In the wake of the Oyster Bed
- פותח הנושא 1haam
- פורסם בתאריך
tafustafus
New member
מתי נזכה לראות את ריכוז תרגומיך
בספר? הגיע הזמן.
בספר? הגיע הזמן.
נורית יהודאי
New member
../images/Emo140.gif אכן נהדר
ומותר הערה? בשורה האחרונה של הראשון יש הברה מיותרת מכבידה, לטעמי. הייתי כותבת כך: וזה מוזר היה, שֶּכֵּן הייתה זו שעת-חצות.
ומותר הערה? בשורה האחרונה של הראשון יש הברה מיותרת מכבידה, לטעמי. הייתי כותבת כך: וזה מוזר היה, שֶּכֵּן הייתה זו שעת-חצות.
גם אני תרגמתי את זה פעם
ואחרי שקראתי את התרגום שלך, מיהרתי לחפש את שלי. אז הנה: זרח השמש על הים, בכל כוחו זרח, ולהחליק את הגלים שקד הוא וטרח, וכבלילה זה קורה, אז זה מוזר כל כך! הלבנה קצת נעלבה - בצדק, כי חשבה, שאין לשמש כאן מקום כשהלילה בא, וזאת חוצפה כך לקלקל לה את המסיבה הים היה רטוב כמו ים, החול יבש כמו חול, ולא ראו ענן, כי לא היה ענן בתכול וציפורים לא נשמעו, כי אין ציפור או קול. וסוס הים והנגר פסעו שם יד ביד, וכשראו את כל החול, פרצו בבכי מיד "לו רק סילקו אותו מפה, היה כל כך נחמד!" [זה לצידו של זה פסעו סוס ים וגם נגר, וכשראו את כל החול, בכו שניהם בכי מר, "לו רק סילקו אותו מפה, היה זה נהדר!"] יש עוד 14 בתים, אבל אני מתעצל להמשיך להקליד...
ואחרי שקראתי את התרגום שלך, מיהרתי לחפש את שלי. אז הנה: זרח השמש על הים, בכל כוחו זרח, ולהחליק את הגלים שקד הוא וטרח, וכבלילה זה קורה, אז זה מוזר כל כך! הלבנה קצת נעלבה - בצדק, כי חשבה, שאין לשמש כאן מקום כשהלילה בא, וזאת חוצפה כך לקלקל לה את המסיבה הים היה רטוב כמו ים, החול יבש כמו חול, ולא ראו ענן, כי לא היה ענן בתכול וציפורים לא נשמעו, כי אין ציפור או קול. וסוס הים והנגר פסעו שם יד ביד, וכשראו את כל החול, פרצו בבכי מיד "לו רק סילקו אותו מפה, היה כל כך נחמד!" [זה לצידו של זה פסעו סוס ים וגם נגר, וכשראו את כל החול, בכו שניהם בכי מר, "לו רק סילקו אותו מפה, היה זה נהדר!"] יש עוד 14 בתים, אבל אני מתעצל להמשיך להקליד...
