תאולוגיה ולוגיקה
תאולוגיה מתפרשת ברבים כמחקר האל והקשר בין האל לבין העולם, בדרך כלל בהקשר אופייני למערכת תאולוגית ולדעות תאולוגיות ע"י מחקר של הרוח, הנשמה, התכליתיות וסגולות שמימיות כמו המצאות בכל מקום, ידיעת הכול ויכולת אינסופית. באופן מסורתי שיטת המחקר נעשתה באופן רציונלי יותר מאשר אמפירי ולכן הסתמכה על שילוב של אמונה ולוגיקה יותר מאשר התבוננות, לכן עלינו להסיט את אופן המחקר לכיוון אחר, לוגיקה ומתמטיקה במטרה להביא לידי שימוש כלים אנליטיים מודרנים כגון תאורית המודל, התאוריה של מערכות פורמליות והתאוריה הלוגית של המציאות. התאולוגיה הסטנדרטית לוקחת את הקיום האלוהי כאקסיומטי ולאחר מכן מנסה בנאיביות רבה לאפיין את הקשר בין ההגדרה המשוערת שלה למודל פחות-או-יותר קונקרטי של המציאות. מתוך הנחה שחוקים שמימים (אם אכן קיימים) יאגדו בהכרח את חוקי הלוגיקה והמתמטיקה ברמה הבסיסית ביותר עלינו לייצר תאוריה הכללתית שתהווה תוספת ללוגיקה, לכן צורת החקירה צריכה להתבסס על נוסחא של המציאות האולטימטיבית במטרה לתת לכל אותן תכונות שמימיות להתגלות באופן טיבעי. לפני מענה אלמנטרי שכזה אין לנו את האפשרות לשלול או לאשר קיום אלוהי בצורה אמינה.