אני לא משקרת לרוב (אולי
)
אלא אם אני עובדת על אנשים...
וזה אחד התחביבים שלי
אבל כשהייתי בהוסטל / אשפוז / מפעל מוגן אז יפיתי את המציאות:
אשפוז - הלכתי לגור אצל חברה לתקופה...
אשפוז לאחר ניסיון אובדני - סובלת מהקאות קשות
(מה שהיה נכון...)
הוסטל - גרה עם שותפות בשכירות, ואז גם צריך להמציא שכר דירה ועוד...
על המפעל המוגן גם הייתי צריכה לאלתר... הכי גרוע שהיו שואלים כמה את מרוויחה לשעה? אז עשיתי פרצוף עגום שאומר שכר נמוך ונאנחתי (ידוע שמינימום זה לא אטרקציה), או שאמרתי "מינימום" - כי אכן זה סכום מינימלי, תסכימו איתי...
אח"כ כשגרתי עם שותפות "נורמליות" אז הייתה אחת שכל הזמן תחקרה אותי איך אני מסתדרת (כי לא עבדתי) וניסתה לשגע אותי למצוא עבודה וניסתה לעזור ולא הפסיקה לשאול אם אני לא משתגעת בלי לעבוד... זה היה ממש מטריד... אמרתי לה שההורים שלי עוזרים לי...
הם אמנם עוזרים לי אבל בסכומים נמוכים מידי פעם... במציאות ההורים שלי ממש לא יכלו לשלם לי את כל ההוצאות של מגורים מחוץ לבית וכו'... הם די חסרי כסף...
אבל להמציא דברים ממש לא אמיתיים לא יצא לי לעשות, לא העזתי... כמה שהייתי מובכת ומושפלת כששאלו אותי מה אני עושה (הייתי מסתתרת מאנשים כדי שלא ישאלו...), לעומת זאת סבתא שלי שיקרה לחברות שלה שאני לומדת פסיכולוגיה כי היא התביישה להגיד שאני לא עושה כלום...
וגיליתי את זה במקרה כשבאה חברת ילדות של אמא שלי שגרה ליד סבתא שלי ושאלה משהו כמו "נו, אז מתי תוכלי לטפל בי?"
אבל אם רופא שיניים היה שואל אותי מה אני עושה בחיים הייתי מתעלמת / מתחמקת / מתעצבנת... מה זה עניינו לכל הרוחות?? אנשים מרשים לעצמם להיות כל-כך חטטניים שזה מעצבן!! אין כבוד לפרטיות של בנאדם...