kekkon shinai פרק 3

mishel s

New member
ומה עם כל אלו שמסתגרים בבית?

אף אחד לא צריך אותם אבל הם חיים בסבבה, לא נראה לי שהם מרגישים מיותרים... אחרת ... את יודעת מה עושה יפני שמרגיש מיותר.

אבל אם כבר, זה מסביר למה הם עובדים כל הזמן.
העבודה תמיד "צריכה" אותך... שתעשה עוד משהו קטן פה ועוד משהו קטן שם...
 

innocence

New member
חיים בסבבה זה לא מה שהייתי קוראת לזה

בכל זאת, זו חרדה חברתית די עצומה.
 

mishel s

New member
אני מודה שאני לא לגמרי מכיר את התופעה

אבל אני מכיר אחד שהיה מסתגר ככה בחדר ימים ויוצא רק לקחת משהו לאכול ולחזור לחדר.
והוא היה חי בסבבה לגמרי, אבל אולי אצלו זאת לא הייתה חרדה חברתית אלא אנטי חברתיות :)
 

johnny d

New member
אז לזה קוראים אנטי חברתי ביפן ?

כי אני הייתי בשוק מאנשים שיושבים במסעדה לבד מול קיר ואוכלים...
 

innocence

New member
אנשי עסקים למיניהם?

כי זה מאוד נפוץ. לא יודעת אם זו אנטי חברתיות כמו פשוט הלכת לאכול באמצע העבודה, ויצא שהיית לבד. קורה.
 

herouth

New member
כמה פעמים בחיים שלי אני ישבתי מול קיר ואכלתי?

או סתם ישבתי לבדי לשולחן? אז עכשיו אתה אומר לי שאני אנטי חברתית? מה הקטע - אי אפשר לאכול לבד?
 

innocence

New member
להיפך, לפעמים ממש בא לי להיות לבד

במיוחד אם עובדים בחברה שבה אתה עם אנשים כל היום, לפעמים ההפסקה הזו של לשבת ולאכול לבד היא המפלט שלי עם עצמי.
 

johnny d

New member
אני מדבר על השילוב :)

יש הרבה פעמים שאני רוצה לאכול לבד, ולא יודע עם יש לי לשיחות החולין האלו של מה אתה לבד...

אבל לשבת מול קיר לבן זה ממש מוזר לי.
 

innocence

New member
אצלי בעבודה אין אופציה אחרת

כי ככה המטבחון בנוי.
וגם זה סוג של הצהרה - אני אוכל כדי לאכול כרגע, ולא כחלק ממינגלינג.

זה כמו שאם אתה נכנס למסעדה או בר ביפן ויושב על הבר, זה אומר שאתה רוצה לדבר עם הברמן
 

mishel s

New member
מצד שני

כמובן שיש רצון לא להיות לבד בחברה.
וכדוגמה לזה יש את תופעת ה"אוכלים בשירותים" של אוניברסיטאות ביפן.
כדי לא להראות "אוכלים לבד" חס וחלילה, תלמידים אוכלים בתוך תאי שירותים.אם אתה אוכל לבד... אתה לא מקובל חברתית וזה רק יגרום לאנשים אחרים לא להתרועע איתך...אז אוכלים בשירותים.
 

innocence

New member
אבל זה משהו לגמרי אחר.

כשסאלארי-מן הולכים לאכול הם עושים את זה כדי לסיים כמה שיותר מהר ולחזור לעבודה, אז ארוחה שכזו נאכלת לבד וזה סבחר והגיוני.
בבתי ספר זה אחרת, כי האוכל הוא חלק מההפסקה שהיא הזמן ל"מינגלינג" ואינטרקציה חברתית, מה שמעמיד את האוכלים לבד (מפאת חוסר חברים או ווטאבר) במצב מאוד מאוד רגיש.
 

mishel s

New member
לא סתרתי אותך

רק הבאתי דוגמא למצב שהכיוון השני גם יכול להיות, ובאופן קיצוני...
 

innocence

New member
הבנתי.

