Knocking on) Cellar Door)

[oren29at]

Knocking on) Cellar Door)

טוב, כבר דיסקסנו את זה, לפני כמה חודשים, אבל עכשיו זה רשמי- ב 10.12, עוד כחודש וחצי, יוצא Live at the Cellar Door, הופעה (או תמצית של שבוע הופעות) במועדון ה Cellar Door בוושיגטון די סי. זה אותו המועדון שמוזכר ב "The Needle and the Damage Done", ואם הבנתי נכון- באחת מאותן הופעות פילס את דרכו בחור צעיר בשם נילס לופגרן אל קידמת הבמה, והציג את עצמו לפני יאנג (שהיה טיפה פחות צעיר ממנו אז).

רשימת השירים השתנתה באופן דרמטי מאז הדיווח הקודם, היא מלאה יותר, והופכת את האלבום הזה ליותר אטרקטיבי מאשר צורתו הראשונית, לפחות בעיני

http://neilyoungnews.thrasherswheat.org/2013/10/new-release-neil-young-live-at-cellar.html#links

מאז 2006 ניל יאנג מוציא את סדרת ה Archives Performance באופן לא ממש מסודר או כרונולוגי. האופי הקפריזי מתבטא בספרור של כל הוצאה. האלבום הזה הוא מס' 2.5 בסדרה (כן כן, לא טעיתי), מה שמתחרה ב, שלא לומר שובר את ה, שיא של ספרור אלבום ההופעה ב Canterbury House 1968, שהיתה מס' 0.

כל מה שנותר לי (ולא רק לי) הוא להביע תקווה שיאנג ימצא את כוחות הנפש הדרושים על מנת לדלג מעל התקופה של 1968-1971, שמסתבר שהוא אוהב אותה במיוחד, ויאפשר למעריצים ולו עצמו לצלול לפאזה הבאה, 1972-1975 כמדומני, שאולי פחות נוחה לו אישית, אבל הרבה יותר מרתקת אמנותית.

 

[Barmelai]

כן, דיסקסנו

ולכן בוא ננסה ללכת על משהו נחמד יותר. אבל לפני כן אשתדל לקשר את הרעיון שלי עם ארוע הוצאת עוד אלבום Cellar Door הממשמש ובא.

אתחיל באקסיומה: ניל יאנג הוא קריזיונר. זו קרקע מוצקה לעמוד עליה גם אם במקרה אתה גר בטבריה. עם אקסיומה לא מתווכחים.
מכאן אמשיך בשביל חתחתים שכן חייבים לנמק: ניל יאנג נהנה לדפוק את אלבומי ההופעה שלו.
כדי להבין עד כמה הוא מסוגל ונהנה לדפוק אותם, צריך ראשית חכמה לשמוע שוב את אלבום ההופעה האקוסטי המושלם Live at Massey Hall.
Massey מבהיר למה יאנג אוהב להתרפק על התקופה. בשנים ההן, מבחינת כתיבה נטו, הייתה לו יד זהב.
Massey בורך בצליל חם וקרוב לאוזן. הקשב לתשואות הקהל, איך הן מחייות את השירים, לפתיחים הקצרצרים של משפט או שניים. אתה מרגיש כאילו שאתה שם. זו הופעה אקוסטית קלאסית מכל בחינה אפשרית.

עכשיו לך ל SUGAR MOUNTAIN. הופעה בקנטרברי האוס, השד יודע איפה זה. הסטליסט מושלם ומשלים את Massey Hall: חוץ משיר אחד, כל השירים שונים ושוב, כולם פרחים מלאי צוף.
רק מה? הופעה אולי, אבל חיה, לא ממש. השירים נשמעים כמעט כמו הקלטות אולפן. בסוף כל שיר נשמעות מחיאות כפיים מנומסות, מוגברות מדי וכאילו מודבקות בצורה חובבנית. ואם זה לא מספיק, יאנג דחף את רצועות הדיבור בין השירים וחירב את רצף ההאזנה. השירים נהדרים אבל בשביל הופעה חיה חייבים להודות שהיא די זומבית.

