פרא

[lorien]

../images/Emo91.gif פרא

ספר ענק מאת גבי ניצן! פשוט גאוני טוטאלית! מומלץ נורא!

 

[Rivendell]

בא לך אולי

לספר לנו גם למה? כי לי אישית המלצות כאלה לא עושות כלום. אני רוצה לדעת מה כלכך טוב בספר הזה.

 

[דוסטו]

באמת יהיה נחמד לשמוע ניתוח מושכל

כי אני חושב שניצן הוא לא סופר. באדולינה הפך לרב מכר לדעתי רק היות והוא בפורמאט מתנה עם איורים נחמדים. לפרא אפילו את זה אין.

 

[שרון2910]

גבי ניצן

גבי ניצן הוא סופר שכן לא צריך להיות מפותם מיומרה כדי להיות אחד כזה. סופר מסתכם בסך הכל כמספר סיפור וכשכך- הוא אפילו עושה את זה די טוב (בדרכו שלו). בסיפוריו יש אמיתות גדולות ואם לרגע קט נפסיק לקטול את דבריו בטענות שווא קטנוניות נוכל אולי לאמצם כדרך עולמנו. באדולינה הפך לרב מכר כיוון ואנשים משתוקקים להתפתחות, ואין מוצלח מלהתחיל את השינוי בספר ילדים (שנועד בעיקר למבוגרים).

 

[Rivendell]

"באדולינה"

לטעמי היה פשוט זוועה. אחרי עמוד 30 ככה הבנתי שעדיף, למען המעט שנותר מבריאותי הנפשית, שאני אניח אותו בצד. אחרי החוויה הזו, אין לי כל חשק לקרוא משהו מאת גבי ניצן. ובכל זאת, אם כבר נותנים המלצה, אז לפחות שתהיה מספיק מפורטת כדי שאני אדע משהו על הספר ואוכל להחליט לבד אם מתחשק לי או לא לתת לו סיכוי.

 

[דוסטו]

מפותם מיומרה ??

הבעיה היום הפוכה. כל זב חוטם שיש לו מקלדת בבית כותב ספר וקורא לעצמו סופר. פשוט זילות של אמנות הכתיבה. אפשר לתת לחמור לקשקש בזנב אליו קשור מכחול - זה לא יהפוך אותו לפיקאסו. אפילו לא לסתם ציר.

 

[lorien]

אז ככה->

קודם כל גבי סופר ג-ד-ו-ל,ויש אנשים שמרגישים נבוכים מהגאונות שלו, כי הם לא מסוגלים להסתכל מעבר למוסכמות ולחשוב שאולי יש סיכוי קטן שאדם לא חייב לחיות איך שהוא לא רוצה, ושהכל בעצם פשוט. חוץ מזה, זה יותר מדי עמוק- ולא כל זאטוט זב חוטם או איך שלא קראתם לזה יכול לכתוב דבר כזה- זה דרך מחשבה מיוחדת. סופר אחד החליט לעלות את זה לכתב, וישר קוטלים אותו! טוב, אז מי שלא אהב באדולינה לא יאהב את ´פרא´ כי זה המשך הרעיון...רק בדרך מקורית ומא-גניבה.

 

[shay2222]

וואי וואי, איך אנשים כמוך

מעצבנים אותי !! זה פשוט לא יאמן !!! נשאיר לדוסטו לכסח אותך ובינתיים תמשיך ליהנות עם גיבוב הקלישאות שהעלה על הכתב גבי ניצן.

 

[Rivendell]

אני עם דוסטו!

כל אחד היום חושב שהוא סופר. הבעיה בתחום האומנויות היא שבעצם אין ממש דרישות יסוד, אין תיחום מדוייק של התחום. כל מי שיש לו מספיק כסף יכול להוציא ספר עם הוצאה פרטית כלשהי. ככה באים לעולם מיני ספרים פלצניים יותר פחות, וסתם דברים שראוי היה להם להישאר במגירה. מצד שני, אמנות היא תחום חופשי. אבל מותר לנו לברור מה אנחנו רוצים או לא רוצים לקרוא. אני רואה את עצמי אדם רחב אופקים במידה סבירה, ולא סגורה לדברים חדשים. הבעיה היא שב"באדולינה" אין שום דבר חדש. זה מיחזור של אמירות ישנות ושאר קלישאות, וגבי ניצן לא סתם לועס אותן בשביל הקורא, הוא גם טורח להזיז עבורו את הלסתות כדי שיבלע ביתר קלות. קריאת ספר כזה גורמת רק לדבר אחד אצלי להתפתח - כיב. אולי זה עניין של טעם, אבל אני ממש לא חושבת שאמירה בסגנון ש"אנשים לא פתוחים לא יכולים להבין את זה" נכונה. רוב האנשים היו רוצים ללמוד ולהתפתח ברמה כלשהי. אין הרבה אנשים שיסרבו לנוסחת פלא שתעזור לשפר את חייהם. הבעיה היא שאין נוסחה כזו, והנסיון לתמחר את הספרים בסגנון "באדולינה" ככזו הוא ממש בגדר הונאת הציבור.. אם אתם מבינים את כוונתי

