עוד ספויילרים
1. היה קטע שקובי נשאל על ג'ורדן, שהרי הם הספיקו להיפגש אחד מול השני מספר פעמים. קובי מספר, שכשהוא היה בן 21, הוא ישב באיזו שיחה עם ג'ורדן ופיל, ואז מייק הקניט אותו, אז הוא פשוט הקניט בחזרה. מייק אמר לו משהו כמו "אם היה לך אומץ היית עולה לשחק מולי 1 על 1", אז קובי ענה "אם היה לך אומץ היית עולה לשחק מולי 1 על 1". קובי סיפר לאחר מכן שפיל הלך עם מייקל, ומייקל אמר לו " I like this kid. he got guts". ואז קובי, שתמיד נראה כאילו והוא מנסה להוכיח לכולם שהוא יותר טוב ממייקל, מתחיל לדבר על ג'ורדן. אני מצטט בחופשיות, אבל זה היה משהו כמו "הרבה אנשים מדברים על מייקל שהיה אתלט וסקורר וחזק, אבל תבינו שמה שהיה בו הכי מדהים היה הצד הטכני. היתה לו טכניקה מושלמת (FLAWLESS). כשראיתי אותו משחק, אמרתי לעצמי שאני רוצה שתהיה לי טכניקה כמו שלו. כשהיינו משחקים אחד מול השני הייתי שואל אותו איך הוא עושה דברים מסויימים, והוא היה מסביר לי", ואז אשכרה מראים סרטון שלהם, ומגבירים את הווליום, ושומעים את קובי שואל אותו על איך הוא גורם לאנשים לקפוץ מהפייקים, ומייקל מסביר לו משהו על שצריך להרגיש עם הרגליים אם הם מתכוננים לניתור או לא, ולהגיב לזה.
 
עזבו שהסיפור הזה לא פחות ממדהים בעיני, אבל זה מלמד כל כך הרבה על הגישה המקצועית של קובי למשחק.
2. עם כל ההערכה למייקל, שצריכה להיות מובנת מאליה, קובי מדבר על הערכה לשחקנים אחרים. שהוא מתחיל לספר על לברון, וקארי והארדן ועוד כמה שמות שהוא מזכיר, הוא בכלל לא מדבר עליהם כנחותים ממנו, כמו שהוא נותן לכל העולם להרגיש שהוא חושב. הוא מעריך אותם מאוד. הוא פשוט לעולם לא יראה את זה, כחלק מהפסיכולוגיה של המשחק.
 
3. עוד קטע שמאוד אהבתי, זה שאחמד ראשאד שאל את קובי "מה עושה שחקן ברמה שלך, שכבר לא מנתר כמו פעם, לא מכדרר, לא קולע כמו פעם. איך אתה נשאר רלוונטי?". ואז קובי עונה "you adjust". מן תשובה אופיינית קצרה כזו, שלא אומרת הרבה. ואז קובי באופן לא אופייני, מתחיל לפרט. "הסתכלתי על ה-ALL TIME GREATS. לא כולם שם אתלטים, לא כולם שם מהירים, לא כולם שם יודעים לכדרר. מג'יק, בירד, מייקל, אוסקר, דוקטור ג'יי. כולם שלטו, ולכולם היה סגנון שונה. כולם באו עם יכולות פיזיות שונות. אז הסתכלתי מה הם עשו כדי ליצור יתרון קבוע על היריבים, והבנתי מה אני צריך לעשות כדי לשמור על רמה גבוהה למרות שהגוף לא מה שהיה פעם."
 
שוב פעם, פרגון, שוב פעם מקצועיות שאין כמוה, שוב פעם עבודה קשה, שוב פעם הבנה. תלמיד של המשחק. מעולם לא ידעתי שקובי כזה.
 
4. בראיון קובי אפילו נשאל על איך הוא היה בתור חבר לקבוצה. ראשאד שאל באופן די ישיר איך קובי היה מרשה לעצמו "להתעלל" בחברים לקבוצה. קובי ענה לו, ומה שמדהים בזה, זה שבתשובה שלו לא היה שום דבר אישי. הכל מקצועי, כרגיל. קובי מדבר על מנהיגות, ואיך המנהיגות שלו היתה קשוחה, כי ככה הוא חשב לנכון שצריך לעשות. קובי נתן דוגמא, שאם נתקע לך משהו בשיניים, יש שני סוגים של אנשים. אלה שלא יגידו לך כלום ויתעלמו מזה, ואלה שיגידו לך בפנים שיש לך משהו בשיניים, כדי שתוכל להוציא אותו ולהמשיך כרגיל. קובי בכלל לא מתייחס לחברים לקבוצה כחברים, אלא כקולגות. הוא מספר כמה הוא כיבד והעריך שחקנים ששיחקו איתו, אבל שמבחינתו זה לא משנה כמה הוא אוהב מישהו, כשהוא חשב לנכון שצריך להעיר או לתת בראש, הוא עשה את זה. חסר פשרות לחלוטין.
 
אישית, אני לא מסכים עם הגישה הזו, אבל אני לא יכול שלא להעריך את הטוטאליות שבה.
 
 
בקיצור, אם אתם אוהבים NBA תראו את הראיון הזה. אני סתם חופר פה.
