אפאצ'י. ../images/Emo117.gif
אוף. נמאס לי מהויכוח הזה. בואו ננסה לסיים אותו בהודעה אחת: תראה, בואו נודה על האמת - אנחנו בחיים לא נסכים. ואני מאמינה שזה בגלל שאני רואה מעבר לרייסטלין. רוב מעריציו של ריסיטלין הם ילדים לא מקובלים, שבאמת היו רוצים להכניס למלך הכיתה (???). ואני אמורה להיות הראשונה שאזדהה איתו. אני, שבמשך שלוש שנים עברה כל עינוי אפשרי. אני, שאם הייתה לה הזדמנות - הייתה הורגת ללא כל נקיפות מצפון חצי מהכיתה הקודמת שלה (לא שאני נותנת להם יותר מחמש שנים גם ככה... יהיה נחמד לקרוא על כל כך הרבה אנשים שהכרתי שמתו ממנת יתר). אבל ברגע שמבינים את ה"טריק" של רייסטלין, את העובדה שהוא פשוט פונה למכנה הכי נמוך בכל אחד מאיתנו (שנאה/קנאה/רצון לנקום --> ואלוהים יודע שהתברכתי בכל התכונות הללו. מצד שני, גם התברכתי בחכמה וקראתי יותר מדי ספרים מכדי ליפול בפח של רייס) - אז לרייסטלין אין עומק. מבינים שהוא בסך הכל דף נייר קטן מתנפוף ברוח, אפילו לא אישיות אמיתית וכוללת. אני מצטערת, אני עברתי את הפוואר רנג'רס ואת הרעים Vs טובים קצת אחרי הגן. ועד כמה שאני רוצה לחזור לתפיסת עולם קטנה ומתוקה של איש-לבן-איש-שחור, או איש-רע-מגניב-שעושה-כל-מה-שהוא-רוצה-בלי-חשבון - אני לא מסוגלת לדמיין את רייסטלין כדמות כלשהי, דמות אמיתית. מעט כמו קול בעונה השלישית, או דילן מבוורלי הילס.
), לא מספיק יפה, ונטול כל שיער ערמוני.
