שבת שלום
- פותח הנושא Liroy26
- פורסם בתאריך
לשאול תמיד אפשר...
אוקיי, אז היו לי 4 משימות לבצע עד יום רביעי הקרוב. 3 משימות מאחוריי , ייפי
משימה אחת, כפי שכבר הבנתם, היתה ללכת למסיבה, לרקוד ולהנות (אבל באמת, ככה מבפנים, ב 100%) מבלי לשתות טיפה אחת של אלכוהול כל הערב. המשימה בוצעה ביום חמישי בפופ רינג בתיאטרון בהצלחה יתרה. גיליתי שהשמחה והיכולת לכייף יכולים לבוא מבפנים ולא מבחוץ. וכשאני אומר מבחוץ אני לאו דווקא מתכוון לאלכוהול, אני מתכוון גם לאיך שהסביבה מגיבה כלפינו. אני בחרתי לשמוח ולכייף ביום חמישי בלי קשר לאיך שיגיבו אליי, גם לא חשבתי איך להיות שמח, לא התרכזתי בדרכים, התרכזתי בלהרגיש. ברור שכשאתה מחליט להיות שמח אתה גורר אחריך תגובות חיוביות ואז כבר יש אפקט של כדור שלג ומשמחה אתה עובר לטייל בין עננים. (זה לא אומר שאני לא אשתה יותר במסיבות, אבל לשם שינוי אני אשתה בשביל הכיף ולא בשביל להצליח לכייף ולרקוד, מה שאומר, אני מאמין שאני לא אצטרך לסיים מסיבות בהקאות או בשינה באוטו). האבחנה הזאת קשורה גם ל 2 המשימות האחרות שביצעתי. המשימות היו לספר לשני חברים סטרייטים מהם התרחקתי לאחרונה על השינויים בחיי. מכיוון שתחושת הקבלה העצמית שלי התחזקה מאוד במהלך סוף השבוע שעבר(עבדתי על זה קשה...) ידעתי שלא משנה מה יהיו תגובותיהם כלפי הדברים שאני אספר להם - זה לא יפגע באותה קבלה עצמית וזה לא יגרום לי להרהורים לגבי הדרך בה בחרתי. וגם כאן, בעקבות בחירתי להרגיש טוב עם עצמי, הם הרגישו טוב עם ההחלטות שלי והגיבו בצורה נפלאה ואוהדת, ממש כמו אותם אנשים מסוף השבוע שעבר. זה עבד שוב
אבל החיים הם לא פיקניק ומן הסתם יהיו אנשים שהקבלה העצמית שלי, גדולה ככל שתהיה לא תספיק כדי שהם יקבלו אותי. ולזה קשורה משימתי האחרונה, הקשה מכולן, יש לציין. המשימה הרביעית היא התחייבות שלי. עד יום רביעי עלי לקבוע פרק זמן שמהלכו אני אספר להוריי על בחירותיי האחרונות (תוך שבועיים, תוך חודשיים או כל פרק זמן שיתאים לי). עוד לא הגעתי להחלטה מה יהיה הזמן שיקבע, אני חושב על זה הרבה ואני מבטיח לעדכן אותכם כשאבצע את המשימה (שימו לב המשימה היא לא לספר, המשימה היא להתחייב לספר).
אוקיי, אז היו לי 4 משימות לבצע עד יום רביעי הקרוב. 3 משימות מאחוריי , ייפי
כוכב שנופל
New member
בהצלחה!
נראה לי שאנחנו עוברים תקופה ותהליכים דומים...! אולי נקבע יעד לספר להורים על בחירותיינו, וננסה לעמוד בו שנינו ? ואגב, אין לך מושג כמה שגם אני הזדהיתי עם המשפט "..אני בחרתי לשמוח ולכייף ביום חמישי בלי קשר לאיך שיגיבו אליי, גם לא חשבתי איך להיות שמח, לא התרכזתי בדרכים, התרכזתי בלהרגיש". וואו! כמה שזה דומה לי!!!
נראה לי שאנחנו עוברים תקופה ותהליכים דומים...! אולי נקבע יעד לספר להורים על בחירותיינו, וננסה לעמוד בו שנינו ? ואגב, אין לך מושג כמה שגם אני הזדהיתי עם המשפט "..אני בחרתי לשמוח ולכייף ביום חמישי בלי קשר לאיך שיגיבו אליי, גם לא חשבתי איך להיות שמח, לא התרכזתי בדרכים, התרכזתי בלהרגיש". וואו! כמה שזה דומה לי!!!
