נועה יקרה, זו אינה סטייה ...
וזו אינה סטייה – לא מהנושא, ולא מנורמות חברתיות ראויות, ומי שמעוות את הדיון הוא מי שקושר את הנושא הזה לפמיניזם, בעיקר כאשר הסטייה ההתנהגותית נובעת מחוסר נימוס וחוסר טאקט, ולא מתשוקה מינית יוקדת-במיוחד (כמו שהיה אצל הבוסית שלך, למשל). אבל לפני שניכנס לגופו-של-עניין (ואל תגדנה לי עניינו של גוף, כי לא אקנה זאת) – וידוי: אצלי במשרד (ואני שם ה"בוס", כהגדרתכן), מי שבא לו לשתות קפה, תה או משהו אחר, שואל את השני אם אפשר להציע גם לו. זה לא פחיתות-כבוד לי (ואפילו להיפך!!!), וזה לא תחושת השפלה לה, ובוודאי שלא "גישוש" אשר בעקבותיו אמורים לבוא הזיונים וכל השאר. שכחנה מזה. שכחו מזה. הדבר היחיד בו אני מוכן להודות הוא שזה קורה יותר פעמים שמזכירתי מציעה לי קפה, מאשר אני לה, משום שאני עסוק יותר, וזמני יקר יותר. וכעת לעניין: הסיטואציה הזאת יכולה להתרחש בארבע צורות: בוס-איש ומזכירה-אישה; בוס-איש ומזכיר-איש; בוס-אישה ומזכירה-אישה; בוס-אישה ומזכיר-איש. ואם לא די לנו בכך, אפשר לחלק כל אחת מהסיטואציות לשתיים: האחת – כמתואר, והשנייה – כאשר הבוס (איש או אישה) מארח אנשים במשרד, בענייני העבודה: האם הוא צריך להפסיק את הישיבה מפעם-לפעם כדי להציע לאורחיו קפה? אני מניח שדבר כזה עשוי לפעמים להיות חינני מאוד, אם הוא מתאים לאווירה במפגש המסויים, אבל לא כל אורח יקבל את הדבר באורח טבעי, ובכל מקרה לא יכול הבוס לכרכר כך הזמן סביב אורחיו, כאשר מנהלים שיחת-עבודה רצינית, בין אנשים אשר זמנם יקר. וכדי לסבך את הדוגמה עוד יותר, אפשר להניח, בנפרד, כל מספר של אורחים, החל מאחר ועד אין-סוף, כך שקיבלנו ארבע פעמים אין-ספור מצבים (ועוד ארבעה מצבים ללא אורחים כלל). והמשפטנים יקראון לכך "נסיבות העניין". נכון שלפעמים הביטוי הזה משמש תחליף בלה-בלה, כאשר אין לו למשתמש נימוק ענייני, אבל עדיין זה לא משהו גס. ואם הייתה דעתי נשמעת, באף אחד מהמצבים האלה אין הבדל אם הבוס(ית) מבקש(ת) ספל קפה מהמזכיר(ה), או שהמזכיר(ה) מציע(ה) לבוס(ית) את הקפה ביזמתו(ה), והכל תלוי במערכת היחסים (כן, יחסים!!!) הכללית שביניהם. אבל ברגע שהמזכירה-האישה מפרשת את עניין הקפה כהטרדה מינית, גם כאשר אין בכך ולו גוון קל-שבקלים של מיניות - היא עצמה יצרה את זה. מי שסבורה כי לעולם – ובשום נסיבות - אין הצדקה שהיא תכין קפה לבוס, הייתי מציע לה, כבר בראיון-העבודה הראשון, להבהיר את דעתה בעניין זה: אם זה יתקבל – זה יהיה נהדר, ויחסוך לה אי-נעימויות בהמשך, ואם לא – זה גם יחסוך לה אי-נעימויות בהמשך. נכון שהדבר לא מקובל, כשם שלא מקובל להתנות-מראש בליינד-דייט בכך שלא יהיה סקס בפגישה הראשונה (או בכלל, או כל עוד אני לא מסכימה). באותה המידה את יכולה להתנות את הבליינד-דייט בכך שהגבר אתו את נפגשת לא ישלוף סכין-קצבים, יתקע אותו בך עמוק-עמוק, וישלוף אותו מהצד השני. נכון שהדרישה הזאת סבירה היא, אבל ישנם דברים – כגון שהגשת קפה לא יהיה לה גוון מיני - שהם במוסכמות, ושלא צריך לומר אותם במפורש, כי הם יוצרים נוגדנים. למה, למה לך? ובהזדמנות זו ברצוני להכיר לכך את המדור החדש באתר של קימקא: המישנה היומית, בו אני מרענן רשימות אשר הזמן העלה עליהן אבק, אבל הן אקטואליות גם היום.
הקישור למדור הזה נמצא בראש דף-השער, ואני אשתדל להחליף את האייטם כל יום, גם אם לא יהיה לי זמן לעדכן את חברי(ברותי). אבל כיוון דנתבקשתי ע"י בוז´י וע"י חנה ליתן קישורים ישירים, אני עושה זאת כאן, והאייטס הנוכחי הוא על החנינה הנשיאותית למרגלית הר-שפי, בה נזכרתי כשהנשיא קצב אוזכר בפורום הזה.
משה קצב את עונשה (ומי יגאל את עמיר?).