גמני גמני
איזה נוסטלגיה, זה השיר הראשון שתרגמתי, לפני יותר מעשר שנים..אני משחזר את התרגום מהזכרון:השמש על הים זרחזרח והשתדללתת קצת צבע וברקלים המתנחשלוזה מוזר, כי השעההיתה חצות הליל.הלבנה, בזעם רב,זרחה, וזה שיקףשהיא חשבה שלחמהאין זכות להדחף.'פשוט חוצפה!' כך היא אמרה,'לגנוב לי את הכיף!'הים היה רטוב כפישרק רטוב יכול;הכי יבש שרק אפשרהיה שם כל החול,ולא נראו ציפור או עב,כי אין שם- זה הכל.וסוס הים והנגרהלכו שלובי זרועות.והתייפחו הם למראהכל כך הרבה חולות..'יהיה גדול' אמרו, 'אם רקנצליח לנקות!!'וסוס הים שאל 'נאמר,ששבע נערות,חצי שנה רק יטאטאו-היו הן מצליחות?''ספק גדול' סח הנגרבשתי דמעות מרות.'צדפות! הו, בואו נטייל!'כך סוס הים שידלן.'טיול נעים, שיחת רעים,לאורך שפת הים:אך דעו מראש, שלא נוכללתת יד לכולן.'אם הצדפות בו הסתכלהולא אמרה מילה:קרצה, ואת ראשה השב,הנידה בשלילה-כלומר, שהיא אינה רוצהלנטוש את שבלולה.אך ארבע מהצעירותכבר מיהרו בחן:מעיל מוברש, פרצוף רחוץוגם נעליהן,וזה מוזר, כי לצדפות,כפות רגליים- אין.וארבע אחרות עלווארבע נוספות;ולבסוף, המון גדול,ועוד, ועוד, ועוד-כולן קופצות מן הגליםואל החוף עולות.וסוס הים והנגרהלכו בערך מיל,ואז עצרו הם למנוחהעל סלע די רגיל:והצדפות עמדו, חיכו,שסוס הים יתחיל.וסוס הים אמר 'כעת,נדון על סנדלים,על שעוות חותם, ספינות,על כרוב, ועל מושלים,על כך שמי הים רותחיםועל כנפי פילים.'אך הצדפות קראו 'חכו,לפני כל השיחות;נשימתנו קצת קצרה,כולנו שמנמנות!''יש זמן!' סח הנגר, והןהודו לו עד מאד.וסוס הים אמר 'כיכרשל לחם נצטרך:גם חומץ ופלפל, אגב,הם ערבים לחך-התכוננו, צדפות שליולאכול נלך.''אך לא אותנו!' הצדפות,עורן הפך כחלחל,'אחרי כל הנדיבות הזו,יהיה זה מנוול!''הנוף יפה, אינכן חושבות?'כך סוס הים שאל.'נחמד שבאתן עד לכאן!הייתן על רמה!'מהנגר שמעת רק'תביא את החמאה:ביקשתי פעמיים כבר,אתה חרש או מה?'וסוס הים אמר 'בושה,כזה טריק מלוכלך,אחרי שרצו עד לכאן,והתאמצו כל כך!'מהנגר שמעת רק:'החומוס לא נמרח!'וסוס הים אמר 'לבי,לבי לכן, צדפות.'ביפחות עזות בחראת היותר גדולותכשהוא מחזיק את מטפחתומול זרם הדמעות.והנגר אמר 'צדפות!היתה ריצה טובה!האם נדהר הביתה שוב?'אך לא היתה תשובה-זה לא מוזר, כי את כולןאכלו בתאווה. ואגב, גם אני חטאתי פעם בתרגום הג'ברווקי...
