../images/Emo91.gif
הניסוי של השופט פוט / פיטיגרילי הוצאת שוקן, מאיטלקית: ארנו בר, 227 עמ' המקום הוא פריז. הזמן הוא כנראה אמצע שנות העשרים של המאה הקודמת. פאולו פוט הוא שופט המכהן כנשיא בית דין לצדק. משפטן צעיר ומבריק, ידוע בשנינותו ובמידת ההגינות של פסקי הדין שלו, יום בהיר אחד, גיבורנו מואס בצביעותה וטמטום התנהלותה של מערכת המשפט הצרפתית. במהלך משפט שבמרכזו ניצבת אישה צעירה המואשמת בכך שגזלה את רכושו של המאהב שלה, פוט מטיח בשני עמיתיו לכס השיפוט את המילים "אידיוטים" ובסיום הדיון, מגיש את התפטרותו מן המשרה הרמה אותה נשא. צעד בלתי שגרתי זה מעורר גלי סערה גדולים בקרב הקהילייה המשפטית הפריזאית ולא רק בה. הדי הסקנדל מלווים את פוט בתחילת הפרק החדש שהוא גמר אומר לפתוח בחייו. במהלך שיעורי פילוסופיה באוניברסיטת סורבון, הוא פוגש צעירה ממוצא גרמני, נאה ופיקחית העונה לשם יוטה שומאן. צאצאית של משפחת עובדי קרקס, יוטה משמשת בעצמה ליצנית ב"קרקס החורף של פאריז". המפגש בין השניים מוליד סיפור אהבה מרתק בהתפתלויותיו הגורם לטלטלה עזה בחייו של השופט לשעבר, המחליט לבצע הסבה מקצועית לטובת קריירה של ליצן בקרקס. זו היא נקודת המוצא ממנה מתחילה עלילת הספר לקרום עור וגידים. שילוב מבריק של אמיתות פילוסופיות, דיונים נוקבים על מהות הקיום, הצדק, כוחות הגורל ובעיקר המסע ללא לאות לגילוי מהותה של האהבה וניסיון לפענח את מרכיביה החמקמקים מהווים את לב ליבו של ספר נפלא זה, פרי עטו של אחד מגדולי הסופרים האיטלקים של התקופה שבין שתי מלחמות העולם, הלא הוא דינו סגרה אשר אימץ לעצמו את שם העט פיטיגרילי. ההומור המבריק, השנינות הבוקעת מכל משפט כמעט, לצד התיאורים הנוגים של המקומות והאווירה שאפיינה את פאריז של אותם הימים, הופכים את מלאכת הקריאה של הספר מענגת, מרתקת, ומעוררת רצון עז לפנות לכתבי עת אחרים שיצר סופר מוערך זה. ליקטתי כמה מן הגיגים הרבים שגודשים את הספר ומעניקים לקריאה את התיבול הראוי, והנה הם לפניכם: "כשאישה מפסיקה לאהוב, יש במבט שלה משהו מנוכר, מרוחק וזר, משהו שמסגיר אותה יותר מכל עדות". "מי שחוסך ברגשות אינו צפוי לפשיטות רגל קטלניות". "היופי נובע מתוך מיזוג של המושלם עם הלקוי, והוא מעיד על שיתוף פעולה בין אלוהים לבני אדם". "כדי להפיק את יין הנתזים של האירוניה, חייבים לשפוך חומצה של ביקורת על הסודה לשתייה של השכל הישר." "הדברים אינם כפי שהם, אלא כפי שמסתכלים עליהם: "אדם צועד על הכביש הראשי: אם אין לו פרוטה בכיס הוא נקרא נווד, והשוטרים מתנכלים לו, אבל אם יש בכיסו פנקס המחאות הוא נקרא תייר, וכולם נותנים לו כבוד." "אם מישהו מפזר חתיכות לחם במרק שלו, סימן שאינו יודע נימוסי שולחן. אבל אם מלצר מגיש לך על-גבי טס כסף פיסות לחם קלויות, הן יכונו קרוטונים, ומותר ואף רצוי לפזר אותן במרק".