לא חולפות 5 שנים ויוצא Time fades away. יאנג מתכחש למוצר, מסרב להוציאו על דיסק והאלבום, כשמו כן הוא, מתפייד למרחבי הסייבר.

הלאה. בשנת 1978 יאנג יוצא לסיבוב הופעות. מתוכו הוא מקמפל מעין אלבום "הופעה" בשם Rust never sleeps. יאנג בוחר את השירים לפי מפתח מוזר הידוע רק לו, מוסיף אובר-דאבז ומוחק את רעש הקהל מהשירים.
התוצאה - אלבום הופעה שנשמע כמו אלבום אולפן מפוספס. המבקרים אגב, לא מסכימים איתי. האלבום הזה נחשב לאחד הגדולים ברוק בכלל.

לאחר כמה חודשים יאנג מתעשת ומוציא, מאותו סיבוב הופעות, את Live Rust. הפעם יאנג מראה שכשהוא רוצה הוא יכול. Live Rust הוא אלבום הופעה מופתי. כל מה ש Rust never sleeps לא - Live Rust כן. בחירת שירים נכונה, ביצועים פנטסטיים, קהל באקסטזה ואווירת ההופעה הכי טובה שלא היית בה, שורה על כל דקה באלבום.

אני יכול להמשיך בזה עד סוף הלילה אבל גם ככה קדחתי את הנקודה קצת יותר מדי. בואו נעבור לחלק האמנותי, איפה שאתם משתתפים.

אני אזרוק פה אתגר: להרכיב מאלבומי ההופעה הרשמיים של יאנג את אלבום ההופעה האולטימטיבי שלכם. מה זה אומר:

- סטליסט. בחירת השירים שהייתם כוללים באם כל ההופעות של ניל יאנג.

- ביצוע. באיזה אלבום הופעה מופיע הביצוע המועדף עליכם ולמה הוא עולה על ביצועים אחרים.

- אורך. בין 50 דקות ל שני דיסקים מלאים, כלומר עד 150 דקות.

אני יודע שיש כאן כמה וכמה יאנגופילים - תנו בראש. אם תהיה הענות וגם אם לא, אני אתן את הופעת ההופעות שלי. בהצלחה ויאנג שמח לכולם.

 

[arieltr]

My My Hey Hey, Into my Concert

Yummy Yummy

Setlist:

1. Powderfinger - Weld
2. Walk Like Giant - Live in Melbourne (it will be released no doubt) 2013
3. Tonight's the Night - Live Rust
4. Hey Hey My My, Into the Black - Live Rust
5. A Man Needs a Maid/Heart of Gold Suite - Live at Massey Hall
6. Cowgirl in the Sand - Live at Massey Hall
7. Don't Let It Bring You Down - Live at Massey Hall
8. There's a World - Live at Massey Hall
9. See the Sky About to Rain - Live at Massey Hall
10. Down by the River - Live at Massey Hall
11. Only Love Can Break Your Heart - Live from my brain at my own will
12. My Heart - Live from my brain at my own will
13. Like a Hurricane - Unplugged
14. Helpless - Unplugged
15. Danger Bird - Year of the Horse
16. Cowgirl in the Sand - Live at the Fillmore East
17. Down by the River - Live at the Fillmore East
18. Like a Hurricane - Weld
19. Cortez the Killer - Live in Melbourne 2013
20. Long May You Run - Unplugged

Encore:
No need. I'm already in heaven

Lengh:
Play in loops forever

Why did I pick particular those tracks:
Do I really need to explain? How much time you guys got

wait till you'll hear the 2 tracks from my brain show (stunning low key performance) and from the Melbourne (electric heaven) show...

 

[Barmelai]

מיי מיי היי היי - הופעה האולטימטיבית

אצלי זה דיסק כפול כי אני הולך על גדול, שמן ועסיסי. עם שירים שבגרסת הויניל היו מקבלים צד שלם כל אחד.


