KOMA כנסי לקצר..

[.YUD]

היי שעון,

תרשי לי לתמוך בך ובהחלטתך לשרת בצבא. אני שירתתי שירות מלא, בתפקיד שנחשב "חשוב" ו"איכותי" בשביל בנות, אבל בפועל ראיתי שהוא לא היה שונה בהרבה מתפקידיהן המעניינים, האחראיים והחשובים (באמת! בלי ציניות!) של חברותיי שהיו "בסך הכל" פקידות (וזה כדי שלא תהיי עצובה מעניין התפקיד...). למרות שזה מאד משנה בסה"כ איפה את נופלת בתור פקידה (זאת אומרת פקידה של מי...) ובעיקר עם מי את משרתת. מבחינת האוסידי לא זכורה לי בעיה חריפה במיוחד בצבא - הייתי כבר מומחית בהסתרתו. זכורות לי בעיות אחרות כמו עניין המדים ששנאתי וענייני בעיות האכילה שהגיעו אז פחות או יותר לשיא ותודה לאל מעניין זה נגמלתי.

 

[רועי-10]

עוד הערה בנוגע לשרות הצבאי שלי

אני מבין שכל המתלבטים/ות כאן מדברים על שרות סדיר. הדוגמא שלי, ז"א הסיפור שלי נגע רק לשרות במילואים כיוון שכשביקשתי להתגייס, הייתי מעל גיל 24 גיל שכבר לא עושים סדיר. אבל, אני יכול לציין שבכל היציאות למילואים שעשיתי, לא זכורה לי בעיה מיוחדת הקשורה ל-OCD. מהבחינה הזו "עברתי את המבחן". כשגוייסתי, קיבלתי פרופיל 45, ולאחר מס´ שנים ביקשתי להעלות לי את הפרופיל, ואכן העלו לי אותו ל-64. אני חושב, שכל אחד/אחת מרגישה הכי טוב אם השרות מתאים לה או לא. לא כולם אותו דבר, ויש גם להקשיב לקול הלב. בכל מקרה לדעתי, בין אם הרצון הוא להתגייס ובין אם לאו, יש ללכת עם זה, ולהיות שלם עם זה, לא "לפרפר", להיות שלם עם ההחלטה ולזרום איתה. שבוע טוב לכולם! רועי

 

[שעון חול]

יוד, שאלה לי אלייך..

יודית (אני מקווה שלא אכפת לך שאני מכנה אותך כך), אם את רוצה, את יכולה לפרט יותר על בעיות האכילה שלך? אני יודעת שזה מאוד אישי ושזה לאו דווקא המקום לשאול אותך, וזה יהיה ממש ממש בסדר אם לא תעני לי אבל אשמח לקבל ממך תשובה. אה, ותודה על התמיכה! שעוניתה.

 

[סיזי]

חבל שקראתי את השרשור הזה

מתגובה לתגובה רק רציתי ל-

 

[שומפי]

למה לבכות ? ../images/Emo35.gif

 

[***סיזיפוס***]

כי

זה מדכא/ מרגיז וגם מזכיר לי זכרונות עגומים מאוד וגם אני עוד לא השתחררתי מהזכרונות שיש לי עד היום. פשוט עצוב.

 

[***סיזיפוס***]