 

[דוסטו]

המזל הוא

שכתיבת וקריאת ספרים אינו בתחום של דיני נפשות. תארו לעצמכם שמישהו היה מחליט שהוא רופא ומבצע ניתוח מעקפים ללא כל הכשרה. היה מסיים בבית-סוהר. מה שמדהים ומעציב עם ניצן הוא, שהוא חושף לפנינו את פרופיל הקורא הישראלי. אחרת איך אפשר להסביר שהוא הפך לרב מכר היסטרי כזה? וזה נכון לא רק לגביו. אני כולל בין הכתבנים שמצליחים לשים לקורא הישראלי מראה מול הפנים גם אחרים. למשל מיכל שלו שמצהירה שאם תמכור רק 40,000 עותקים תראה בכך כשלון. ומה שהיא כותבת זה אפילו לא ספרות טיסה (אם יש משהו כזה. אני גם בטיסה קורא דברים שלטעמי יש להם ערך ספרותי)

 

[לאזארוס לונג]

מסכים.

ראה ערך ´אהבה אסורה´ של צבי דמארי. הבחור לא יודע אפילו לכתוב הודעה נורמלית בפורום ובכל זאת הוא זכה להוציא לאור ספר. לעיתים קרובות, כסף הוא שם המשחק. ויש משהו מאוד עלוב במישהו המנסה לחקות את רם אורן...

 

[Guy K]

הבעיה היא

שבניגוד לספרי "רוחניות" ושכמותם מהדור הישן, כמו למשל הטאו של קוף או שאר ספרי הרוחניות הקלאסיים, היום יוצאים הרבה יותר מדי ספרי רוחניות ו"עזרה עצמית", שבמקום שיהיה בהם איזהשהוא תוכן, הסופר לוקח את הקורא לטיול של מאה, מאתיים, שלוש מאות עמוד, עם איורים משובבי נפש, מטאפורות אינפנטיליות, ובסופו של דבר מגיע תמיד למסקנה הבלתי נמנעת: "כדי להגיע למה שאתה מחפש אתה צריך להכיר את עצמך" או "האושר הוא דבר המגיע מבפנים" או "כדי להצליח בחיים אתה צריך לחייך" אדב, אני חושב שפאבלו קואלו הוא בדיוק מהזן הזה של סופראי הרוחניות בגרוש - רק שלו היה ספר אחד מוצלח יחסית, הספר על הבחורה בבית המשוגעים - מישהו זוכר את שם הספר?

 

[tarfon]

ורוניקה מחליטה למות

חיכיתי לראות אם מישהו ישים לב לדמיון בין פאולו קואלו לגבי ניצן. אבל לטעמי גבי ניצן הוא כותב חביב למדי, את הטורים שלו ב"העיר" דווקא אהבתי מאוד, וגם "באדולינה" שיעשע אותי, לא כל ספר צריך להיות בעל משמעות עמוקה, לפעמים מותר לחטוא ברדידות ובתנאי שהסיפור עדיין חביב. בעיני באדולינה הוא כזה, וכל כתבי קואלו לא...

 

[Guy K]

הסיפור חביב אולי

אבל אין בו ערך מוסף. הוא מאכיל את הקורא בכפית, דוחף לו מסרים רוחניים בכוח לגרון. ואם ביום שלישי לא בא לי

?

 

[d_style]

לא ברור לי

מי נתן לאדם זה או אחר את הכלים לכמת איכות בכלל, ובפרט איכות כתיבה. לעניות דעתי המילה הכתובה נועדה על מנת שיהיו לה קוראים, ברגע שיש קונים לספר, הוא מצדיק את קיומו. לגבי הגדרות והתפלספויות האם גבי ניצן הוא סופר, או רק עסקן עם חוש להבנת שוק הקוראים בישראל, הן ממש מיותרות. כי באמנות כמו באמנות, הכל עניין של טעם. אף אחד מאיתנו לא קיבל את הזכות להכתיר אדם מסוים כסופר, צייר, משורר, או מוסיקאי, ואדם אחר כ"לא סופר", "לא צייר" וכו´.