איזה נוסטלגיה, זה השיר הראשון שתרגמתי, לפני יותר מעשר שנים..אני משחזר את התרגום מהזכרון:השמש על הים זרחזרח והשתדללתת קצת צבע וברקלים המתנחשלוזה מוזר, כי השעההיתה חצות הליל.הלבנה, בזעם רב,זרחה, וזה שיקףשהיא חשבה שלחמהאין זכות להדחף.'פשוט חוצפה!' כך היא אמרה,'לגנוב לי את הכיף!'הים היה רטוב כפישרק רטוב יכול;הכי יבש שרק אפשרהיה שם כל החול,ולא נראו ציפור או עב,כי אין שם- זה הכל.וסוס הים והנגרהלכו שלובי זרועות.והתייפחו הם למראהכל כך הרבה חולות..'יהיה גדול' אמרו, 'אם רקנצליח לנקות!!'וסוס הים שאל 'נאמר,ששבע נערות,חצי שנה רק יטאטאו-היו הן מצליחות?''ספק גדול' סח הנגרבשתי דמעות מרות.'צדפות! הו, בואו נטייל!'כך סוס הים שידלן.'טיול נעים, שיחת רעים,לאורך שפת הים:אך דעו מראש, שלא נוכללתת יד לכולן.'אם הצדפות בו הסתכלהולא אמרה מילה:קרצה, ואת ראשה השב,הנידה בשלילה-כלומר, שהיא אינה רוצהלנטוש את שבלולה.אך ארבע מהצעירותכבר מיהרו בחן:מעיל מוברש, פרצוף רחוץוגם נעליהן,וזה מוזר, כי לצדפות,כפות רגליים- אין.וארבע אחרות עלווארבע נוספות;ולבסוף, המון גדול,ועוד, ועוד, ועוד-כולן קופצות מן הגליםואל החוף עולות.וסוס הים והנגרהלכו בערך מיל,ואז עצרו הם למנוחהעל סלע די רגיל:והצדפות עמדו, חיכו,שסוס הים יתחיל.וסוס הים אמר 'כעת,נדון על סנדלים,על שעוות חותם, ספינות,על כרוב, ועל מושלים,על כך שמי הים רותחיםועל כנפי פילים.'אך הצדפות קראו 'חכו,לפני כל השיחות;נשימתנו קצת קצרה,כולנו שמנמנות!''יש זמן!' סח הנגר, והןהודו לו עד מאד.וסוס הים אמר 'כיכרשל לחם נצטרך:גם חומץ ופלפל, אגב,הם ערבים לחך-התכוננו, צדפות שליולאכול נלך.''אך לא אותנו!' הצדפות,עורן הפך כחלחל,'אחרי כל הנדיבות הזו,יהיה זה מנוול!''הנוף יפה, אינכן חושבות?'כך סוס הים שאל.'נחמד שבאתן עד לכאן!הייתן על רמה!'מהנגר שמעת רק'תביא את החמאה:ביקשתי פעמיים כבר,אתה חרש או מה?'וסוס הים אמר 'בושה,כזה טריק מלוכלך,אחרי שרצו עד לכאן,והתאמצו כל כך!'מהנגר שמעת רק:'החומוס לא נמרח!'וסוס הים אמר 'לבי,לבי לכן, צדפות.'ביפחות עזות בחראת היותר גדולותכשהוא מחזיק את מטפחתומול זרם הדמעות.והנגר אמר 'צדפות!היתה ריצה טובה!האם נדהר הביתה שוב?'אך לא היתה תשובה-זה לא מוזר, כי את כולןאכלו בתאווה. ואגב, גם אני חטאתי פעם בתרגום הג'ברווקי...
אוף, למה זה יצא ככה?../images/Emo10.gif
אני אנסה מחדש, תיכף: השמש על הים זרח זרח והשתדל לתת קצת צבע וברק לים המתנחשל וזה מוזר, כי השעה היתה חצות הליל. הלבנה, בזעם רב, זרחה, וזה שיקף שהיא חשבה שלחמה אין זכות להדחף. 'פשוט חוצפה!' כך היא אמרה, 'לגנוב לי את הכיף! 'הים היה רטוב כפי שרק רטוב יכול; הכי יבש שרק אפשר היה שם כל החול, ולא נראו ציפור או עב, כי אין שם- זה הכל. וסוס הים והנגר הלכו שלובי זרועות. והתייפחו הם למראה כל כך הרבה חולות.. 'יהיה גדול' אמרו, 'אם רק נצליח לנקות!! 'וסוס הים שאל 'נאמר, ששבע נערות, חצי שנה רק יטאטאו- היו הן מצליחות?' 'ספק גדול' סח הנגר בשתי דמעות מרות. 'צדפות! הו, בואו נטייל!' כך סוס הים שידלן. 