דווקא אצלינו הוא כן במעמד דג זהב
לפעמים, ובפעמים אחרות במעמד גיבור על (סופר על כמו שהיא קוראת לזה)... היא מצמידה לו תוויות מהעולם היותר מוחשי שלה. זה בסדר, אני משתדלת להתמודד עם זה כשזה בא. אבל אני יודעת שבלב יש לה הרבה יותר מחשבות ורגשות ממה שהיא חושפת, וגם זה בסדר, בריא לחשוב על זה בתוך עצמך בעיניי.... הרי בסוף אמונה (או גם חוסר אמונה) זה עניין מאד "עצמי".