CD1

1. On The Way Home (4 Way Street 71) (3:47)
2. My My, Hey Hey (Out Of The Blue) (Live Rust 79) (4:12)
3. Cowgirl In The Sand (Road Rock, Vol.1 2000) (18:13)
4. Expecting to Fly (Sugar Mountain 68) (2:39)
5. Powderfinger (Live Rust 79) (5:44)
6. After The Gold Rush (Live Rust 79) (3:49)
7. Cortez The Killer (Weld 91) (9:48)
8. The Needle And The Damage Done (Unplugged 93) (2:52)
9. Sedan Delivery (Live Rust 79) (4:51)
10. Love In Mind (Massey Hall 71) (2:48)
11. Danger Bird (Year Of The Horse 97) (13:35)


ונימוקי חבר השופטים:

1. פתיחה קלאסית מההופעה של קסנ"י. והם אשכרה מציגים את יאנג. יותר מזה?
http://www.youtube.com/watch?v=3E3HxRdLe0Q

2. זה הרגע בלייב ראסט שיאנג מחליף את האקוסטית בחשמלית וגם אומר את זה לקהל. המיי מיי היי היי הטוב אבר.

3. האומצה העסיסית מההופעה של אלפיים. צד שלם של תקליט וכל דקה מה 18 שווה זהב. גרסה ללא מתחרים.

4. בקלות בין 5 האהובים עלי של יאנג. ביצוע גדול אבל כמו שייללתי למעלה, ההופעה לא ממש חיה. נשמע את הביצוע ב Cellar Door ונראה אם יש מצב להחלפות.

5. שוב לייב ראסט לוקח. כי כזה הוא, גדול מהחיים. לוק אאוט מאמה...

6. סידרתי את השירים ככה שבין שניים כבדים וחשמליים יפריד אחד אקוסטי ושקט: סטייק-סורבה-סטייק-סורבה... לייב ראסט כמובן.

7. הביצוע של WELD משאיר אבק ללייב ראסט, וכל נסיון בעבר ובעתיד להתחרות בו נדון לכשלון מראש.

8. בקלות אחד מהחמישה וגו... לקח ליאנג רק 20 שנה להגיע לביצוע הכי קורע לשיר הקורע ממילא הזה.

9. הערה לבלאק פרנסיס: הקטע הזה של חזק-חלש-חזק? ניל יאנג המציא גם את זה. קח את זה כמו גבר ובהצלחה בהמשך דרכך.

10. איזה אלבום ענק זה מייסי הול? הה?

11. הביצוע הטוב ביותר וגם היחיד שיש לשיר המופלא הזה. המילה היחידה שהמוח מסוגל להפיק לאורך 13 הדקות שלו היא: majestic.

 

[arieltr]

Wow

3. I ain't familiar with the Cowgirl Rock Road version.

4. Why is it so hard to get that album 'Only Love Can Break Your Heart' live? Someone needs to speak to Neil.

7. Any Cortez is a Killer...but that's given. The Weld is a sure SuperKiller. You have to hear the 16 minute version they did down here and are doing on their current European tour. It's the Mother of all SuperKillers.

8. Love this one. Somehow on the unplugged, I prefer the 'Helpless' an intch more.

 

[Barmelai]

היי היי מיי מיי הדיסק השני

CD2

1. Slip Away (Year Of The Horse 97) (10:52)
2. Sugar Mountain (Live Rust 79) (5:03)
3. Down By The River ( Fillmore East 70) (12:30)
4. See The Sky About To Rain (Massey Hall 71) (4:06)
5. Words (Road Rock, Vol.1 2000) (11:08)
6. A Man Needs a Maid/Heart Of Gold Suite (Massey Hall 71) (6:39)
7. Southern Man (Journey Through the Past 72) (7:02)
8. I Am A Child (Massey Hall 71) (3:20)
9. Like A Hurricane (Live Rust 79) (8:03)
10. Hey Hey, My My (Into The Black) (Live Rust 79) (4:37)


האתגר האמיתי במסגרת הזמן הוא, מה להשאיר בחוץ. שזה אומר לסדר מחדש את העדיפויות, בנאדם.

1. מהשירים המאוחרים שאני הכי אוהב. במקור מאלבום החץ השבור, כאן ביצוע מלהיב מהסרט "שנת הסוס".

