let's play !!

טוב... אז התשובה הנכונה היא...


אחד... וזה היה סיפור ארוך ומרתק שנגמר טוב בסוף...

והשני, כמעט והיה נכון, והייתי רוצה מאוד להעלות ציורים שלי, אני רק מפחדת שיש כאן מישהו שיזהה אותי... וממש לא בא לי... חבל...
 
וואו!! נשמע מלחיץ!!


לגבי הציורים - נשמע מבאס שאת מאוד רוצה להעלות את הציורים שלך (וגם אני רוצה שתעלי
) ולא יכולה מחשש לחשיפה...
אני ממש מבינה את החשש שלך, גם אני חוששת מחשיפה והלוואי שהיה פתרון לעניין הזה...
אולי תעלי בתור אורחת בפורום? בכוכבית?
 
למדתי ועדיין לומדת

לצייר, אני מציירת בעיקר בשמן, מציירת את רגשותי הסבוכים בעזרת קיקושי צבע נחמדים...
 
הרעיון הוא לא לגלות ישר את התשובה

אלא לתת לכמה שיותר אנשים לנחש ולגלות לכולם את התשובה רק עוד כמה ימים
 

the lowkey

New member
..

1. בביקור אחד אצל רופא שיניים שהיה ממש אדם נהדר ,מהבושה שיקרתי לו שאני לומד לתואר. הסתבר שהאיש שהוא באמת איש פתוח ומעניין מכיר כל פסיק באקדמיות ,למזלי בחוש משחק מפותח ביותר הצלחתי להסוות את השקר שלי ,ולנהל שיחה קולחת על חיי האקדמיה והאנשים שבה וכיוצב.

2. אני שקרן גרוע, תמיד נתפס בשקר בעיקר כי אני חייב לספר את האמת ,גם איפה שצריך לייפות את המצב כמו רעיונות עבודה.
 
הממ...

לפי הפירוט אני הולכת על 1.
כי אם היית באמת שקרן גרוע, לא היית מפרט כל כך יפה את 1... (?... מה אני כבר יודעת
)
 

the lowkey

New member
טוב אז כמובן

שיצאתי שקרן ,הבושה היא כח מניע שיכול לגרום לי לעשות נפלאות.
 
אני לא משקרת לרוב (אולי
)

אלא אם אני עובדת על אנשים...
וזה אחד התחביבים שלי


אבל כשהייתי בהוסטל / אשפוז / מפעל מוגן אז יפיתי את המציאות:
אשפוז - הלכתי לגור אצל חברה לתקופה...
אשפוז לאחר ניסיון אובדני - סובלת מהקאות קשות
(מה שהיה נכון...)
הוסטל - גרה עם שותפות בשכירות, ואז גם צריך להמציא שכר דירה ועוד...
על המפעל המוגן גם הייתי צריכה לאלתר... הכי גרוע שהיו שואלים כמה את מרוויחה לשעה? אז עשיתי פרצוף עגום שאומר שכר נמוך ונאנחתי (ידוע שמינימום זה לא אטרקציה), או שאמרתי "מינימום" - כי אכן זה סכום מינימלי, תסכימו איתי...


אח"כ כשגרתי עם שותפות "נורמליות" אז הייתה אחת שכל הזמן תחקרה אותי איך אני מסתדרת (כי לא עבדתי) וניסתה לשגע אותי למצוא עבודה וניסתה לעזור ולא הפסיקה לשאול אם אני לא משתגעת בלי לעבוד... זה היה ממש מטריד... אמרתי לה שההורים שלי עוזרים לי...
הם אמנם עוזרים לי אבל בסכומים נמוכים מידי פעם... במציאות ההורים שלי ממש לא יכלו לשלם לי את כל ההוצאות של מגורים מחוץ לבית וכו'... הם די חסרי כסף...

אבל להמציא דברים ממש לא אמיתיים לא יצא לי לעשות, לא העזתי... כמה שהייתי מובכת ומושפלת כששאלו אותי מה אני עושה (הייתי מסתתרת מאנשים כדי שלא ישאלו...), לעומת זאת סבתא שלי שיקרה לחברות שלה שאני לומדת פסיכולוגיה כי היא התביישה להגיד שאני לא עושה כלום...

וגיליתי את זה במקרה כשבאה חברת ילדות של אמא שלי שגרה ליד סבתא שלי ושאלה משהו כמו "נו, אז מתי תוכלי לטפל בי?"


אבל אם רופא שיניים היה שואל אותי מה אני עושה בחיים הייתי מתעלמת / מתחמקת / מתעצבנת... מה זה עניינו לכל הרוחות?? אנשים מרשים לעצמם להיות כל-כך חטטניים שזה מעצבן!! אין כבוד לפרטיות של בנאדם...
 

the lowkey

New member
את רואה

ככה זה ,כל החיים שקרים לבנים ,יכולתי להיות סוכן עם כל הכישרון הזה בלהמציא פרטי חיים מזוייפים. והקטע הכי הזוי זה שדווקא איפה שחשוב מול אנשים בחיים הפרטיים אני לא ממציא כלום. הרושם הכי גרוע. זה בעסה כל מיני חפירות של אנשים אין ספק ,כאמור רק החודש חמקתי מהלוויה שבעה וכו'.. רוב הסיכויים שהנושאים לא היו עולים שם ,כי ככה אמור להיות נהוג ,אבל מישהו בטח היה מפר או מפרה את הנוהג ,להשאיר את האף במקומו.
הרופא שיניים תקף אותי בהפתעה גמורה ככ ,שלא היה לי שניה בכלל לחשוב על זה ,אז סיפרתי לו את האמת הרצוייה על האלטר אגו האקדמאי המוצלח שלי. ועד היום לא חזרתי למרפאה הזאת לטיפול (היא מטעם הביטוח שמשלמים לקופ"ח).
את ככ צודקת זאת חוצפה ,אבל אני מניח שהוא שאל כי הוא קרא עלי לפי המראה והלבוש של אותה תקופה שכנראה שתהייה לי תשובה סבירה ,והרגשתי את החובה לספק אותה. אם הייתי בא בטי שירט אני די בטוח שלא היה מפתח איתי שיחה. כל זה היה בתקופת הקורס ,אחרי שהתחלתי לקבל קיצבה והספקתי ליצור מלתחה סבירה. יש סיכון בלהראות בסדר ,זה יוצר סוג של ציפיות מהחברה.
מסקנה, להבא ללבוש דגמח וטי שירט לטיפול שיניים.
 

the lowkey

New member
שניהם נשמעים הגיוניים

אבל אם היית מתנדבת או שח"ם אז זה היה הרבה נסיעות בניידת ,ואיכשהו אני לא מאמין שנסעת במושב האחורי של הניידת.
אז אני אלך על הנשמה בתור האמת.
 
1 אמת

פעם כתבתי באתר עצות, ביקשתי שיעזרו לי להעביר את הזמן עד הערב כדי שלא אהרוג את עצמי...
ובאה אליי משטרה והסיעו אותי לבי"ח

&nbsp
הפסיכיאטר שלי השביע אותי לא לעשות את זה יותר >.>
 
אני משקשקת שישלחו לי משטרה (אולי
)

אז אני נזהרת מאוד במה שאני כותבת באינטרנט...


איך הם התייחסו אלייך? שמעתי על אנשים שחטפו יחס משפיל ומזעזע במקרים כאלה...


אצלי היו סיפורי אמבולנסים לצערי...
 
למעלה