הניסוי של השופט פוט / פיטיגרילי הוצאת שוקן, מאיטלקית: ארנו בר, 227 עמ' המקום הוא פריז. הזמן הוא כנראה אמצע שנות העשרים של המאה הקודמת. פאולו פוט הוא שופט המכהן כנשיא בית דין לצדק. משפטן צעיר ומבריק, ידוע בשנינותו ובמידת ההגינות של פסקי הדין שלו, יום בהיר אחד, גיבורנו מואס בצביעותה וטמטום התנהלותה של מערכת המשפט הצרפתית. במהלך משפט שבמרכזו ניצבת אישה צעירה המואשמת בכך שגזלה את רכושו של המאהב שלה, פוט מטיח בשני עמיתיו לכס השיפוט את המילים "אידיוטים" ובסיום הדיון, מגיש את התפטרותו מן המשרה הרמה אותה נשא. צעד בלתי שגרתי זה מעורר גלי סערה גדולים בקרב הקהילייה המשפטית הפריזאית ולא רק בה. הדי הסקנדל מלווים את פוט בתחילת הפרק החדש שהוא גמר אומר לפתוח בחייו. במהלך שיעורי פילוסופיה באוניברסיטת סורבון, הוא פוגש צעירה ממוצא גרמני, נאה ופיקחית העונה לשם יוטה שומאן. צאצאית של משפחת עובדי קרקס, יוטה משמשת בעצמה ליצנית ב"קרקס החורף של פאריז". המפגש בין השניים מוליד סיפור אהבה מרתק בהתפתלויותיו הגורם לטלטלה עזה בחייו של השופט לשעבר, המחליט לבצע הסבה מקצועית לטובת קריירה של ליצן בקרקס. זו היא נקודת המוצא ממנה מתחילה עלילת הספר לקרום עור וגידים. שילוב מבריק של אמיתות פילוסופיות, דיונים נוקבים על מהות הקיום, הצדק, כוחות הגורל ובעיקר המסע ללא לאות לגילוי מהותה של האהבה וניסיון לפענח את מרכיביה החמקמקים מהווים את לב ליבו של ספר נפלא זה, פרי עטו של אחד מגדולי הסופרים האיטלקים של התקופה שבין שתי מלחמות העולם, הלא הוא דינו סגרה אשר אימץ לעצמו את שם העט פיטיגרילי. ההומור המבריק, השנינות הבוקעת מכל משפט כמעט, לצד התיאורים הנוגים של המקומות והאווירה שאפיינה את פאריז של אותם הימים, הופכים את מלאכת הקריאה של הספר מענגת, מרתקת, ומעוררת רצון עז לפנות לכתבי עת אחרים שיצר סופר מוערך זה. ליקטתי כמה מן הגיגים הרבים שגודשים את הספר ומעניקים לקריאה את התיבול הראוי, והנה הם לפניכם: "כשאישה מפסיקה לאהוב, יש במבט שלה משהו מנוכר, מרוחק וזר, משהו שמסגיר אותה יותר מכל עדות". "מי שחוסך ברגשות אינו צפוי לפשיטות רגל קטלניות". "היופי נובע מתוך מיזוג של המושלם עם הלקוי, והוא מעיד על שיתוף פעולה בין אלוהים לבני אדם". "כדי להפיק את יין הנתזים של האירוניה, חייבים לשפוך חומצה של ביקורת על הסודה לשתייה של השכל הישר." "הדברים אינם כפי שהם, אלא כפי שמסתכלים עליהם: "אדם צועד על הכביש הראשי: אם אין לו פרוטה בכיס הוא נקרא נווד, והשוטרים מתנכלים לו, אבל אם יש בכיסו פנקס המחאות הוא נקרא תייר, וכולם נותנים לו כבוד." "אם מישהו מפזר חתיכות לחם במרק שלו, סימן שאינו יודע נימוסי שולחן. אבל אם מלצר מגיש לך על-גבי טס כסף פיסות לחם קלויות, הן יכונו קרוטונים, ומותר ואף רצוי לפזר אותן במרק".