אני ממש רוצה לבקש ממך, שומפי, סליחה

מראש. כתבתי בהודעה למעלה "מרגיז" בעקבות אחת מהתגובות שלך בשרשור. כתבת שאנו צריכים להגן על עצמנו כי הא-ל לא עוזר לנו בקטע הזה. קודם כל: מי אמר שהוא לא עוזר לנו? שנית, מי אמר שהוא צריך לעשות הכל? שלישית: מי אמר שמגיע לנו שהוא יעשה בשבילנו הכל? מה אנו כאלה צדיקים כולנו שמגיע לנו? יש לנו רק זכויות בלי חובות? רביעית: האם אנו עושים מספיק ועושים נכון(צבאית,חברתית,פוליטית,וכו´) כדי למנוע דברים? הרגשתי חובה להגיב כדי לא להרגיש כמו כלב בעיני הבורא. תביני בשבילי הוא כל מה שיש לי.הוא האבא, האמא, החבר הכי טוב, והיחיד שנמצא שם כשאף אחד אחר לא בסביבה. אם נשארה בי טיפת שפיות היום -זה רק בזכותו. הורי לא התחילו להשתנות עד שלא התפללתי,לא, התחננתי, שיציל אותי מהם,מהלחץ שלהם. אם יש לי משהו היום זה רק הודות לו. כל הטוב שאעשה בחיי לא ישווה לכל הטוב והחסד שהוא השפיע עלי. הוא הציל אותי פיזית ונפשית לא פעם ולא פעמיים. ידוע לי שקשה להאמין לדברים כאלה כשהם באים ממישהו אחר,וגם קל לומר ,טוב מדובר באדם דתי, הם כולם מדברים ככה. תאמיני או לא, גם לי קשה ולפעמים אפילו מפחיד לשמוע דברים כאלה ממישהו אחר. כנראה אלה מסוג הדברים שצריך להיות שם כדי להבין. תאמיני לי שבכיתי בשעת כתיבת ההודעה הזאת. אין זה ממנהגי לכתוב דברים אישיים כאלה. אלו בדרך כלל נשארים ביני לביני. אני מקווה שלא תעלבי ממה שכתבתי לך כאן. סליחה אם פגעתי בך ,שומפי. לא לכך התכוונתי.פשוט הרגשתי חובה להגיב ולא יכולתי להשאיר את הדברים ככה. בהמון אהבה

סיזיפוס

 

[KOMA]

סיזיפוס היקר.

אני מכבדת את דעותייך והרגשותייך כמו שאני מכבדת כל אדם דתי או חרדי או בעל דעות שונות ממני. בכל מקרה אני ממש רחוקה מלהסכים איתך. אני ממש לא רוצה לפגוע בך כי אתה יקר לי (בזמן המועט שאנחנו "מכירים" אם אפשר לקרוא לזה כך)אבל מה שאמרת נשמע לי דבר אבסורדי לחלוטין. אני לא יודעת איך להתייחס לאנשים שחושבים ככה לאומללים שחיים באשליה או לאנשים שחיים בשלווה ובהגנה תמידית.אני נוטה לשני. אמא שלי ז"ל שהייתה פרח בחיים שלה ולא עוללה רע לאף אחד נקטפה לפני שמלאו לה 30 שנה ממחלה יפנית נדירה שהשד יודע מאיפה היא צצה. היא השאירה אחריה ילדה בת 5 וחצי שעוד לא הספיקה לעלות לכיתה א´ וכבר הייתה צריכה לדעת סבל וכאב כה רבים. אני לא יודעת מה עוללתי שאלוהים שונא אותי כל כך אז אני מעדיפה שלא להאמין בו. אני מה שמגדירים אטאיסטית מושלמת. לפני שאימא שלי נפטרה אבא שלי שהיה אדם חילוני לגמרי הניח תפילין הלך לכותל המערבי עם פתק תחינה וכמה דקות לפני מותה הבטיח לבורא שיחזור בתשובה אם יתן לה לחיות ואף יתן את חייו. אחרי כמה דקות אימי נפטרה. ותאמין או לא בלי שום קשר למות אימי ואולי עם קצת קשר לבית שבו חונכתי קשה לי להאמין בדבר כזה. נכון שאמונה היא הכול אבל כשטומנים לך בחיים כאלו "פנינים" אתה קצת מתקשה להאמין. אפשר למצוא מלא הוכחות למה אני צודקת ומלא אירועים בהם אלוהים שנחשב לאל רחמן וטוב לא הגן ואף נתן באכזריות שישסעו לגזרים את הברואים שהוא עצמו כביכול יצר. אבל אני יודעת שלאנשים בעלי אמונה זה לא משכנע בכלל. אפשר להאמין שהיה פיצוץ גדול שבו נבראו כל הכוכבים ואחרי מיליארדי שנה הופיעו חיים על כוכבינו שהתפתחו לבני אדם. בקשר לאוויר ופלסמה חסרי צורה ושם ש"אמורים" לעזור לנו אני לא כל כך בטוחה. אני חושבת שאנשים שלא יכולים או רוצים להסביר דברים מסוימים מתחילים להאמין בדבר מסוים גדול מדי מכדי שהם יבינו אותו שהוא אחראי לדברים האלו. כמו שהיו אנשים פרימטייבים בעבר שראו שיטפון או רעידת אדמה ולא ידעו איך להסביר את זה האמינו "באל האדמה" או "באל הים". ובנוגע למקרה שלך אישית: איך אתה יודע שכשהתפללת לה´ דווקא בגלל זה הדברים השתפרו? אולי זה היה צירוף מקרים? ואולי יותר סביר להניח שזאת הייתה הדרך לעודד את עצמך פסיכולוגית והיא פשוט הצליחה. ברגע שהרגשת יותר טוב מההרגשה שמישהו עוזר לך כשאין לך אף אחד מישהו שהוא חזק וגדול וקיבלת תחושת ביטחון והגנה גם שידרת להורים שלך את זה ובגלל זה השתנה יחסם.. לדעתי כל התפיסה של התנ"ך מעוותת. מה אם לא תדליק את המנורת שולחן שלך ביום שבת זה יעשה לה´ תענוג? במה שאני כן מאמינה זה שצריכים להיות אנשים מוסריים,שלא רוצחים ולא גונבים ולא מרמים ואם יש ה´ לדעתי צריך להיות איכפת לו מזה. ואחרי כל זה אני מאוד מקווה שלא פגעתי בך סיזיפוס ובכל אדם שחושב ומרגיש כמוך אבל זאת דעתי. אני חושבת שאדם צריך לזקוף את הכרדיט לעצמו כאדם מוצלח וכשרוני וחזק שהצליח להתגבר על מכשול זה או אחר ולא למשהו או מישהו אחרים. ואם מי שקרא את כל זה חושב שאני "עוכרת ישראל" אז שידע שגם אני לפעמים בלילות חשוכים ונמשכים ללא סוף מרימה ראש לתקרה ואומרת תפילה חרישית בשבילי ובשביל כל האנשים שיקרים לי. הלילה אני אתפלל לה´ שהוא יהיה באמת קיים ושבאמת יעזור לי ולכולכם. א מ ן .

