אכן כך
קודם כל, כן, כשאמרתי תוספות התכוונתי לכל מה ש-GB אמר, וגם שיש ממש מלא כאלה תוספות מאוד חשובות כמו התוספת ZAI4 שבאה לפני פעולה, כדי להראות שהפעולה מתרחשת ממש ברגע זה. כמו פרזנט פרוגרסיב כזה. או גם התוספת ZHENG4 שהיא באה לפני ZAI4 כדי להודיע שהנושא הוא בתהליך פעולה זו וכל מיני שטויות כאלה בלי סוף. זה נראה בהתחלה מאוד פשוט, אבל מאחורי הדקדוק הבסיסי שמתחילים איתי, מסתתר דקדוק כבד וחזק מאוד, שהוא קשור בהרבה שילובים של מילים ומונחים בסיסיים. אני לא הכי טוב זוכר אותם, כי אני רק מתחיל, אבל אני זוכר שיש כל מיני מקרים כאלה. זה לא כיף. וכמובן, איך בלי הטונים? על זה חובה לדבר. כבר שמעת מ-GB, לגבי איזה טונים יש (וגם קראתי את הסיפור ה-SHI הזה. ממש חמוד). אני חושב שבכל שפה יש משהו כזה שהוא דבר ממש קשה ומסבך לכל מי שלומד שפה כלשהי. ביפנית, זה המיליות, או הפרטיקלים, כמו שהם נקראים, שלהרבה אנשים (כולל עבדכם הנאמן) יש בעיות איתם. בגרמנית, אם מישהו יודע, זה העניין שעל כל צורה שבה רוצים לאמר משהו, משתנה כל אחד משלושת הצורות השונות לומר את ה' הידיעה (דוגמא: der Zauber [הקוסם - זכר] - עם הקוסם: mit dem Zauber. דוגמא: die Käse [הגבינה - נקבה] - עם הגבינה: mit der Käse. דוגמא: das Deutch [גרמנית - נייטראלי] - עם הגרמנית: mit dem Deutsch) וככה הלאה עם מלא קטעים משלו. וגם הקושי שקיים בסינית עם הטונים, שזה למלא אנשים יש בעיות עם זה, ואפילו שינוי טון אחד יכול לשנות את משמעות המשפט. זה מזכיר לי קטע, כשדיברתי עם אחת בסינית. רציתי לומר שאני מתכנן לעשות משהו, ובגלל שהתבלבלתי בטונים, אמרתי שאני רוצה שום (garlic) משהו... אז בקיצור, אני חושב שסינית היא יותר קשה, רק בגלל הקטעים האלה, ולא כל כך קל להתחיל ישר לדבר בה, כמו שיותר קל להתחיל לדבר ביפנית.
אריגטו