'טיול נעים, שיחת רעים, לאורך שפת הים: אך דעו מראש, שלא נוכל לתת יד לכולן.' אם הצדפות בו הסתכלה ולא אמרה מילה: קרצה, ואת ראשה השב, הנידה בשלילה- כלומר, שהיא אינה רוצה לנטוש את שבלולה. אך ארבע מהצעירות כבר מיהרו בחן: מעיל מוברש, פרצוף רחוץ וגם נעליהן, וזה מוזר, כי לצדפות, כפות רגליים- אין. וארבע אחרות עלו וארבע נוספות; ולבסוף, המון גדול, ועוד, ועוד, ועוד- כולן קופצות מן הגלים ואל החוף עולות. וסוס הים והנגר הלכו בערך מיל, ואז עצרו הם למנוחה על סלע די רגיל: והצדפות עמדו, חיכו, שסוס הים יתחיל. וסוס הים אמר 'כעת, נדון על סנדלים, על שעוות חותם, ספינות, על כרוב, ועל מושלים, על כך שמי הים רותחים ועל כנפי פילים.' אך הצדפות קראו 'חכו, לפני כל השיחות; נשימתנו קצת קצרה, כולנו שמנמנות!' 'יש זמן!' סח הנגר, והן הודו לו עד מאד. וסוס הים אמר 'כיכר של לחם נצטרך: גם חומץ ופלפל, אגב, הם ערבים לחך- התכוננו, צדפות שלי ולאכול נלך.' 'אך לא אותנו!' הצדפות, עורן הפך כחלחל, 'אחרי כל הנדיבות הזו, יהיה זה מנוול!' 'הנוף יפה, אינכן חושבות? 'כך סוס הים שאל. 'נחמד שבאתן עד לכאן! הייתן על רמה! 'מהנגר שמעת רק 'תביא את החמאה: ביקשתי פעמיים כבר, אתה חרש או מה?' וסוס הים אמר 'בושה, כזה טריק מלוכלך, אחרי שרצו עד לכאן, והתאמצו כל כך! 'מהנגר שמעת רק: 'החומוס לא נמרח!' וסוס הים אמר 'לבי, לבי לכן, צדפות. 'ביפחות עזות בחר את היותר גדולות כשהוא מחזיק את מטפחתו מול זרם הדמעות. והנגר אמר 'צדפות! היתה ריצה טובה! האם נדהר הביתה שוב?' אך לא היתה תשובה- זה לא מוזר, כי את כולן אכלו בתאווה. נקווה שהפעם תפוז לא יחרב לי את הצורה של השיר..
אני אנסה מחדש, תיכף: השמש על הים זרח זרח והשתדל לתת קצת צבע וברק לים המתנחשל וזה מוזר, כי השעה היתה חצות הליל. הלבנה, בזעם רב, זרחה, וזה שיקף שהיא חשבה שלחמה אין זכות להדחף. 'פשוט חוצפה!' כך היא אמרה, 'לגנוב לי את הכיף! 'הים היה רטוב כפי שרק רטוב יכול; הכי יבש שרק אפשר היה שם כל החול, ולא נראו ציפור או עב, כי אין שם- זה הכל. וסוס הים והנגר הלכו שלובי זרועות. והתייפחו הם למראה כל כך הרבה חולות.. 'יהיה גדול' אמרו, 'אם רק נצליח לנקות!! 'וסוס הים שאל 'נאמר, ששבע נערות, חצי שנה רק יטאטאו- היו הן מצליחות?' 'ספק גדול' סח הנגר בשתי דמעות מרות. 'צדפות! הו, בואו נטייל!' כך סוס הים שידלן. 'טיול נעים, שיחת רעים, לאורך שפת הים: אך דעו מראש, שלא נוכל לתת יד לכולן.' אם הצדפות בו הסתכלה ולא אמרה מילה: קרצה, ואת ראשה השב, הנידה בשלילה- כלומר, שהיא אינה רוצה לנטוש את שבלולה. אך ארבע מהצעירות כבר מיהרו בחן: מעיל מוברש, פרצוף רחוץ וגם נעליהן, וזה מוזר, כי לצדפות, כפות רגליים- אין. וארבע אחרות עלו וארבע נוספות; ולבסוף, המון גדול, ועוד, ועוד, ועוד- כולן קופצות מן הגלים ואל החוף עולות. וסוס הים והנגר הלכו בערך מיל, ואז עצרו הם למנוחה על סלע די רגיל: והצדפות עמדו, חיכו, שסוס הים יתחיל. וסוס הים אמר 'כעת, נדון על סנדלים, על שעוות חותם, ספינות, על כרוב, ועל מושלים, על כך שמי הים רותחים ועל כנפי פילים.' אך הצדפות קראו 'חכו, לפני כל השיחות; נשימתנו קצת קצרה, כולנו שמנמנות!' 