2. לשמוע ולבכות. גם מהשיר וגם מזה שלא נולדת במקום ובזמן הנכונים. כן, אין דרך לרכך את זה, גדלת בחור נידח ששום דבר בו לא היה נכון וחוץ מתושביו ומדריכי טיולים אף אחד לא שמע עליו.

3. סטייק-סורבה-סטייק-סורבה. ביצוע מעלף מההופעה הלא מספקת בגלל קוצרה. מהסנונית הראשונה שבישרה את הלייב ארכייבז, כמדומני.

4. מייסי הול. צריך להרחיב? האלבום החדש מבטיח ביצוע מתחרה. נחייה ונראה.

5. מהשירים האלה שאתה מתפלל לאלוהי היאנג שיכניס לו למוח את הרעיון לבצע בהופעה. התפילה התקבלה ויאנג ביצע אותו ברואד רוק ווליום 1. ואיזה ביצוע.

6. מייסי שוב. שווה הכל רק בשביל ההקדמה של יאנג: "זה שיר חדש". כן, אפילו השיר הענק הזה שמלווה אותי כל חיי הבוגרים, היה פעם חדש.

7. קרב איתנים ניטש בין הביצוע האלמותי מ 4 Way Street, רבע שעה עמוסה גיטרות מכל טוב, המהווה את שיאו של האלבום הכפול, לבצוע ב"מסע דרך העבר". ניצחון בנקודות הוענק לגרסה השניה והקצרה בחצי, משום שככל שהשיר מתקדם השירה של יאנג נהיית יותר היסטרית - וזה בדיוק מה שהשיר צריך כדי להיות פנינה אמיתית.

8. אם הגרסה של מייסי הול גוברת על זו של לייב ראסט, זה אומר הכל (על מייסי הול).

9. השיר החשמלי האהוב עליי ביותר של יאנג, בביצוע שאני יודע לשיר אחורה. כולל סולואים ופידבקים. גרסת WELD נותנת פייט חזק אבל אני פחות קשור אליה.

10. כי אני טיפוס של סגירות מעגלים. וחוץ מזה, ביצוע פנטסטי.

 

[arieltr]

Wow 2

5. Words! eleven minutes version Wow. What's next, Southern Man? Is this Road Rock album great all along? Where the heck is the music shop in this shithole...

7. Rega Rega Rega. Woof. That's the film or the concert? what other songs are in there? track list? are you in Neil hidden basement? are you Neil Young? tell the truth or you'll get my Radio K.A.O.S...hee hee hee

BTW
I wanted to put on my list 'Ordinary People' but the only live version I know so far is the one that circulate my brain and it's too long to remember how long it is, or when it starts or finishes...

 

[Barmelai]

Road Rock, Vol.1

(אין Vol.2) הוא פצצה של אלבום הופעה. אין שם Southern Man אבל הוא מסתיים ב 18 דקות שמורכבות מביצוע עדין, חזק ומלא נשמה של Tonight's The Night , האהוב עלי מבין הביצועים הרבים שהוקלטו לאורך השנים, ולאורך מגדל השמירה. אה, ויש את Walk On. הופעת חובה.

"שנת הסוס" הייתה הופעה שהוקלטה והוסרטה, פלוס ראיונות מאחרי הקלעים. היא קיימת כסרט על DVD (רוג'ר איברט הגדול והמנוח הכתיר אותו בתואר הסרט הגרוע של השנה) וגם על אודיו דיסק. רשימת השירים בשניהם, זהה. ההופעה הוקדשה לזכרו של דייויד בריגס, מנהלו וידידו של יאנג, שמת שנתיים קודם מסרטן ריאות. הסטליסט הורכב מהשירים שבריגס אהב במיוחד.

 

[arieltr]

So where is

the Southern Man from ? the other movie ? or concert ?
Is it one off or there are more songs there ?

 

[Barmelai]

לא מספיק טוב האינפו בסוגריים ליד שם השיר?