 

[***סיזיפוס***]

koma

אם את חושבת שלי לא היו תהיות ושאלות את טועה. הגעתי למסקנה הזאת אחרי קושי עצום ומשבר אמיתי. את בטח תגידי שהגעתי למסקנה זו כדי להתעודד וכי רציתי להאמין, אבל הגעתי לזה אחרי מחשבה ארוכה ומייגעת . בעקבותיה הגעת לכמה מסקנות . למה דברים קורים,ואת מי צריך להאשים אם בכלל. לא רק לי היו קשיים, גם במשפחתי הקרובה סבלו מאובדן בגיל צעיר. אם את חושבת שלא אכפת מהסבל של אחרים- זה בדיוק ההיפך, זה משפיע עלי יותר מדי וכואב לי עד בלי די,עד שצריך להזכיר לי שגם לי יש את חיי לחיות. לפעמים גם קשה לי עם זה שלי יש משהו ולאחרים אין. לפעמים יש לי שאלות למה אני בחיים והם מתים, בעוד שאני כל כך רציתי למות והם כל כך רצו לחיות. תאמיני לי לא היה לי שום הרגשת בטחון והגנה ולכן גם לא יכולתי לשדר אותה. רחוק מזה .מאוד רחוק מזה. העלית הרבה דברים וקשה לי לענות לך על כל אחד ואחד מהם פשוט כי יש יותר מדי לכתוב ולהסביר. אני אנסה לצרף כאן משהו שכתבתי בפורום האב. לפני כן אומר לך משהו שאמרתי לקרובת משפחתי שאיבדה את אמה באותו גיל כמוך. יש 3 גורמים שהכי קרובים לאדם: אבא, אמא, ואבינו שבשמיים. אם איבדת אחד מהם והפסקת להאמין, אז במקום שישארו לך 2 גורמים שיעזרו לך,נותרת רק עם אחד.