אבל לסדרות הבת של CSI אין מה שהיה
(ועדיין יש) ל- CSI המקורי, שזה גם מה שיש ל- JAG, וזה כימיה בין הדמויות. בין השחקנים. בין הנפשות הפועלות. ב- CSI לאס ווגאס הדבר הכי יפה זה לראות איך הם עובדים ביחד, איך הם מתקשרים אחד עם השני, איך בלי לדבר הם מכירים אחד את השני, אבל גם שהקווירקים הקטנים של כל אחד מהם זה מה שמעצב אותו ומייחד אותו - אבל הופך אותו לחלק בלתי נפרד מהקבוצה. לשום סדרת בת של CSI לא היה את זה, בגלל שהקונספט האמיתי של CSI הוא הדמויות ופחות הסיפורים. כנ"ל לגבי ג'אג. מישהו באמת סופר את העלילות? מישהו מתייחס אליהן? והכוונה כשמתייחסים לסדרה עצמה כסדרה, אני לא מתכוון כשבוחנים פרק פרק. לא - והסיבה היא שבסדרה כזאת, שכל שבוע יש עלילה חדשה, אי אפשר להתייחס לעלילה או לקונספט של העלילות בתור מה שמחזיק את התכנית. חייבים להשאר עם דינמיקה קבוצתית, עם היחסים בין הדמויות הקבועות, עם הקשרים שלהם. ג'אג בלי הארם ומאק, לא תהיה ג'אג. היא תהיה סידרה על עורכי דין בצבא ארצות הברית - אבל זה לא יהיה ג'אג. בגלל זה כלכך כעסתי והתנתקתי מהסדרה כשאיי ג'יי עזב - כי הוא היה חלק מהקבוצה - חלק מהמשפחה הזאת, למדנו להכיר אותו, את הקשרים שלו, את הצורה שבה הוא מתקשר עם שאר חברי הקבוצה - ואת המקום שלו בקבוצה, מבחינה רוחנית ואישית יותר מאשר מקצועית. סדרת בת אולי תצליח - למרות שאין לי ספק שזה יהיה הכשלון הכי גדול עלי אדמות - אבל היא לא תהיה ראויה לשם ג'אג - לא משנה מה יעשו שם.