 

[לאזארוס לונג]

את צודקת במידה מה

אבל בואי נפרד בין איכות לבין טעם אישי. כל מי שיש לו טיפת שכל בקודקוד יכול לדעת אם הספר שהוא קורא הוא איכותי או לא. אם הוא אוהב ספרים רדודים, בעלי דמויות קרטוניות, חסרי עלילה שלא מצריכים טיפת מחשבה, שיבושם לו. זה עדיין לא אומר שהספר שהוא קורא הוא איכותי. אני אתן לך דוגמה מעולם המוזיקה. שרית חדד מוכרת מאות אלפי עותקים - האם זה אומר שהיא עושה מוזיקת איכות? ממש לא! לחנים שחוזרים על עצמם, מילים שכל ילד בכיתה ב´ יכול לכתוב ונפילה לאותם בורות ומוטיבים בכל שיר ושיר- אינם מסמלים איכות. ובצד השני של המטבע - מתי כספי. הבן אדם הזה מתאם כל תו בצורה מושלמת, מנגן על עשרות כלים לבדו, מציג מוטיבים שונים לגמרי בכל שיר, כותב מילים מרעידות ואני אפסיק פה מפאת קוצר היריעה. האם זה אומר שהוא מוכר מאות אלפי אלבומים? ממש לא. נתתי פה שתי דוגמאות מנוגדות, לדעתי. תמיד ימצא הגאון הזה שיודע לכתוב יצירה איכותית שגם תתקבל אצל הקהל הרחב (ואני חושב שהקונצנזוס על מוצארט הוא דוגמה נפלאה). ואולי קצת נחספתי עם מוזיקה, אבל לדעתי העיקרון הובן. איכות וטעם טוב אינו היינו הך.

 

[neta2]

מסכימה עם לאזארוס!!!!../images/Emo45.gif

הרי ישנן קלאסיקות שכולנו מסכימים שהן יצירות מופת!! והרי ניתן לאהוב או לא את "אנה קרנינה" או את "החטא ועונשו" למשל, אולם עדיין הם מקוטלגים כספרי איכות, וזאת משום שהם מספקים לקורא אלו שהם אלמנטים המסווגים אותו ככזה. (לעומת למשל: ספריו של רם אורן או גרישם ) אלמנטים כגון: חוויה אומנותית עמוקה ומורכבת ,שפה עשירה, דמויות עמוקות, יחסים מורכבים ועוד ועוד. יחד עם זאת, מסכימה איתך שקביעת איכותו של ספר נקבע על פי טעמנו האישי. אולם, לא נוכל להתעלם מהעובדה כי ישנם אלמנטים בסיסיים (לא בהכרח לספרי קלאסיקה) הן במוסיקה, הן בציור והן בכל זרם אומנותי אחר שעושים ספר/סרט/יצירה מוסיקלית ועוד לאיכותיים. ובאשר ל"באדולינה" מעבר לכך שהתאכזבתי קשות מניצן (לאחר שאהבתי את טוריו ב"העיר" ) הספר הרגיז אותי ובז לאינטיליגנציה שלי. וזו רק דעתי. יוםגשוםקסום

 

[שרון2910]

על מי/מה אתם כועסים?

 

[דוסטו]

לא כועסים

מתדינים על זילות המקצוע "סופר" כפי שהיא באה לידי ביטוי למשל במה שמשרבט גבי ניצן.

 

[lady_anne]

../images/Emo32.gifואולי תסמונת זו היא חלק מהמגמה

של המאה ה-21 לקבל הכל לעוס ומוכן במינימום מאמץ. לחלק ניכר מהאנשים הצעירים בימינו אין זמן, סבלנות ונכונות להשקיע בהתעמקות בספרים "כבדים" ו"רציניים". הנטייה היא לקצר ולתמצת, ויעידו על כך הבקשות החוזרות ונשנות לתקצירי ספרים מצד אחד, ולפילוסופיית חיים שאינה מבוססת על חפירה אלא על ready-made עקרונות-לחיים-מאושרים, כפי שהם מוצגים על ידי גבי ניצן ודומיו. אין להסיק מדבריי שכל האנשים הצעירים הם כאלה - כלל לא - אך אי אפשר להתעלם מהנטייה הכללית של חוסר היכולת לדחות סיפוקים, שתקפה לא רק בתחום הספרות אלא מאפיינת את החיים המודרניים ככלל.