בריאן כוכב עליון
הייתה אתמול הופעה נדירה. מכל מני בחינות. אני מניח שמה שאכתוב ייצא ארוך ומבולבל כהרגלי, במיוחד שכל כך הרבה דברים עוברים לך בלייב בראש. גם מיגרנה שלא הצלחת למגר עד רגע האירוע אבל לא מנעה את ההנאה אפילו לא בקצת, גם המקום הכי טוב שהיה לי בחיי בהופעה מסדר גודל כזה (אולי שלושים מטר קו ישר מהקמטים סביב הלבן של העיניים של בריאן), גם כל מני דני סנדרסונים שמסתובבים לי בין הרגליים (כמעט הלכתי לעזור לצ'רצ'יל למצוא את הכיסא שלו, היה נראה קצת אבוד, אבל עדיין ב shape יותר סביר מבראין וילסון) , סתיו שפיר הג'ינג'ית המדהימה חוצה לידי עם הבוייפרנד שלה, איזה טיפוס שדומה שתי טיפות שמנמנות לקרל וילסון עד רמת פאות הלחיים, יושב שורה מתחתיי (אולי התגלמות האנושית של רוח הרפאים שלו שבאה לביקור מחוותי שכזה, מי יודע?), וטיפוס קירח ומצומק שממש נראה כמו גולום יושב לידו ונהנה מכל רגע. עד לפה פולקלור.
מוזיקלית, הייחוד של ההופעה התבטא - וזה קודם כל ובראש ובראשונה- בפט סאונדס.
לא צריך להכביר במילים כי זה פט סאונדס, אבל חייבים כן להגיד- לא טריוואלי שהאלבום המלא עבד כל כך אדיר בהופעה חיה. זה קצת כמו לחשוב על לשמוע את הביטלס עושים סרג'נט פפר במלואו בהופעה חיה. זה דבר ערטילאי, שלא היה קיים עד היום. מסיבות טכניות וסיבות של פופולריות - פט סאונדס היה נפל במכירות, ואף אחד לא היה משלם לראות אותו בלייב בסיקסטיז. עצוב, אבל זאת האמת, הטענות והמחאות לשלוח אחורה בזמן בדואר לאולפני קפיטול רקרודס. אז קצת כמו סמייל- בראין תיקן עוול היסטורי. אולי ה V האחרון שהיה חסר לו ולנו, בבאקט ליסט.
והיה מדהים. כן שני שירים לא עבדו - don't talk שקיבל ביצוע ווקלאי רפה משהו, אבל עדיין שידר אווירה רומנטית הייחודית שלו, נתן הזדמנות לחלק הגברי בקהל להביע את אהבתו לזונה האריתראית האהובה שלצידו, i wasn't made for this time שהתבלגן להם קצת בפזמון. אבל הטענות הן מינוריות- האלבום קיבל את החיים שתמיד הגיעו לו. וכנראה שהזמן 2016 הוא הזמן הנכון סוף סוף עבורו.
צריך להבין שכדי שזה ייקרה כמו שקרה, הלהקה שהופיעה צריכה לנגן בשלמות טכנית פרפקטציוניסטית פנומנלית, וזה בדיוק לגמרי מה שהלך שם על הבמה. המון כלים, המון נגנים, אבל גם איזשהו חיבור אורגני ושמחת חיים מאהבת המוזיקה הטהורה הזאת, שהופכת אותם ליישות אחת. בערך כמו שהקול של בריאן התמזג בצורה אידאלית לפלצט של הבן של אל ג'רדין. לפעמים היה צריך להיות מומחה אמיתי ולפרק את הסאונד עם מלקחיים כדי להבין שבריאן הוא לא זה ששר כרגע.
ועוד התייחסות קטנה לעניין הזה- בריאן לא רק שלא שר את הגבוהים אתמול. הוא איבד את קולו (יחד עם רוב תאי מוחו) עוד בסבנטיז. למעשה אחד הדברים הכי מכמירי לב בכל תולדות הרוקנרול בעיני, הוא הרגע שבריאן רצח את קולו, חמש שנים בערך אחרי שרצח את סמייל. הפלצט שלו תיקשר עם המלאכים, לא היה ולא יהיה פלצט כמו שהיה לבריאן וילסון. למעשה, היה רק דבר אחד שהיה יותר מדהים לאוזניים מההפקה והרעיונות המוזקליים שלו, וזה היה הקול שלו. ולפעמים גם הקול של קרל וילסון אחיו הקטן. ולפעמים הקול של שניהם ביחד. כמו ב God only knows. בגירסת האולפן היה מדובר בייצור שמיימי שמקבל לרגע תכונות אנושיות מושיט ידיים ולוקח אותך איתו לטיול בשחקים. אתמול עם הקול הסדוק של בריאן המבוגר היה מדובר בבן אנוש שבור וגמור שבעזרת הרגע הנכון והמקום הנכון והקהל הנכון מתרומם למעלה לשמיים. ה- Standing ovation שבסופו- רגע של צמרמורת, כאילו כנפי ההסטוריה משקשקות על גבך.
