#mc1111

[a 90s Noah]

אם זה לא pure מאריה אז מה כן?

עוד hero? עוד רצועת מיד אפ טמפו (אגב עד היום לא הבנתי מה זה בדיוק

) אראנבי סטייל WBT?
די היא כבר עשתה את הכל, טחנה את זה מכל הכיוונים ושום דבר לא הצליח. אני דווקא שמח על הכביכול "בליל" קצת מבולגן של השיר הזה. הוא לא קונבנציונלי, פחות מובנה, וזה חלק מהקסם שלו. יחד עם השימוש ברג'יסטר הנמוך שהוא בין הנעימים וה"מכניסים לאווירה" שיש לה.
זה לא עוד בלאדה כבדה כמו TTR וזה לא משהו מובנה והימנוני כמו WBT, אז זה כן מרענן ושונה בנוף של מאריה.

התוצאה הסופית היא שיר חדש, מרענן (לאוזני הלא כל כך מקצועיות) ולא מתחנף. בניגוד אליך אני ושב שמאריה לא יכולה להישמע סופר עדכנית מבלי להשתנות לחלוטין - דבר שהוא אפשרי אבל בעיני מאוד לא רצוי, ולכן אני (ומשער שגם שאר החברה פה) מבסוטים מהשיר וסקרנים לראות איך הוא יתקבל.

 

[Mידאס]

WBT הוא ממש לא המנוני

אם כבר, הוא שבלוני, אבל ממש ממש לא המנוני.

השיר החדש הוא בהחלט המנון וגם זה כבר מתחיל לעלות על העצבים - כל שירי ה"מסר" האלה.


אני אתן לך דוגמה למה בעיני הוא PURE MARIAH, עדכני, מרענן, מחדש, לא מתאמץ, אבל פספוס ענק מאין כמוהו מבחינתה - BETCHA!

 

[eranmc]

אמממ

הדקה האחרונה ממש יפה בשיר
אני חושב שמאריה את החלק שלה עשתה בצורה מעולה
ההפקה של השיר לגמרי גרועה!!!!

וכמו שליעד רשם אני מסכים שמאריה ממש לא מוגבשת מוזיקלית.

 

[Mידאס]

לפחות יש דקה אחת

בשיר שארכו כמעט 4 דקות, שמחפה על השלוש המעפנות האחרות.

היא "חזרה למקורות" במובן הזה שהיא חושבת ששיר יכול להיות קקה, העיקר שבסופו יהיו כמה שניות של צרחות שיחפו על כל השאר.

 

[iiamitx3]

אני חושב שבערך בטריומפנט היא הבינה שזה

לא עובד הקטע של הצרחות בסוף שמחפות על קקה

 

[Mידאס]

מסתבר שהיא לא הבינה כלום

כי זה בדיוק מה שהיא עושה פה.

אין, ככל שאני מאזין לשיר הזה יותר, אני מבין כמה שהוא "100%", רק עם מילים אחרות.

 

[McBrownie]

האמת, ככל שאני שומע את השיר הזה יותר

אני מתאהב בו יותר ויותר- בייחוד אחרי שהקשבתי לו עם אוזניות. יש שם ניואנסים גאוניים לדעתי..

 

[eranmc]

כנל

 

[Mידאס]

אני לא חולק על דעתך בענין הזה

כי אחרי הכל זה באמת ענין של טעם, אבל שיר שמגלים את ה"ניואנסים הגאוניים" שבו רק באמצעות האזנה לאזניות, הוא לא שיר טוב. כל הניואנסים צריכים להיות נגישים לכולם בשמיעה רגילה, ולא עם אזניות.

 

[McBrownie]

אני לא חושב ככה, כי שמיעה במחשב היא קצת

'שטוחה'. אבל לדעתי גם בשמיעה רגילה אתה צריך להתחבר לשיר- מבחינה רגשית, אמנותית, או שסתם בא לך לשמוע את השיר הזה שוב. ברור שלך זה לא קורה, אבל לי, שזה כן, אני שמח שאני מגלה עוד ועוד רבדים בשמיעות החוזרות של השיר.

 

[eranmc]

איך לא אהבת יא עקשן!?

תשמע שוב ושוב באיכות ובאמצעים

 

[McBrownie]

אני אישית לא אוהב שהיא מנסה לכתוב 'המנונים'

כמו Hero [למרות שזה לא היה בשבילה במקור], triumphant, bye bye ושות'. אם כבר, תכתבי על החיים שלך ספציפית והקהל האינטלגנטי שלך ימצא דרך להתחבר אלייך.
אז בנקודה הזו לא ממש התחברתי לשיר.

מה שכן, הווקאלז בשיר ממש on point, אני לא שומע שום שפצור ובטח שלא Auto tune. אני גם מאוד מעריך את שכבות הקול ההורסים.

בהתחלה גם חשבתי שזה יהיה בסגנון מלודרמטי ותיאטרלי, כמו לאנה דל ריי [ואני בעד], אבל כמו שאמרו מעליי, זה באמת מזכיר את I wish you well בקולות רקע וזה.