כן, זה די מדהים לראות כמה המצבים הקיצוניים האלו קורים ביפן על בסיסי יומי בתלות בגיל ובמצב המשפחתי שלך וכאלו.
 

semuelf

New member
לא ממש

גם בעבודה זה חלק מהעניין החברתי.
למען האמת בעיקר רואים את זה עם נשים. מי שיוצאת לבד... כנראה עשו עליה חרם. מסכנה.
גם גברים בד"כ יוצאים בקבוצות.
 

innocence

New member
בזמן שיש כאלו,

תופעת הNEET, או ההיקיקומורי היא בעיה קשה של חרדה חברתית שנוצרת בין היתר מהלחץ העצום שמופעל על בוגרי בתי ספר תיכוניים להשתלב בחברה היפנית על כל המשתמע.
אנשים שלא מוצאים את עצמם במקומות עבודה "רציניים" או לא מתקבלים לאוניברסיטאות נחשבות מפתחים חרדה גדולה מהחיים בחוץ ובוחרים להסתגר בחדר ולחיות על קאפ-ראמן.

מצד אחד התופעה על פניה נראית מצחיקה למדי ומזכירה לנו את הגיקים האלו בקוריאה שמשחקים WOW כל היום, אבל חשוב לזכור שזו תופעה שהולכת ומתרחבת בחברה היפנית, והיא לא מצחיקה כלל וכלל.
 

innocence

New member
לא שמתי לב לזה בכלל!

לא חשבתי על כל הקטע הזה של ה"צורך".
אבל אני מאו מבינה את זה.
תכלס, אם אף אחד לא אוהב את הדברים שלך, למה להמשיך לעשות אותם? זו נשמעת לי תפיסה הגיונית.
 

mishel s

New member
לא כזה הגיוני

זה הגיוני רק אם אתה לא מחשיב את עצמך בכל העניין.
אם אני אוהב לצייר, מה איכפת לי אם מישהו קונה את זה? אני מצייר בשביל עצמי, כי זה משהו שאני אוהב לעשות.
אני נגיד אוהב ללמוד יפנית, מישהו משלם לי על זה? לא
אז זה אומר שאין טעם ללמוד ואני צריך להפסיק?

כל העניין הוא שיפנים מחשיבים את הסביבה כיותר חשובה מעצמם, ממשפחתם וכו...
ואם מישהו היה מבקש ממנו לצייר עבורו, גם בלי שיש לו כסף לשלם לו, אבל היה רוצה לקחת את התמונות לבית שלו או משהו, הוא היה מצייר.
כי מישהו רוצה את זה.
אבל לעצמו הוא לא יטרח...
זאת אולי תפיסה הגיונית אבל חסרת לב...
הגיונים בחישובים בלבד.

כמה אמנים יש בעולם? כמה מהם מקבלים כסף על עבודתם (בעודם בחיים)? אם כולם היו חושבים כמו היפנים, לא היו לנו הרבה יצירות אומנות.

מישהו שילם לאיש מערות שצייר ציורים של חיות על הקירות של המערה?
לא, הוא עשה את זה כי זה נראה לו יפה.
(אם להודות בזה, אני לא באמת יודע אם שילמו לו או לא... )
 

herouth

New member
אם חושבים על זה, אמנות יפנית תמיד היתה

...מה שבמערב נקרא "אמנות שימושית". אני לא מדברת על התקופה הנוכחית, שבה העקרונות האמנותיים המערביים חדרו ליפן. אני מדברת על אמנות מסורתית - מניפות, קימונו, צ'וואן, תיבות וכלים מלָכה שחורה, שריונות של סמוראים, אפילו הסידור של הטוקו-נו-מה הוא לא "אמנות טהורה" אלא אמנות שמוכפפת לשימוש רוחני, אם אפשר לקרוא לו כך. היו הרבה פחות צורות של אמנות לשם אמנות (אולי בונסאי, ואני מניחה שגם ציורי היוקיו-אה, אם כי שמעתי שעטפו בהם דגים...)

כך שמלכתחילה התפיסה האמנותית ביפן גם היא מושתתת על 必要.
 

innocence

New member
אבל אנחנו בכל זאת מדברים על החברה היפנית,

מעבר למה שחרות ציינה בהודעה מעליי, זו אומה סופר יעילה, והם הפכו את העבודה לאומנות, לא רק אומנות לשם אומנות.
אם אף אחד לא צורך את האומנות שלך, היא מיותרת ולכן אתה, כאמן, מרגיש מיותר.
או לפחות כך אני מניחה.
 

mishel s

New member
אני לא סותר אותך

אני רק מציין שזה ככה - ביפן!
במערב אמן יכול להיות אמן לשם האמנות בלבד.

נקודה מעניינת...
גם הציורים שלהם, נעשו על ה"קירות נייר" של הבתים.
לא סתם על דף ותולים בבית...

אכן הם הכניסו אמנות לדברים שיצרו אבל לא הפרידו את האמנות לדבר בפני עצמו...מעניין.
 
למעלה