מה עוד?
כמי שלא חשב אפילו לרגע שהקטעים האינסטרמנטלים בפט סאונדס יכולים להצליח בהופעה חיה (גם באלבום הם הרגעים החלשים היחסיים), אכלתי כובעי בהנאה. מה שקיבל Pet sounds השיר, זה טיפול עשרת אלפים, או יותר כמו שמונת האלפים שהיה צריך, כדי לגרום לנו להתהפנט מהגיטרה המייבבת כמו שיכורה על המזח אחרי ערב וודקה עם דניס וילסון, ובלונדי צ'אפלין שמגיח מבין הקלעים כדי לרקד על הבמה, ולהקפיץ את התוף מרים על גופו כמו לוחם קפווארה מנוסה. שמעו, זה לקח אותי לספירה אחרת הקטע הזה.
ואם הזכרתי את האיש שגנב את ההצגה... אז בלונדי שבגירסה הנוכחית והמקומטת שלו, נראה כמו הטוב, הרע והמכוער בו זמנית. כמו איזה בן ממזר של קית' ריצ'ארדס ודי די ראמון, פריך ונושר כמו מקלון הרואין מהלך בחולצת הנדריקס אדומה, האיש הוא פשוט חיה, ואתמול חרך את אוזנינו עם סולואי גיטרה ע-נ-ק-י-י-ם. שמעו, יכול להיות שביום נתון הוא לא כזה גיטריסט ענק כמו שהרגשתי אתמול, אבל בהופעה של הביץ' בוייז, כל סולו כזה, יורק את נשמתו של הנדריקס מהדפס החולצה האדומה שהוא לבש על בשרו הרקוב ישר על הפנים שלך.
צ'אפלין - למי שלא יודע- יובא לביצ'יבוייז מדרום אפריקה, אי שם בתחילת הסבנטיז. קרל וילסון קיבל את המושכות של הלהקה באותו הזמן, והחליט להכניס פאנק וסול ובלוז לתוך הלהקה ,כי גם ככה אף אחד כבר לא קנה אלבומי ביץ' בוייז אז למה לא. אז השתלת בלונדי (וחברו ריקי פאטאר), זה הייתה הדרך היחידה. התוצאות היו מוצלחות חלקית (אלבום אחד לא רע, קרל והפשנזס, ואלבום אחד פנטסטי בשם הולנד- ואחרי זה מייק לאב השתלט. אז הכל התחרבן). להביא את בלונדי אחרי כל כך הרבה שנים בניכר, ולהכניס אותו להופעה כזו? מי היה מאמין למה שהאיש מסוגל. איפה הסטיבי וונדר סוג ב' שהיה בסבנטיז ,ואיפה תפלץ הרוקנרול שהופיע מולנו אתמול? . הביצוע שלו ל wild honey ו sail on sailor שהוא שר גם במקור, היו נדירים , טוטאליים , fun הרסני טהור, כאילו הוא קיבל אישור לעשות מה שהוא רוצה, והוא עשה מה שהוא רק רצה - כמו פיל בחנות חרסינה רק עם תוצאות חיוביות (הפיל מתמנה למוכר, ומקבל תעודת עובד השנה או משהו). גדול. וזה עוד היה לפני פט סאונדס..
ומילה חייבים גם על אל ג'ארדין. מי היה מאמין שהאיש לא רק יחזור בסוף הקריירה שלו מה dark side (כוחותיו של מייק לאב והביץ' בוייז האפלים שלו), וייצטרף לג'דיי וילסון ,אלא יהיה בכושר ומצב רוח כל כך טוב. שמעו, הוא ובראין, הם החליפו ביניהם מחוות אוהבות כל ההופעה, ואני בטוח שתקופה ארוכה מאוד זה לא היה ככה. מייק לאב הוא בן זונה ואתה לא יכול להיות בצד שלו בלי להיות קצת כמוהו. אבל ג'ארדין חזר מהמתים, ונתן ביצוע ענק ל help me rhonda ואחרים. קולו עדיין בגרונו. הוא למעשה הוביל את קטעי ה surf שהיו בסוף ההופעה וגרמו לקהל לקום ולרקוד. וזה להיט אחרי להיט אחרי להיט. גלישה כן? . ואם זה נשמע לכם מעפן, אתם כנראה לא יודעים מה זה רוקנרול וכוחו. בלייב, במהירות ובבליץ שקיבלנו זה הכי קרוב שאני אגיע לשמוע את הראמונס. הראמונס המקוריים אני מתכוון. הביץ' בוייז אני מתכוון. הבחור בקהל שנצפה עם החולצה של בלאק פלאג הבין, וגם גולום, רוח הרפאים של קרל וילסון, הזונה האריתראית ואחרים. היה לנו אדיר בקיצור, עכשיו בואו נעשה את זה מחדש (רק אחרת לגמרי כמובן) גם עם אליס קופר.