'יש זמן!' סח הנגר, והן הודו לו עד מאד. וסוס הים אמר 'כיכר של לחם נצטרך: גם חומץ ופלפל, אגב, הם ערבים לחך- התכוננו, צדפות שלי ולאכול נלך.' 'אך לא אותנו!' הצדפות, עורן הפך כחלחל, 'אחרי כל הנדיבות הזו, יהיה זה מנוול!' 'הנוף יפה, אינכן חושבות? 'כך סוס הים שאל. 'נחמד שבאתן עד לכאן! הייתן על רמה! 'מהנגר שמעת רק 'תביא את החמאה: ביקשתי פעמיים כבר, אתה חרש או מה?' וסוס הים אמר 'בושה, כזה טריק מלוכלך, אחרי שרצו עד לכאן, והתאמצו כל כך! 'מהנגר שמעת רק: 'החומוס לא נמרח!' וסוס הים אמר 'לבי, לבי לכן, צדפות. 'ביפחות עזות בחר את היותר גדולות כשהוא מחזיק את מטפחתו מול זרם הדמעות. והנגר אמר 'צדפות! היתה ריצה טובה! האם נדהר הביתה שוב?' אך לא היתה תשובה- זה לא מוזר, כי את כולן אכלו בתאווה. נקווה שהפעם תפוז לא יחרב לי את הצורה של השיר..
atoodaahee
New member
../images/Emo99.gif וואו, איזה יופי! ../images/Emo140.gif
אחד העם דני דלעת פשוט להוריד את הכובע
דלעת, אהבתי גם את הברביבלות שלך! אם תרצה, אתה מוזמן להציץ בתרגומים של מיכל ושל אסף לשיר הזה במאמר הראשון מבין מאמרי הפורום (עם דיון מעניין).
אחד העם דני דלעת פשוט להוריד את הכובע
atoodaahee
New member
...
כלומר, הדיון נמצא במאמרי הפורום. התרגומים נמצאים בקישור הבא
כלומר, הדיון נמצא במאמרי הפורום. התרגומים נמצאים בקישור הבא
וההמשך:
"מה דעתך" - אמר סוס-ים - "אילו גרפו החול שבע שפחות חצי שנה, היו גומרות הכל?" והנגר, מוחה דמעה, ענה: "ספק גדול". סוס-ים אל הצדפות קרא: "טיילו איתנו קצת, נלך לאורך חוף הים, ונפטפט מעט. לארבעה מכם נוכל גם להחזיק היד". זקן-הצדפות נותר אילם, ורק בהם הביט, זקן-הצדפות קרץ להם, ולשלילה הניד, לומר שאין לו שום רצון לצאת מן הקונכית. אבל ארבע צדפות רכות יצאו אחת ושתיים, התרחצו, התגהצו, הבריקו נעליים, וזה היה מוזר מאוד, כי אין להן רגליים. עוד ארבע בעקבותיהן לאט לאט קרבו, ועוד, ועוד, רבות מאוד, עלו והתייצבו, דלגו מעל כל גל וגל לחוף, והתלוו. הלכו אז דרך ארוכה נגר וסוס-הים, עד שבסוף הם התיישבו על איזה סלע, סתם, והצדפות כולן חיכו אז בשורה מולם. אז סוס הים אמר: "עכשיו הגיע זמן שיחה על נעליים וספינות, כרובים ובני-מלוכה, אם חזירים עפים, ומה גורם לים לרתיחה" "שניה" קראו אז הצדפות, "עוד אל תתחיל לנאום! כולנו די