Southern Man

הגרסה שבחרתי, 7 דקות, היא מהאלבום Journey Through the Past. עד כמה שאני יודע, לא קיים בדיסק עד היום.
http://www.youtube.com/watch?v=b_P4lyYf2eU

הגרסה שהתמודדה מולה, היא מהדיסק השני של
Crosby, Stills, Nash and Young - 1971 - 4 Way Street
כמעט 14 דקות של גן עדן עלי אדמות. שמע בעצמך
http://www.youtube.com/watch?v=iX5IEd15u5A

ויש גם באקסטרה לארג'
http://www.youtube.com/watch?v=ETO3w3Ok1fM

 

[Barmelai]

אל תתייחס לקליפ השלישי, לא שמעתי אותו קודם

זה לא באמת 20 דקות, רק 9.

בכל אופן נדמה לי שלא הבנתי נכון מה ששאלת. אז אולי עכשיו:
Journey Through the Past הוא פסקול לסרט בשם הזה (אין לי מושג מה מתוך האלבום באמת קיים בסרט). השירים נלקחו מכל מיני הופעותשל הבאפלו ספינגפילד, קסנ"י, טייקים אולפניים אלטרנטיביים למשל, (כל צד 3 של התקליט הוא גרסת 16 וחצי דקות של Words).

Southern Man לקוח מהופעה עם קרוסבי סטילס ונאש בפילמור איסט, 1970.

 

[arieltr]

Thanks Bari

I looked a bit and didn't find any disk out there of this stuff. Will look for CSNY Fillmore thing. Words 16min must be a blast from the past...

Cheers

 

[oren29at]

יקח לי טיפה זמן לגבש, אבל בינתיים

אני אמליץ פה על אלבום הופעה שהוא "חצי בוטלג"- הוא לא יצא באופן רשמי תחת חברת התקליטים של יאנג, אבל חוקית, אין להם מה לעשות נגדו.

Cow Palace 1986 הוא הקלטת רדיו של הופעה עם קרייזי הורס מ 1986. יאנג היה אז לקראת סופה של תקופת הלימבו שלו- החוזה המחורבן עם "גפן" עמד להסתיים, ויאנג התחיל לגלות סימני התאפסות מוזיקליים. ב 1987 יצא האלבום האחרון שלו בחברה, Life, שכתבתי עליו פעם כמה מלים חמות, ואני עומד מאחוריהן גם היום.

Cow Palace 1986 מורכב ברובו משירי הרוק הקלאסיים המצוינים של יאנג, והם מבוצעים ברמה ה"רגילה" שיאנג וקרייזי הורס הרגילו אותנו אליה באלבומי ההופעה הרשמיים שלהם.

מה שעוד יש שם זה כמה ספיחים מהתקופה ה"אלקטרונית" של יאנג, שירים שמשלבים גיטרות חשמליות ו-ווקודר מוזר ומעצבן. אבל מבחינתי, הפלוס הגדול של האלבום הוא הביצועים החיים לשירים שיצאו שנה לאחר מכם ב Life. חלקם מעובדים בצורה יותר טובה מהמקור (ומיעוטם לא

), עם פחות קלידים ויותר גיטרות.

עוד בונוס הוא המיקס- מאחר וזאת הקלטת רדיו, הקהל מאד קרוב לרמקולים וההתלהבות שלו נשמעת היטב. הסאונד של הלהקה מחוספס ופחות נקי מאלבומי הופעה רשמיים, וגם זה נזקף רק לזכות האלבום הזה.

האלבום ניתן לרכישה כאן:

http://www.amazon.co.uk/Cow-Palace-1986-Neil-Young/dp/B006GOUNL0

ולהאזנה מלאה כאן וכאן:

http://youtu.be/YhSe-3FWZaQ

http://youtu.be/WqnYW4EPzfE

 

[oren29at]

טוב, במגבלות רוחב היריעה האישי

מסתבר שאני פחות יאנגופיל מהרבה אנשים כאן. יש לי היכרות טובה מאד עם רוב אלבומי האולפן שלו (עד 1994, ואפשר למתוח את זה לעד 1996. אחר כך יש נפילה חדה באיכות האלבומים שלו, וברמת העניין שלי), ויש לי כמה וכמה אלבומי הופעה, ואני אוהב חלק מהם, וחלק אחר- פחות.