הקליימקס נהדר, ולדעתי אם היו מסדרים את השיר קצת אחרת [בצורה קצת פחות.. 'מתוחכמת'] הוא היה יותר נגיש. אולי ליצור גשר שבונה את הקליימקס בהדרגה [היינו, כמו כמעט כל שיר סטנדרטי] במקום להביא אותו בגשר אנטי-קליימקסי בעליל, בטח כשכל השיר הוא low-key.

having said that אני דווקא די מחבב את השיר

הוא אולי לא יגיע לראש המצעדים [למרות שביוטיפול הפתיע את כולנו, בואו נהיה כנים], אבל מה נמצא עכשיו בראש המצעדים? Roar? מיילי? אמינם הבבון עם עוד דואט עם ריהאנה?

 

[Mידאס]

בוודאי שיש פה שימוש באוטו טיון

ואפילו מוגזם.

כשמשתמשים באוטו טיון זה לא חייב להיות מה שעשתה שר עם הכלי הזה ב-BELIEVE, זה יכול להיות גם לגמרי פשוט ולשנות את הפיץ' בקול וזה בדיוק מה שקרה בשיר הזה, זה כל שקוף ש Seein' right through this like it's bathin' in Windex...

 

[McBrownie]

נכון, כמו שמייקל בובלה משתמש בזה

אבל אצל מאריה אני לא מבחין בזה בשיר הזה. הוא נשמע בדיוק כמו שהיא שרה בלייב- קצת מחוספס, בלי הארכות מזוייפות של תווים, קצת nasaly במקומות, כמו שהיא שרה מאז דיידרים וכו'- אבל מאוד מאוד אורגני ואותנטי, לדעתי. אני ממש מדמיין אותה נשמעת ככה כשהיא שרה בלייב [מינוס ה-layering] [בעצם פלוס, כי היא תשיר לייב על גבי פלייבק].
אפשר גם לשמוע את ההשפעות של מתמודדות איידול.

 

[Mידאס]

מייקל בובלה משתמש בזה בצורה דומה מאד

לזו ש"המציאה" שר ב-BELIEVE (למשל ב-AIFCIY), ולא נראה לי שהוא מנסה להסתיר את זה.

בשיר הזה של מאריה זה נעשה בצורה גסה למדי, אבל יש מן הרגשה שזה נעשה כאילו במטרה שלא יבחינו בזה, ואם אתה, שיש לך ידע במוסיקה והבנה מוסיקלית, לא מבחין בזה, אז אולי הם עשו עבודה טובה?

לי זה ברור מאד שהקול שלה עבד הינדוס רציני באולפן.

 

[Pirat Yoh]

התחושה שלי לגביו משתנה מיום ליום..

מודה שבהתחלה היתי אדיש ואמרתי "נחמד" וככל שאני שומע אותו אני מתאהב בו, מתחבר לרגש, למילים, להגשה ולניואנסים הקטנים. אני מבין גם את שתי הגישות העיקריות שרוב המעריצים דובקים בהן: אלה שרוצים שיר "מסחרי" שיצליח במצעדים ואלה ששמחים עם יצירה טובה של מאריה בלי שום קשר ולכן אני אכתוב מה אני חושב עליו מהנקודה שגם אני די חצוי לגביו.

השיר לא קליט, הוא לא בנוי בצורה מסורתית (ברפרטואר של מאריה יש בודדים כאלה), מאריה היא על תקן storyteller, חצי שרה חצי מספרת (עד לפזמון האחרון כמובן), שיש בזה משהו חשדני ואחר אבל גם מעצבן, כי החוזק של מאריה הוא בווקאליות ובמלודיות מורכבות ושם הקול שלה זורח.

לגבי ההפקה, אני מרגיש שרודני ג'רקינס הוא ממש שולי פה. אין קשר לכל העבודות האחרות שלו שאני מכיר ויש למאריה נטיה לעשות את זה למפיקים שהיא עובדת איתם. במקום שיהיה איזשהו שיתוף של הסגנון והסאונד של המפיק שאיתו היא עובדת, היא מביאה את המפיקים לצד שלה ושם זה נגמר. זה קרה עם טימבלנד ווויל אי אם לדוגמה. בקלות יכולתי לחשוב שזאת הפקה של ביג ג'ים או גיימס פויסר שאיתם היא עבדה באמנסיפציה. אין בעיה שעמוד השדרה של "הסאונד של מאריה קארי" ישאר, אבל הגיע הזמן להרחיב אותו, לראות לאן הוא יכול להתפתח. הכיוון שהזה של רטרו חוזר די הרבה באלבומים שלה, זה לא סגנון שהיא לא נגעה בו מעולם: So Blessed, Forever, It's A Wrap לדוגמא. מצד שני, התזמור, ההפקה המנימליסטית ושהקול של מאריה שניצב בפרונט עושים לי את זה מאוד. יש לרגש שמאריה מנסה להעביר מקום ומרווח.

בגדול, אני אוהב אותו. אני חושב שהוא מתאים כרצועה סוגרת אלבום או סינגל חמישי, למרות שעם הדיווחים על אלבום בפברואר אני לא חושב שיהיה פרומושן סטנדרטי לאלבום הזה ואולי אלה רק טעימות לקראת הסיגנלים האמיתיים.

 

[eranmc]

לגמרי משמיעה לשמיעה הוא נהיה יותר טוב

 

[McBrownie]

יאבה איזה שרשור מפלצתי.

 

[Petals]

מדהים שגורם לי להתאהב בו יותר משמיעה לשמיעה