לפעמים תוכנות טועות...
הקבצים שסומנו כרכיבי סוס טרויאני, תמימים לחלוטין. לפעמים ישנן טעויות זיהוי שנובעות מחתימות פגומות.
Malwarebytes, בדומה לתוכנות אנטיוירוס, נשענת במידה רבה על חתימות, מאפיינים המאפשרים לתוכנה לזהות וירוס ספציפי בדיוק וביחידות (למשל, קידוד של פיסת קוד אופיינית). שיטה זו, למרבה האירוניה, נחשבת לאחת השיטות הבטוחות ביותר לאיתור וטיפול בנוזקות.
למרות שנעשים מאמצים עילאיים להבטחת איכות החתימה מצד החברה המשחררת, אין ביכולתה, פיזית, לבצע בדיקה איכותית מול כל הקבצים הקיימים בעולם. כך קורה שקיימים קבצים החולקים מאפיין עם הנוזקה, ועל אף שהינם תמימים לחלוטין, נופלים תחת סיווג שגוי וזוכים לטיפול אגרסיבי, כאילו היו הנוזקה עצמה.
התקלות הללו הולכות והופכות נפוצות יותר ככל שהחתימות רחבות וכלליות יותר, trade-off כואב בין היקף ההגנה לדיוק הזיהוי. לפעמים ניתן לזהות משפחות של נוזקות על פי מאפיין משותף, רחב יותר, ואזי ניתן להכלילם לכדי חתימה גנרית, ולמנוע הדבקה גם בוריאציות עתידיות (זיהויים אלו מתויגים בהתאם ומקלים על זיהויים למען שנוכל להתייחס אליהם בזהירות הנדרשת: למשל Trojan.gen, או במקרה של Malwarebytes, כל חתימה הנושאת את התיוג Shuriken).
זה הולך ומסתבך עוד יותר כאשר מדובר בזיהוי המבוסס התנהגות, כיוון שתוכנות רבות מתנהגות כמו נוזקות טיפוסיות. כיצד נוכל להבחין בין משחק מחשב, הקורא מן המקלדת, לבין סוס טרויאני הלוכד הקשות? ובין תוכנה לשיתוף קבצים ותולעת המפיצה עצמה דרך רשת שיתוף עצמאית? אלו שאלות לגיטימיות, וישנם פתרונות רבים ומתוחכמים, אך טרם הומצא המנגנון שאף פעם לא טועה.
בינתיים, למדנו לקח חשוב לעתיד: כדאי לא למהר ולמחוק קבצים; העדיפי תמיד הכנסה להסגר (Quarantine) על פני מחיקה.
מקווה שכעת ברור יותר