ככה או ככה, הרכבתי את הסטליסט שלי. הוא כולל שימוש בשני בוטלגים. על אחד המלצתי כאן בשרשור, השני יתכן ולא ניתן להשגה, אבל לי יש אותו, אז אני אעשה בו שימוש.

העיקרון המנחה שלי של זרימת השירים דומה לזה שב Live Rust- פתיחה אקוסטית, המשך חשמלי, אתנחתא אקוסטית באמצע, וסיום מכוסח כהלכתו. יצאו לי 133 דקות, שאחלק לשני חלקים לנוחות המאזינים (הקוראים, במקרה הזה)

 

[oren29at]

חלק א'

1. On the Way Home (Massy Hall, 1971) 03:42
2. A Man Needs A Maid + Heart Of Gold Suite (Massy Hall, 1971) 06:39
3. Comes A Time (Live Rust 1979) 03:15
4. Transformer Man (Unplugged, 1993) 03:36
5. Prime of Life (Fallen Angel in Frisco, 1994) 05:24
6. Change Your Mind (Fallen Angel in Frisco, 1994) 19:39
7. Cinnamon Girl (Weld, 1991) 04:47
8. Cowgirl In the Sand (Fillmore East 1969) 16:09
9. The Last Dance (Time Fades Away 1973) 08:43

1) שיר הפתיחה של Massy Hall, עם הסאונד החם, שנובע לא מעט ממחיאות הכפיים, כמו שמיכה ציין. השיר הזה הוא פתיחה מצוינת לאלבום, וקובע רף של איכות ואינטימיות שהאלבום כולו לא נופל ממנו.

2) ישן הופך לחדש ברוורס. שני השירים הוותיקים האלה מקבלים מימד של טריות דרך ביצוע ה"בוסר" הזה, שלא נשמר ב Harvest, ואולי טוב שכך.

3) הביצוע המקורי, מהאלבום באותו שם, הוא קאנטרי עליז ומלא מיתרים וכינור. ב Live Rust יאנג לוקח אותו בחזרה אליו, גיטרה ומפוחית, ומחזיר אותו לגובה העיניים של המאזין, עם טיפונת מלנכוליה.

4) מתוך האנפלאגד. במקור, שיר הנושא של אלבום אלקטרוני ו"עכשווי" נכון ל 1982. כשהוא בא ערום וטבעי מסתבר שמגע הזהב של יאנג המלחין היה קיים גם אז.

5) יש לי תקליטור שהוא בוטלג של הופעה מה Bridge School Benefit ב 1994, מיד אחרי Sleeps With Angels, אולי האלבום הענק האחרון של יאנג. הלהקה מנגנת ללא חשמל, ככל שאני יכול לשפוט, אבל רוח ההופעה הפוכה ב 180 מעלות לכל אנפלאגד שהוא. "Prime of Life" נשמע פתאום קצת שונה, אוורירי יותר, נפלא לא פחות

http://youtu.be/RmWRgx1wIw8

6) מאותה ההופעה, טבורו של האלבום Sleeps With Angels הוא גם השיא של ההופעה. 14 דקות במקור, 19 דקות כאן. מעט מדי בשני המקרים

http://youtu.be/qxGkq6zmmK4?t=24m44s

7) Weld הוא אחד מאלבומי יאנג הראשונים שלי, אולי אפילו הראשון, או השני (אחרי Harvest). זה הביצוע שהכיר לי את השיר. יש אולי יפים ממנו, אין יפה כמוהו

8) שיר הסיום של דיסק ההופעה בפילמור. האזניים מצלצלות אחרי 16 דקות וקצת, רוצות עוד מצד אחד, אבל גם שקט כדי לעכל מצד שני

9) שיאו של האלבום האבוד והנפלא ההוא. שירים 7-9 הם 3 שיאים ביחד, הגיע הזמן לנוח לרגע, לתת ליאנג והלהקה לאסוף אוויר, לשתות משהו לפני שממשיכים

 

[oren29at]

חלק ב'

