הוא המודט, והעצמי המהווה את מושא המדיטציה, ומשום ההתייחסות אליו היא כאל אובייקט בעוד שאיננו יכול להיות אובייקט. אני שואל, איך מדיטציה על מנטרה (פעולה-טכניקה) יכולה להביא להיווכחות בברהמן, שהיא התרחשות בפני עצמה (שאיננה יכולה להיות תוצאה-אי אפשר ליצור אותה). לכל מנטרה פונקציה ספציפית. אם אתה מודט על הברת שורש של סראסוואטי הרי שתתוודע ותהיה מסוגל להכיל, בסופו של דבר, איכויות של סרסוואטי (ידע האמנות וכיו"ב). אם אתה מודט על הברת השורש של אלמנט האדמה אזי תוכל להביא לאיזון באלמנט זה בחייך ולהתוודעות לאיכויות העמוקות של אלמנט זה כמו פיסיקה ורפואה. האמת, ההישגים הללו נפלאים בפני עצמם. אולם ההתוודעות לאיכויות הללו יוצרות "סמסקארות של תבונה"- הסמסקארות יבשילו במועדן ויצרו בתורן מודיפיקציות-הבחנות "משכרות" נוספות בתודעה, גם אם של תבונה. כמו שאני מבין, בעיקבות שנקרה, אין ספק שלמדיטציה על מנטרה יש תפקיד של אימון מכין ותומך. זה אחד התנאים המוקדמים ששנקרה מבקש מהתלמיד: להיות בעל שלווה ( ראה שוב ברמה סוטרה, כרך ראשון, סוטרה 1.1.1 ). בנוסף, אינני מסכים איתך על האופן בו אתה מבין את רעיון האטמן כפי שכתבת עליו בעבר בהודעה אחרת, זאת בגלל הזהות בין האטמן לברהמן. אחרי הכל זו הפילוסופיה של שנקרה - פילוסופיה של זהות. אני מניח שכתבתי כל זאת כדי לעורר מודעות לגבי הגבולות של טכניקות- מדיטציות, והמעברים הדקים ההכרחיים שאני עושה כמתאמנים בין שני העולמות, היחסי האבסולוטי, כדי להסיר תפיסות שגויות. מכל מקום תודה על דבריך שגורמים לי להיפטר מהדברים הללו ברכות
