...In The Beginning ../images/Emo47.gif
אולי תשים לי קצת סוכר טוב, לפני שמתחילים, שלשום פרסם הבוס את הודעתו בקשר לטורניר שייפתח כאן ביולי... רובכם הפכתם בריטים מנומסים ושותי תה פתאום (?!), והמעצמה הגדולה כמעט וננטשה. כמובן שאינני יכול להשאיר את המצב כפי שהוא, ורק לחימום הקנה, ואולי כדי לפתותכם לערוק לעבר השני, ואולי כי פשוט אני כבר לא יכול להתאפק... אז בינתיים, עד שההצגה הגדולה תתחיל (ואל תדאגו אני לא "מבזבז" אמריקאיים, יש עוד רבים), קבלו את הגדול מכולם....
כשהגיטרה מנסרת את הלילה
) והוא הבין שיש גם סגנונות אחרים. סגנונות אחרים? קאונטרי כמובן, שהיה מזוהה עם הלבנים. אבל ידידנו היה מתוחכם מכדי לקחת את הקאונטרי כפי שהוא, הוא לקח רק את מה שהיה צריך, כפי שעשה עם הבלוז וכל סגנון מתפתח אחר ששמע, וכך הרכיב את הסגנון הייחודי הזה שלו. נשמע פשוט? נראה אתכם מרכיבים את הרוקנ'רול כך כמו מקוביות לגו... הקהל, כמו בכל סיפור טוב, לא מייד הבין מה רוצה מהם המשוגע הזה, מה גם שמדובר היה בקהל שחור והקאונטרי הגיע משדות זרים... אבל גם השחורים לא יכלו לעמוד מבלי זוז בראותם את השגץ הזה, ובמהרה הגיע גם הקהל הלבן, מי אמר שאין אינטגרציה במוסיקה? ואל תשכחו שאנחנו מדברים על שנת 55', כשאמא של לנון עוד החליפה לו חיתולים... המשך...
In the beginning Back in nineteen fifty-five Man didn't know about a rock 'n' roll show And all that jive The white man had the smoltz The black man had the blues No one knew what they was gonna do But Tchaikovsky had the news He said - "Let there be light", and there was light "Let there be sound", and there was sound "Let there be drums", and there was drums "Let there be guitar", and there was guitar "Let there be rock"
האוסטרלים (ac/dc) דווקא אחראים למילים אלו, וכאן, לפני ה"תחרות הגדולה" כבר הוכתרו תחת הדגל הבריטי, כקולוניה משלהם, אבל... מה זה משנה? הרי גם הם יודעים היכן ומתי הכל התחיל, ומי שטרם הבין מוזמן לקרוא מההתחלה... מה היה לנו (להם) עד 55'? הקאונטרי שלט במחוזות הלבנים והבלוז צמח בשכונות השחורות. כמו בכל עניין אחר בתקופה, גם במוסיקה נחלקו המחנות לשתיים, עד ש... ובכן, מי התחיל מה? כאן כבר מתחילים חילוקי הדעות, יש שיאמרו אלביס, אחרים דידלי או ג'רי לי לואיס (בכל מקרה אמריקה!) ויש שחושבים אחרת, אבל בנוגע לאחד אין כל ספק... אז גבירותיי ורבותיי, קבלו אותו, היישר מסנט לואיס, האחד והיחיד, מלך הרוקנ'רול, האיש שבלעדיו מי יודע איך היה נראה הרוק של שנות ה-70' ו... טוב די תעצרו אותי, בקיצור... Charles Edward Anderson Berry , הידוע יותר בכינויו Chuck Berry. ובכן, ידידנו, האיש והאגדה, שצמח מהבלוז, עבד במכון יופי והספיק "לשבת" פעמיים בקלבוש. כשמתחבטים בשאלה, כיצד ייתכן שצ'אק נחשב עד היום לאבי הרוקנ'רול ומוערך בצורה כזו אחרי כל-כך הרבה שנים, תמיד בסופו של דבר נגיע לתשובה: המוסיקה שעשה היא מה שהעולם חיכה לו ולא ידע אפילו עד כמה, צ'אק בעצמו לא ידע לאיזה כיוון הוא הולך. הרי לא ניתן להשוות את התקופה והרפרטואר שלה לימינו או אפילו לשנות ה-70... בזמנו לא היתה אפשרות להיות "מושפע" מאמני רוק אחרים... למה? כי לא היו! וכאן גדולתו של האיש. העניין הוא שהגאון הקטן שמע מה הקהל רוצה ויישם זאת מייד, בניגוד לאחרים אשר במהלך הופעתם מנותקים מן האולם, היה צ'אק מחובר אל הקהל כמו לאינפוזיה, כך שמבקום להיות מושפע מאמנים אחרים בלבד היתה מושפעת המוסיקה שיצר מהקהל עצמו, music from the people... לא יהיה נכון לומר כי הבחור לא היה מושפע מדבר מלבד הקהל, הרי אסור לשכוח את המקום ממנו הגיע – הבלוז, עוד כנער צעיר התחיל ברי לשיר, בתקופה בלוזית זו שלו הושפע בעיקר מענק הבלוז Nat King Cole, מאוחר יותר למד לנגן בגיטרה, וכך זכינו לקבל את הסאונד הטוב והתמים שכלי זה השמיע אי פעם... צ'אק הצטרף ועזב הרכבי בלוז רבים, עד שיום בהיר אחד (כך מספרת האגדה) נפל עליו בלוק על הראש (סתם את זה המצאתי ) והוא הבין שיש גם סגנונות אחרים. סגנונות אחרים? קאונטרי כמובן, שהיה מזוהה עם הלבנים. אבל ידידנו היה מתוחכם מכדי לקחת את הקאונטרי כפי שהוא, הוא לקח רק את מה שהיה צריך, כפי שעשה עם הבלוז וכל סגנון מתפתח אחר ששמע, וכך הרכיב את הסגנון הייחודי הזה שלו. נשמע פשוט? נראה אתכם מרכיבים את הרוקנ'רול כך כמו מקוביות לגו... הקהל, כמו בכל סיפור טוב, לא מייד הבין מה רוצה מהם המשוגע הזה, מה גם שמדובר היה בקהל שחור והקאונטרי הגיע משדות זרים... אבל גם השחורים לא יכלו לעמוד מבלי זוז בראותם את השגץ הזה, ובמהרה הגיע גם הקהל הלבן, מי אמר שאין אינטגרציה במוסיקה? ואל תשכחו שאנחנו מדברים על שנת 55', כשאמא של לנון עוד החליפה לו חיתולים... המשך...