1) Ohio (Massy Hall, 1971) 03:40
2) The Needle and the Damage Done (Massy Hall, 1971) 03:55
3) Look Out For My Love (Unplugged, 1993) 05:57
4) Down By The River (Cow Palace, 1986) 07:19
5) Like A Hurricane 10:00
6) Come On Baby Let's Go Downtown (Fillmore East 1969) 05:04
7) Long Walk Home (Cow Palace, 1986) 06:34
8) Cortez the Killer (Cow Palace, 1986) 09:21
9) Rockin' In The Free World (Weld, 1991) 09:22

1) חלק ב' נפתח טיפה לאט, עם שיר שחודר מתחת לעור, על טבח הסטודנטים באוהיו. זה לא הביצוע ההמנוני של CSNY, אלא ביצוע שקט ומלא כוונה. What if you knew her/And found her dead on the ground/How can you run when you know? שואל יאנג, ולא מצפה לקבל תשובה, אלא לעורר מחשבה.

2) אם אני לא טועה, זה אותו הביצוע שיש ב Harvest" אלא ששם מחיאות הכפיים נחתכות בחדות, וכאן, שוב, הסאונד החם של התשואות עושה רק טוב לשיר היפהפה הזה.

3) העלאת הילוך, מתוך האנפלאגד. במקור, מתוך Comes a Time. הלחן יפה כשהיה, וסערה של גיטרות אקוסטיות בסיומו מהווה גשר מושלם לחלק החשמלי של שארית ההופעה.

4) מתוך בוטלג נוסף שיש לי, ושכתבתי עליו במעלה השרשור הזה. שיר פשוט נפלא, לא מאבד גרם מחיוניותו. ההופעה הזו, כאמור, הוקלטה כך שהקהל נשמע קרוב מאד לרמקולים, והסאונד של יאנג וקרייזי הורס מחוספס אפילו יותר מהרגיל. מה עוד אפשר לבקש?

http://youtu.be/Veg_XO7jX_4


5) "Like A Hurricane" בהופעה יכול לקחת 8 דקות, או 10, או 15, או 20, או כמה שיאנג מחליט. האלבום/בוטלג/הופעה ממנו לקוח השיר לא משנה. למעשה, אפשר להמיר את כל הפרוייקט הזה בשרשרת ביצועים של "Like a Hurricane" משלל הופעות, וזה יהיה מצוין לא פחות.

6) כמו במקרה של "The Needle and the Damage Done", הביצוע המקורי הוא מ Tonight’s the Night, ומאוחר יותר הושם בקונטקסט של ההופעה המקורית. זה לא ניל יאנג וקרייז הורס, אלא קרייזי הורס וניל יאנג, ודני וויטן עף למעלה עם השיר הזה.

7) עוד שיר מתוך הבוטלג של ההופעה מ 1986. השיר הופיע שנה לאחר מכן באלבום Life, ופה הוא מטופל יותר נכון- התופים טיפה פחות רועמים, הסינת'יסייזרים כבויים. שיר שקט ויפה, שבו יאנג מקונן על אמריקה המלאה בכוונות טובות, ורגליה טובלות בשלולית הדם מעשה ידיה.

http://youtu.be/csraH3H5yzQ


8) שיר שלישי מהבוטלג ההוא. קלאסיקה. גם הביצוע.

http://youtu.be/YhSe-3FWZaQ?t=55m22s



9) זה הסיום שבחרתי. יכול היה להיות "Tonight’s the Night", או "Hey Hey", אבל זה ניצח בסוף. עניין של טעם אישי.

 

[Barmelai]

לגבי Ohio

תמיד הייתה לי תחושה שקצב האפ-טמפו בבצוע הקסנ"י עושה לשיר עוול, עד שהופיע מייסי הול ואז התחושה הפכה לעובדה. פתאום המילים התחברו ללחן ולשירה והיו מקשה אחת. זה הביצוע ואין שני לו.

אני שומע את הלינקים מהבוטלג ושוב, הביצועים בהופעה עולים על המקור של Sleeps With Angels. במיוחד Change Your Mind שהופך בשלב מסויים מדיטטבי וטריפי כמו שרק יאנג מסוגל (והקרייזי הורס, שתמיד יודעים להסתנכן אליו).

 

[oren29at]

מעניין אותי מה תחשוב על השירים מ Cow Palace