שמנות, וקצת קשה לנו לנשום!" "אין בעיה" אמר נגר "יש לי את כל היום!" וסוס-הים אמר "צריך כיכר של לחם עוד. גם חומץ ומעט פלפל יהיו טובים מאוד, ואם אתן כבר מוכנות, אפשר עכשיו לסעוד" "אך לא אותנו!" הצדפות צרחו בבהלה, "אחרי טובכם הרב, זו תהיה רעה גדולה!" "הנוף יפה", אמר סוס-ים, "הלילה לא נפלא?" "הייתן" - הוא המשיך לומר - "חברה כה נעימה" והנגר אמר לו רק "אתה חרש או מה? שעה אני כבר מבקש ממך את החמאה!" "בושה כזאת", אמר סוס-ים, "טמנו להן פח, הלכו איתנו כה רחוק, והתאמצו כל כך", והנגר אמר לו רק "פחות חמאה תמרח!" וסוס הים אמר "ליבי מרוב חמלה דואב" בחר את הגדולות יותר, בוכה מקרב לב, ובמטפחת מכיסו את הדמעות ניגב. והנגר אמר: "צדפות, היה טיול גדול! רוצות אולי לחזור עכשיו?" אך לא נשמע שום קול, וזה כבר לא מוזר בכלל - כי הם אכלו ה-כ-ל.
"מה דעתך" - אמר סוס-ים - "אילו גרפו החול שבע שפחות חצי שנה, היו גומרות הכל?" והנגר, מוחה דמעה, ענה: "ספק גדול". סוס-ים אל הצדפות קרא: "טיילו איתנו קצת, נלך לאורך חוף הים, ונפטפט מעט. לארבעה מכם נוכל גם להחזיק היד". זקן-הצדפות נותר אילם, ורק בהם הביט, זקן-הצדפות קרץ להם, ולשלילה הניד, לומר שאין לו שום רצון לצאת מן הקונכית. אבל ארבע צדפות רכות יצאו אחת ושתיים, התרחצו, התגהצו, הבריקו נעליים, וזה היה מוזר מאוד, כי אין להן רגליים. עוד ארבע בעקבותיהן לאט לאט קרבו, ועוד, ועוד, רבות מאוד, עלו והתייצבו, דלגו מעל כל גל וגל לחוף, והתלוו. הלכו אז דרך ארוכה נגר וסוס-הים, עד שבסוף הם התיישבו על איזה סלע, סתם, והצדפות כולן חיכו אז בשורה מולם. אז סוס הים אמר: "עכשיו הגיע זמן שיחה על נעליים וספינות, כרובים ובני-מלוכה, אם חזירים עפים, ומה גורם לים לרתיחה" "שניה" קראו אז הצדפות, "עוד אל תתחיל לנאום! כולנו די שמנות, וקצת קשה לנו לנשום!" "אין בעיה" אמר נגר "יש לי את כל היום!" וסוס-הים אמר "צריך כיכר של לחם עוד. גם חומץ ומעט פלפל יהיו טובים מאוד, ואם אתן כבר מוכנות, אפשר עכשיו לסעוד" "אך לא אותנו!" הצדפות צרחו בבהלה, "אחרי טובכם הרב, זו תהיה רעה גדולה!" "הנוף יפה", אמר סוס-ים, "הלילה לא נפלא?" "הייתן" - הוא המשיך לומר - "חברה כה נעימה" והנגר אמר לו רק "אתה חרש או מה? שעה אני כבר מבקש ממך את החמאה!" "בושה כזאת", אמר סוס-ים, "טמנו להן פח, הלכו איתנו כה רחוק, והתאמצו כל כך", והנגר אמר לו רק "פחות חמאה תמרח!" וסוס הים אמר "ליבי מרוב חמלה דואב" בחר את הגדולות יותר, בוכה מקרב לב, ובמטפחת מכיסו את הדמעות ניגב. והנגר אמר: "צדפות, היה טיול גדול! רוצות אולי לחזור עכשיו?" אך לא נשמע שום קול, וזה כבר לא מוזר בכלל - כי הם אכלו ה-כ-ל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.