פאלקור ידידי בהצלחה במסע
אני בטוח שיש פה הרבה חברים שייזדהו עם ההרגשה שלך. אני זוכר את היציאה הראשונה לתאטרון כלכך התביישתי, לא היה לי נעים, שלא לדבר עם ההלם מכל כמות ההומואים וה........ ואז כשמצאנו את כל הח'ברה מאוד התביישתי לרקוד כמו שאני רוצה, חשבתי הרבה איך אני נראה וכו' (מה שבד"כ אני לא מכיר את זה אצלי). ואז ידידינו הייקר שמי ראה את המבוכה על פני ועל פניו של קוקי, והוא מבלי לחשוב יותר מדיי ניגש והתחיל לרקוד קרוב מאודדדדדדדדדדדדדדדדדד אליי, מה שגרם לי לחיייך ולהסמיק בטירוף. אני יכול לומר שלאט לאט השתחררתי ובפעם השניה שהיינו כבר לא חשבתי יותר מדיי, רקדתי, נהנתי ושמחתי. אני רוצה להוסיף ולאמר בנוגע ל"קבלה עצמית" זה שלב חשוב מאוד בכל התהליך שלנו. אני יכול לומר שאחרי מצעד הגאווה משהו בי נפתח יותר מתמיד, ההליכה הזאת ברחובות תל-אביב עם דגל גאאווה ביד, ולרקוד מדי פעם לצלילי המוסיקה גרם לי להרגיש טוב מאוד עם מי שאני ומה שאני. וכשהיינו באילת הרגשתי איך כל הפחדים שלי כבר לא היו שם והייתי אני - לא שהלכתי עם דגל וכו' אבל הרגשתי שאני הכי טיבעי שיש. וזו הרגשה נהדרת. בקשר לחברים אני החלטתי לוותר על שניים שגרמו לי בדרך עקיפה הרגשה לא נעימה, עד היום אמרתי לא נורא קשה להם וכו', אבל אני לא מוכן לספוג את זה יותר, ואמרתי שלום חברים יקרים ואוהבים, אני ממשיך הלאה בחיי. לא שומר טינה לא כועס פשוט ממשיך הלאה, בגאווה. מה שמוביל אותי להורים, אני חושב שאתה לא יכול לחייב את נשמתך ואת עצמך, על זמן מסויים לספר להורים, מצד אחד זה אומר לך תן זמן בשביל שלא תברח לכל מיני מקומות, ומצד שני זה מלחיץ אותך ואולי אתה באמת לא מוכן עדיין. אני חושב שהקשבה פנימית יכולה להיות החלטה ובחירה הרבה יותר עמוקה ורצינית, מבלי להלחיץ את עצמך יותר מדיי. אני בטוח שאתה תדע מה הדבר הכי מתאים לך. תודה על השיתוף חיזקת לי את המקום שבו אני נמצא דרך הסיפור שלך. באהבה ושבוע טוב
אני בטוח שיש פה הרבה חברים שייזדהו עם ההרגשה שלך. אני זוכר את היציאה הראשונה לתאטרון כלכך התביישתי, לא היה לי נעים, שלא לדבר עם ההלם מכל כמות ההומואים וה........ ואז כשמצאנו את כל הח'ברה מאוד התביישתי לרקוד כמו שאני רוצה, חשבתי הרבה איך אני נראה וכו' (מה שבד"כ אני לא מכיר את זה אצלי). ואז ידידינו הייקר שמי ראה את המבוכה על פני ועל פניו של קוקי, והוא מבלי לחשוב יותר מדיי ניגש והתחיל לרקוד קרוב מאודדדדדדדדדדדדדדדדדד אליי, מה שגרם לי לחיייך ולהסמיק בטירוף. אני יכול לומר שלאט לאט השתחררתי ובפעם השניה שהיינו כבר לא חשבתי יותר מדיי, רקדתי, נהנתי ושמחתי. אני רוצה להוסיף ולאמר בנוגע ל"קבלה עצמית" זה שלב חשוב מאוד בכל התהליך שלנו. אני יכול לומר שאחרי מצעד הגאווה משהו בי נפתח יותר מתמיד, ההליכה הזאת ברחובות תל-אביב עם דגל גאאווה ביד, ולרקוד מדי פעם לצלילי המוסיקה גרם לי להרגיש טוב מאוד עם מי שאני ומה שאני. וכשהיינו באילת הרגשתי איך כל הפחדים שלי כבר לא היו שם והייתי אני - לא שהלכתי עם דגל וכו' אבל הרגשתי שאני הכי טיבעי שיש. וזו הרגשה נהדרת. בקשר לחברים אני החלטתי לוותר על שניים שגרמו לי בדרך עקיפה הרגשה לא נעימה, עד היום אמרתי לא נורא קשה להם וכו', אבל אני לא מוכן לספוג את זה יותר, ואמרתי שלום חברים יקרים ואוהבים, אני ממשיך הלאה בחיי. לא שומר טינה לא כועס פשוט ממשיך הלאה, בגאווה. מה שמוביל אותי להורים, אני חושב שאתה לא יכול לחייב את נשמתך ואת עצמך, על זמן מסויים לספר להורים, מצד אחד זה אומר לך תן זמן בשביל שלא תברח לכל מיני מקומות, ומצד שני זה מלחיץ אותך ואולי אתה באמת לא מוכן עדיין. אני חושב שהקשבה פנימית יכולה להיות החלטה ובחירה הרבה יותר עמוקה ורצינית, מבלי להלחיץ את עצמך יותר מדיי. אני בטוח שאתה תדע מה הדבר הכי מתאים לך. תודה על השיתוף חיזקת לי את המקום שבו אני נמצא דרך הסיפור שלך. באהבה ושבוע טוב
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.